פכים קטנים, על מו"ר הגר"א שפירא

לקט סיפורים שנכתבו או נאמרו על הרב שפירא זצ"ל

הרב אברהם מלמד , י' בחשון תשס"ח

הרב אברהם מלמד
הרב אברהם מלמד
צילום: אלבום משפחתי

במאמר זה ליקטתי דברים מתוך מה שנכתב במקומות שונים, וכן ממה שסופר בעל פה:

תורה

הרב זצ"ל סיפר כי השנתיים הראשונות שלמד בישיבת חברון בהתמדה היו העיקר, וכל השאר היה ההמשך לזה. שנתיים אלו עשו מהפיכה בחייו.

התמדה בתורה

הרב זצ"ל סיפר כי כשהיה בחברון, לעיתים מרוב ריכוז בלימוד, כלל לא ידע מי יושב בספסל איתו.

גדלות

פעם בשמחת תורה בישיבת חברון אמר עליו המשגיח: "ר' אברום אלקנה הוא גדול הדור". התלמידים רצו מיד לקחת אותו על הכתפיים, אך רבנו סירב.

מגדולי העילויים

הרב רוזנטל סיפר שמתוך 100 בחורי ישיבה שהיו באותה תקופה, היו כעשרים עילויים, ור' אברום היה מה"גדולים" שביניהם. כמו כן היו הולכים לבית הכנסת "זיכרון משה", על מנת לשוחח אתו בדברי תורה ולשמוע את חידושיו.

התחדשות

רבנו זצ"ל היה כמעיין המתגבר. בכל פעם חידש חידושים חדשים. כל שיעור כללי שהעביר היה בו חידוש מיוחד. פעם כששאלו תלמיד על סברא שסותרת סברא שאמר אתמול, השיב: "אתמול זה אתמול, והיום זה היום".

להתחיל מחדש

רופא שטיפל בו כשנה לפני פטירתו סיפר שפעם שאל אותו: "מה אתה לומד?", והוא השיב: "אני לומד בבא קמא". אמר לו הרופא: "אבל בבא קמא זה למתחילים". ואז השיב: "אני מתחיל מחדש".

אהבת תורה

כשיצא לאור הספר "יביע אומר" חלק ט', שלח הרב עובדיה יוסף על ידי שליח את הספר לרבנו. כשקיבלו, שמח מאוד, נישק את הספר ורקד איתו.

לכוון לאמיתה של תורה

הרב זצ"ל אמר פעם לרב עובדיה יוסף: "הישיבה שלנו מתקרבת אליכם, ועוד תעלה מחיל אל חיל". שאל אותו הרב עובדיה: מה הכוונה "אליכם"? השיב: לפלפל לאמיתה של תורה, ולכוון את הלימוד לאמיתה של תורה.

יום שלישי קודש לישיבה

כשהרב זצ"ל היה רב ראשי, אמר לעמיתו הראשל"צ הרב מרדכי אליהו: בכל יום תטריד אותי, חוץ מיום שלישי שאותו אני מקדיש לשיעור הכללי בישיבה. שאלו הרב אליהו: "וכי לא מספיק לך שעה - שעתיים להכין את השיעור?". השיב רבנו: "אני חייב לעבור על הדברים שוב ושוב, ללבן אותם ולברר אותם, כדי שיהיו גם ברורים ומובנים לתלמידים".

דאגה לישיבה

למרות שהיו לו תפקידים רבים, ברבנות הראשית ובבית הדין, תמיד עיקר דאגתו הייתה לישיבה, והיה שואל תמיד מה נשמע בישיבה. הוא התייחס לתלמידים כבנים שלו.

עמוד התפילה

התלמידים ומתפללי ישיבת "מרכז הרב" זוכרים את תפילתו המיוחדת בימים נוראים וביום הכיפורים בעת שהתפלל לפני התיבה, ואמר "אחת אחת, אחת ושתים" ו"הכהנים והעם",  הם היו חשים מעמד מיוחד, כאילו הם עומדים מסביב לכהן הגדול בבית המקדש.

"אבינו מלכנו"

תלמיד אחר מהישיבה מספר כי כשהתפלל ביום הכיפורים תפילת נעילה והגיע ל"אבינו מלכנו" הוא למד ממנו מה זה תפילה, ומה זה להתפלל עבור כלל ישראל.

לא להיות בינוני

הרב זצ"ל הדגיש תמיד שלא להיות בינוני, אלא להתגדל בתורה עוד ועוד ולהמשיך להתגדל ולהתגדל. (דברים שנאמרו מפי בנו ר' שמואל בהספדים).

