מעיר ההריגה ל"יד יאיר"

מדוע אנו מחשים ועוצמים את עיננו מפני המסר הברור?

ד"ר יעל אראלי , ט"ז בחשון תשס"ח

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

הנה לפניכם חידה: מה המשותף לרוסיה, גרמניה, חברון ויד יאיר אשר בבנימין? תשובה: אקט זדוני ומרושע החוזר על עצמו לאורך ההיסטוריה, עקובת הדם של עם ישראל, והוא שריפת בתי כנסת. קו ישיר מחבר בין מה שהתרחש בקישינב בשנת 1903, בלילה שבין התשיעי לעשירי בנובמבר 1938 ברחבי הרייך השלישי (גרמניה ואוסטריה של היום), בין הטבח המחריד של יהודי חברון בשנת 1929(תרפ"ט) ובין מה שאירע אור ליום ו' לאורו של ירח מלא במאחז "יד יאיר" הסמוכה ליישוב דולב אשר במערב בנימין. המאחז צופה אל תושבי גוש דן והשפלה השלוות הנמים להם את שנתם.


בפעם השלישית נפרץ מתחם בית הכנסת והאנדרטה שהוקמו לזכר חבר היישוב, יאיר מנדלסון הי"ד, אשר נרצח על ידי מחבלים בדרכו לביתו בדולב בערב חג הפסח לפני למעלה מחמש - עשרה שנה, בראשית האינתיפאדה הראשונה
בפעם השלישית נפרץ מתחם בית הכנסת והאנדרטה שהוקמו לזכר חבר היישוב, יאיר מנדלסון הי"ד, אשר נרצח על ידי מחבלים בדרכו לביתו בדולב בערב חג הפסח לפני למעלה מחמש - עשרה שנה, בראשית האינתיפאדה הראשונה.

זו הפעם השנייה שבית הכנסת הוצת וכל ספרי הקודש שבו נבזזו והושחתו. זו לנו הפעם השנייה בה ליבנו נחמץ כשאנו רואים גווילים נשרפים ואותיות פורחות...

אך מה נלין? כבר קדמו לנו מאורעות דומים ובסדרי גודל שונים לגמרי, אך המעשה חד הוא.

אויבינו רואים בספר ובייחוד בספרי הקודש שלנו את הייצוג לנצחיותנו, ואת סוד קיומנו הנעוץ בעבר וצופה והולך עד העתיד. שריפת הספר כמוה כשריפת אדם, ומה גדול הצער בראותנו כי במהלך ההיסטוריה אלו ששרפו ספרים הגיעו לשפל המדרגה ולתחתית קיומם כבני אנוש, ושרפו גם בני אדם.

ממחקרים חדשים אודות אירועי ליל הבדולח עולה, כי בגרמניה נשרפו ונהרסו לחלוטין 1,406 בתי כנסת וחדרי תפילה, מלבד החנויות והבתים שניזוקו קשות באותו לילה.

וכך מסופר ב"ספר חברון" על מאורעות "השבת השחורה', י"ח באב תרפ"ט בחברון: "כל בתי הכנסת נשדדו ונחרבו, ביניהם "בית הכנסת של אברהם אבינו" המעולף הוד אגדות ופלאות. את ספרי התורה הוציאו הטמאים, התעללו בהם, קרעום לגזרים ושרפום באש. יריעות קרועות ושרופות התגוללו בחוץ. גם בית הכנסת "אהל אברהם", שעל-יד משרד הדואר, נשדד ונהרס. עוד מעיד מר י"ל גרודז'ינסקי, ניצול הפרעות בחברון, על מה שהתרחש בבית משפחת סלונים, מראשי הקהילה היהודית בעיר: "רואה אני לנגד עיני את הרב המעוטף בטלית בכל יופיו, שאך לפני שעה קלה שמעתיו מברך בברכת כוהנים 'וישם לך שלום'. והנה שוכבים הרוגים הוא ואשתו, בתו, חתנו ונכדו, כולם כאחד... הבית כולו שדוד, מלא נוצות וכתמי דם על הכתלים. המראה של 'בעיר ההריגה' עמד חי לנגד עיני בכל אימתו התהומית".


מי שמחשה אחת, שתיים ושלוש פעמים על שריפת משכן מעט ומחמדיו, ספרי התורה והתפילה, נראה כי ויתר על סוד ישותו וקיומו הרוחני. ומי שמחשה על זאת שלא יתמה אם גם קיומו הפיזי יהיה נתון בסכנה
לצערי, כאז כן היום. בעבר, לעיתים לא יכולנו להגיב ולהתגונן ולעיתים לא האמנו כי יבואו ימים רעים כאלה. אולם היום, בהיותנו במדינה ריבונית בעלת צבא וממשלה משלה, מדוע אנו מחשים ועוצמים את עיננו מפני המסר הברור המשתמע מהפוגרומים החוזרים ונשנים ביד יאיר: מי שמחשה אחת, שתיים ושלוש פעמים על שריפת משכן מעט ומחמדיו, ספרי התורה והתפילה, נראה כי ויתר על סוד ישותו וקיומו הרוחני. ומי שמחשה על זאת שלא יתמה אם גם קיומו הפיזי יהיה נתון בסכנה.

מי שהעז תחת עינם הפקוחה של חיילי צה"ל הצופים את המתחם מתוך פילבוקס הממוקם מעל יד יאיר לפרוץ את מחסומי הביטון, להשחית בזעם את המתחם ולהשאיר אחריו קרעי דגלי ישראל מרופטים, יעז גם להתקדם עוד כקילומטר בלבד ולפרוץ את גדרות ישובנו-ביתנו.

מאורעות יד יאיר 2007, כמשל, לתסמונת חוסר האונים והייאוש בה מצויה ההנהגה הישראלית אשר משקיעה את כוחותיה בתכנון המפות של "ועידת אנאפוליס" בחודש הבא...