היכונו לפסטיבל רבין

ההיסטוריה מלמדת שהאירופאים לא יזילו דמעה מיותרת.

הרב שמואל אליהו , ה' בחשון תשס"ח

הרב שמואל אליהו
הרב שמואל אליהו
צילום: לשכת הרב אליהו

יש בדיחות קלות שאפשר לצחוק עליהם או לחייך בזווית הפה, ויש בדיחות חזקות שמצחיקות אותך כל פעם מחדש. אבל יש בדיחות שאתה מוצא את עצמך צוחק ומסתיר את הצחוק בכף היד. הבדיחה אולי טובה, אבל הנושא לא מצחיק. רק מוכשרים ביותר מצליחים להקפיא את הצחוק על הפנים, למרות שבליבם פנימה הם מתגלגלים מצחוק.


יודעי דבר אומרי שבדיחה היא סוג של דרך להתמודד עם לחץ חיצוני. כאן לא קשה לזהות את הלחץ. לחץ מאנשים שרוצים לחנך אותנו, הילידים, מחדש
מה עושים? הדרך הטובה ביותר לעצור את הבדיחות הללו היא להבין למה אנשים מספרים אותם, ולמנוע את הסיבה. אני מתכוון לשלטים "תצחיק נר לידלק" שבאים במקום השלטים הרשמיים "תדליק נר ליצחק", ולבדיחות על יצחק רבין שמתרבות והולכות ככל שמתקרב יום השנה לזכרו.

יודעי דבר אומרים שבדיחה היא סוג של דרך להתמודד עם לחץ חיצוני. כאן לא קשה לזהות את הלחץ. לחץ מאנשים שרוצים לחנך אותנו, הילידים, מחדש. כאילו שאנחנו לא מבינים מה עומד מאחרי הקמפיין המתוקשר והמתוזמן של גורמים עתירי ממון הדורשים מאיתנו לכבד את זכרו, וכמובן ללכת בדרכו דרך השלום והפרחים של יצחק רבין המנוח.

אנשים רואים בבדיחות תגובה טבעית לדורסנות המערכת החינוכית, ומגיבים כפי טבעם. אם נוסיף לזה את האומנים המגויסים ששכחו פתאום מה זו הכללה, וסיפרו שהרוצח הוא "צעיר דתי חבוש כיפה". תוסיף את מלחמתה האישית של לאה רבין באוניברסיטת בר אילן, האוניברסיטה הדתית היחידה. נוסיף את הדי המלחמה המתוקשרת ב"רבנים המסוכנים המסיתים" שפסקו כי רבין הוא "רודף" ומותר להרגו (זוכרים את הרבנים הללו? ובכן עד היום עוד לא מצאו אפילו רב אחד כזה. אבל מה? אם מדברים כל כך הרבה, הציבור בוודאי יחשוב שיש). נזכור את הכל, ונבין למה הצחוק גובר ביום האבל.


עם זאת, לא הייתי מייעץ לשום אדם להשתמש בפלקטים, חוברות עבודה, חוברות הדרכה ומצגות שהוא מקבל מהעמותות המנציחות את זכרו של יצחק, כי רובם הגדול משתמש בכסף של שונאי ישראל מאירופה
שלא תבינו לא נכון. לא צריך להיות צחוק, אלא צריך להיות כאב אמיתי. אני מתנגד והתנגדתי לדרכו של רבין שגבתה כל כך הרבה דם, לקניית הקולות על ידי מציבושי, ולזלזול במתיישבים. הסכם אוסלו היה טעות גם מבחינה הלכתית: היה אסור להביא לארץ אלפי רוצחים (במדבר ל"ה, ל"ג), אסור היה לתת לרוצחים נשק (שולחן ערוך יורה דעה קנ"א, ה'), אסור לתת להם חניה בארץ ישראל (שולחן ערוך יורה דעה קנ"א, ח'), אסור לתת להם כסף (שולחן ערוך יורה דעה קנ"א, י"א), ולא תחנם (דברים ז', ב' ומסכת עבודה זרה כ'). כל זה לא מונע ממני להתאבל על יהודי שמת, אפילו אם הוא טעה. בוודאי מי שנרצח, ובוודאי מי שנרצח על ידי יהודי אחר.

עם זאת, לא הייתי מייעץ לשום אדם להשתמש בפלקטים, חוברות עבודה, חוברות הדרכה ומצגות שהוא מקבל מהעמותות המנציחות את זכרו של יצחק, כי רובם הגדול משתמש בכסף של שונאי ישראל מאירופה. רובם הגדול מיועד להחדיר בנו רפיון, חולשה וותרנות שעלולים להביא לחיסולה של מדינת ישראל.

ההיסטוריה מלמדת שהאירופאים לא יזילו על כך שום דמעה מיותרת.

----------------------------------------------
המאמר פורסם באדיבות "ראש יהודי"