עקירת כל זיק יהודי

להציג את האמת בכל מערומיה. לא לטייח ולא לטשטש.

שמעון רחמים , י"ב בחשון תשס"ח

שמעון רחמים
שמעון רחמים
עצמי

כוחות החושך במדינת "ישראל" לא נחים ולו לרגע קט. כוחות החושך, "הנאורים", ממשיכי דרכם של המתיוונים, אינם יודעים שובעה.  מגמתם היא עקירת כל זיק יהודי, כל זכר ליהדות, וכל ניצוץ של אמונה.


בשאלה המכונת "מיהו יהודי" הצעידה היא מדחי אל דחי ובקצב מסחרר. ההכרה ב"גיור" רפורמי הוא כמו להכיר בפחח כד"ר לרפואה (ויסלח לי הפחח על ההשוואה)
בשאלה המכונה "מיהו יהודי" הצעידה היא מדחי אל דחי ובקצב מסחרר. ההכרה ב"גיור" רפורמי הוא כמו להכיר בפחח כד"ר לרפואה (ויסלח לי הפחח על ההשוואה). ובכך, לא די. העלאתם לארץ של גויים אנטישמיים ממש (פורבוסלבים נוצרים שונאי ישראל ובתוכם חסידי הנאצים ימ"ש) מכוח חוק "השבות" המכיר בזכותו של גוי שיש לו סב יהודי כזכאי לעלות.

חוק השבות עצמו נמצא על כרעי תרנגולת ובית המספח ("המשפט") "העליון" ימצא את העיתוי המתאים לעקירתו מן השורש: ביטול הצורך באשרות כניסה מרוסיה, מהלך שיכניס לארץ "כתיירים" עוד אלפי גויים רוסים, עם כל המשמעות הקשורה לכך הן בהתייחס להיבט הדמוגרפי והן בהתייחס לממדי הפשיעה. הכרה רשמית "באיחוד משפחות" המכניסות לארץ אלפי ערבים מכוח היותם "נשואים" לערבים "ישראלים". חופש פעולה מלא למסיונרים הפועלים בגלוי לשמד של אלפי יהודים. מתן אזרחות לילדי עובדים זרים. מתן  "מקלט" לאלפי "פליטים" מדומים ושאינם כאלה בתוך גבולות ארץ ישראל הקטנה. ובנושא ארץ ישראל, ביתורה של ארץ ישראל וקריעתה לגזרים, דבר שלא היה כמוהו מאז היות ישראל לעם.

גם המרגלים מחומש  "במדבר" לא הגיעו לשפל כזה של נכונות לתת חבלי ארץ שכבר ברשותם לידי זדים. גזל קרקעות שנרכשו באמצעות יהודי העולם במסגרת "הקרן הקיימת לישראל" ומסירתם לנוכרים הוא לא רק בניגוד לתורת ישראל, אלא לכללי הצדק הבסיסיים ביותר ולמוסר הבסיסי של הפרת אמונים וגזל ממש: גירוש יהודים מאדמתם, הצגת מיטב הנוער היהודי כאלים, והצגת מתיישבי חבלי יהודה ושומרון כאוייבי השלום. החרבת חבלי ארץ והפקרתם לשונאי ישראל, הרס בתי כנסת, אלימות נפשעת כלפי מתיישבים תוך הפרת כל כללי מוסר וצדק.


איחוד החלקים הבריאים אין פירושו ויתור על היחודיות, כי פעולה משותפת של החלקים הבריאים בעם יכולה להיות תחת מטריית תיאום בלי שגוף מסויים יטשטש את יחודו
בנושא תורת ישראל, חינוך לכפירה בכל הקשור לקודש. צרת-סרת "חינוך" שכל מגמתה לעקור את הכל. על משקל "ביקש לבן לעקור את הכל", כל מילה נוספת בנושא מיותרת. חקיקת "חוקה" שתהפוך גם באופן פורמאלי את "המדינה היהודית" למדינת "כל אזרחיה". גם בלי "החוקה" בית המספח "העליון" עיקר כל שרק היה יכול משרידי הקשר עם היהדות והיהודי. שופטי הבג"ץ בראשות כהן הבעל אהרן ברק וכוהנת העשתורת בייניש ומשובטיהם, עשו ככל יכולתם לקעקע עד היסוד כל שריד של יהדות.