פסק הלכה משמים

משמים גלגלו ש-20 שנה לפני פטירתו, גם בחג ראשון של סוכות שחל ביום חמישי, היה מקרה שנפטר הבן של האדמו"ר "הפני מנחם" מגור, שהיה אברך צעיר ועילוי גדול בתורה. ה"פני מנחם" שלח שאלה לרבנו, האם לערוך את ההלוויה בלילה כמנהג ירושלים או שאפשר לדחותה ליום, ורבנו השיב שאפשר לדחות ליום מפני כבוד התורה. ובעצם פסק זה היה גם על עצמו. לאחר 20 שנה שנפטר בחג הסוכות, ושוב עלתה אותה שאלה,נהגו כפי שרבנו פסק לגבי בנו של ה"פני מנחם", ודחו את הלוויה ביום משום כבוד התורה.

שונא מתנות יחיה

מספר נהגו של הרב שפירא שנסע עימו כשהיה רב ראשי ליקבי "כרמל מזרחי", בסוף הסיור שמו ברכב ארגז בקבוקי יין בלא שידע מכך. כששם לב מאוחר יותר למתנה, ביקש ממני מיד לנסוע ליקב ולהחזיר את בקבוקי היין, כי לא רצה לקבל מתנות. הדבר היחידי שהיה מוכן לקבל זה ספרים חדשים בתורה.

צניעות ופשטות

הרב זצ"ל גר בבית פשוט וקטן בגאולה שהיה מלא ספרים. הבית היה עם ריהוט ישן, ללא שום גינונים. הוא גר שם גם כרב ראשי כמה שנים טובות. גם כשביקשו ממנו לעבור לדירה רחבה יותר בקרית משה, סירב. רק לאחר הפצרות רבות, הוא הסכים לעבור, בעיקר מהטעם שיהיה קל יותר לתלמידים להגיע אליו. גם שם רצו שתהיה לו דירה גדולה הכוללת שתי דירות מגורים, והוא סירב, באומרו שמספיקה לו דירה אחת. את הדירה השנייה הפכו מאוחר יותר למשרד של ישיבת "מרכז הרב".

שמחה תמידית

הרב זצ"ל היה תמיד בשמחה, ותמיד מחייך. היה תמיד מתבדח, ופעמים רבות עונה בשנינות ובהומור. תמיד שמח ושימח. רק לראותו, כבר היה משפיע שמחה על מצב רוחם של רואיו. 

חביבות לכל

כשסיפרו לו על ילד אחד שאומר דברי תורה, היה מבקש ממנו כל פעם שראהו לומר מחדש דבר תורה.

נחת מהתלמידים

כשהיו מבקשים ממנו ברכה, היה בענוונותו מסרב. רק לאחר שהפצירו בו, היה מברך ומבקש שיברכו גם אותו. פעם הגיע אליו חתן בעל תשובה. הרב בירך אותו, וביקש ממנו שיברך אותו. שאל אותו החתן: "במה אני אברך את הרב?". השיב לו רבנו: "שיהיה לי נחת מהתלמידים שלי".

להרבות בשיעורי אמונה

כשפעם סיפר לו תלמיד, בעת שנסע אתו ברכב, שיש לו גיס בישיבה תיכונית שמתחיל להידרדר רוחנית ולעזוב את הדת. אמר לו הרב: "יש להרבות בשיעורי אמונה. עוד ועוד שיעורי אמונה, ולחזק באמונה".

הלכה מעל הכל
 
הרב זצ"ל הדגיש את המחויבות הראשונית הבסיסית שלנו לדבר ה' - זו הלכה. ואפילו אם המלך פוסק לבטל מצווה אין שומעים לו, קל וחומר ממשלת ישראל. לכן, יצא בגאון בפסק ההלכה שאסור להשתתף בגירוש יהודים מבתיהם בארץ ישראל, גם אם זה נוגד החלטה של ממשלת ישראל.

חתימה אחרונה

היה זה סמלי ומעין צוואה של רבנו, שהחתימה האחרונה שלו היא על כרוז לפני כניסתו לבית החולים. הכוונה לכרוז של הרב חיים שטיינר נגד התוכניות של הממשלה לוותר ח"ו על שטחים מארץ ישראל ולבצע נסיגות נוספות.

זכותו תגן עלינו, ושנזכה ללכת בדרכיו וללמוד מהנהגותיו.