עם "החוקה" לא ישאר ולו זיק קטן ביותר הקושר בין המדינה לבין היהדות.

מה מסוגל לבצע בית המספח ה"עליון" ניתן לראות, לדוגמא, בביטול "חוק ערוץ שבע" וזאת בשם... "חופש העיסוק".

בנושא המוסר: הכרה ועידוד של "מוסר" סדום. הכרה "בנישואי" בני אותו מין. עידוד מצעדי תועבה וירידה לדיוטא התחתונה כגרועים שבכל האומות.

בנושא השחיתות: קשה למצוא "איש ציבור" אחד מ"ההנהגה" שאינו חשוד באיזו עבירה של אי נקיון כפיים או עבירה בתחום המוסר. לא נגענו ולו במעט מיזער מהרפש האופף אותנו ומאיים להטביע את כולנו.

המתואר לעיל אכן משרה אווירת יאוש, אך אסור לנו להתייאש. הרבי מקוצק מסביר כי אבידה שייכת למוצא, במידה והתייאשו הבעלים טרם המציאה. מהטעם של ...קנס למתייאש.

עלינו אכן לדעת היטב את תחלואי השעה. לא לזלזל בהם, ולא להתעלם מהם. עלינו לפעול בכל עוז לאיחוד כל החלקים בעם שלא התנוונו ולא התייוונו. ועלינו להציג את האמת בכל מערומיה. לא לטייח ולא לטשטש.

איחוד החלקים הבריאים אין פירושו ויתור על היחודיות, כי פעולה משותפת של החלקים הבריאים בעם יכולה להיות תחת מטריית תיאום בלי שגוף מסויים יטשטש את יחודו.

מול זאת אנו עדים למריבות בין חלקי היהדות הנאמנה, תוך שימוש נתעב ב"סיועו" של הבג"ץ בנושאים של "מינוי דיינים", "היתר מכירה" ועוד. כמה מצער שעדיין לא מבינים אצלנו שאסור בשום מצב ובשום מקרה לפנות ל"סיוע" מבית המספח "העליון" וביחוד בנושאים הקשורים לתורת ישראל. כמה נורא שבממשלת אולמרט שותפים מפלגות כש"ס וכ"ישראל ביתנו". וכמו שהיה לא פחות נורא המצב בו בממשלת לפיד-שרון השתתפו המפד"ל, יהדות התורה, והאיחוד הלאומי.

היהודים הנאמנים לתורה לעם ולארץ אחוזי שיתוק נורא. קשה להבין זאת קשה לקבל זאת, וקשה מאוד להתמודד עם השיתוק הנורא. יש להתלכד, להיאבק, לזעוק ולהתריע למען עמנו, מולדתנו ואמונתנו.


היהודים הנאמנים לתורה לעם ולארץ אחוזי שיתוק נורא. קשה להבין זאת קשה לקבל זאת, וקשה מאוד להתמודד עם השיתוק הנורא. יש להתלכד, להיאבק, לזעוק ולהתריע למען עמנו, מולדתנו ואמונתנו
התלמוד מצביע בדיוק על המצב המתואר לעיל כמצב שישרור טרם הגאולה. להלן המשנה המופיעה בתלמוד (מסכת סוטה דף מ"ט, ע"ב):

"בעקבות משיח: חוצפא יסגא, והיוקר יאמיר, הגפן תתן פריה, והיין ביוקר. מלכות תיהפך למינות ואין תוכחת. בית ועד יהיה לזנות, והגליל ייחרב, והגולן יישום, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר, ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא יימאסו, והאמת תהיה נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו. זקנים יעמדו בפני קטנים. בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה. אויבי איש אנשי ביתו. פני הדור כפני הכלב... הבן אינו מתבייש מאביו... ועל מה יש לנו להשען – על אבינו שבשמים".

חוליי החברה המוצגים במשנה מקיפים את כל תחומי החיים, מהכלל אל הפרט, מהדברים המפורסמים והידועים ביותר עד לדברים האינטימיים והרגישים ביותר.

על כולנו לשאת תפילה למרום שיחיש את גאולתינו ויפדנו מידי הרוצים לאבדינו. קודם כל מהאוייב הפנימי, ולאחר מכן מהאוייב החיצוני.