יהדות זה לא רק נרות - שבת ותפילין

עלינו להתעסק בראש ובראשונה בנושא של ארץ ישראל.

נדיה מטר , י"ח בחשון תשס"ח

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך

ביום שלישי האחרון חידשה תנועתנו "נשים בירוק" את המשמרות בצמתים. מובן לכולנו שלאור הדיבורים של ראש הממשלה וחבר מרעיו על המשך מסירת חבלי ארץ ישראל לאויב, על חורבן ההתיישבות ועל הקמת מדינה פלסטינאצית ביו"ש ובירושלים, חובה על כולנו לצאת לרחובות ולפחות להתחיל למחות.


לציניקנים בינינו שאומרים: שוב לחזור לרחובות ולהחזיק שלטים? מה זה יעזור? עשינו את זה לפני הגירוש, ומה זה עזר? ברצוני לענות: ככל שירבו בשבועות הקרובים המחאות, הזעקות וההפגנות, כך נצליח לחמם את האווירה
לציניקנים בינינו שאומרים: שוב לחזור לרחובות ולהחזיק שלטים? מה זה יעזור? עשינו את זה לפני הגירוש, ומה זה עזר? ברצוני לענות: ככל שירבו בשבועות הקרובים המחאות, הזעקות וההפגנות, כך נצליח לחמם את האווירה. רק אז נוכל לארגן טוב יותר את הציבור בארץ למחאות מסוג אחר שכל - כך היו חסרות במאבק להצלת גוש קטיף וצפון השומרון.

היינו כחמש - עשרה אנשים. עמדנו ב"כיכר פאריס" ליד בית ראש הממשלה. החזקנו שלטים וחילקנו מדבקות עם המסרים: "אולמרט מסוכן ליהודים", "לא לחלוקת ארץ ישראל", "לא למדינה פרסתינית" (מלשון שמעון פרס), ו"ארץ ישראל לעם ישראל". להפתעתנו התקבלנו ברחוב באהדה שלא ציפינו לה בכלל. חוץ מכמה שמאלנים בודדים, התגובות החיוביות של העוברים ושבים, ברגל וברכב, דתיים והרבה לא דתיים, היו מעל ומעבר למה שציפינו.

המדבקות שהוצאנו מהבוידעם, ולא ידענו אם יעניינו בכלל את הציבור, נחטפו כאילו היו ממתקים. ובמקום אדישות, הרגשנו צמא ברחוב למסרים ששידרנו, ובמיוחד למסר שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. שוב קיבלנו הוכחה שהנושא של ארץ ישראל מחבר בין כל חלקי העם: דתיים ולא דתיים, צעירים ופחות צעירים, ילידי הארץ ועולים חדשים.

בימים בהם "מנהיגינו" מדברים על מסירת חבלי ארץ ישראל לאויב, אין ספק שצו השעה הוא לחזק, בכל חלקי העם, את הנושא של זכותנו על ארץ ישראל.

ולכן, כמה גדולה הייתה תדהמתי ואכזבתי לקרוא בכתבה של רועי שרון שהופיע ב-NRG את הכותרת הבאה: "מאחזים OUT, חזרה בתשובה IN" (NRG 9/10/07). וכך כתוב בכתבה :

"מהפכה בציונות הדתית: ההחזרה בתשובה חשובה מיישוב הארץ. במשך שנים ארוכות דגלו מנהיגי הציונות הדתית במשימות של בניית התנחלויות ומאבקים נגד פינוי יישובים כשמעל כל הערכים שעליהם מחנכים את הנוער ניצבה בגאון מצוות יישוב ארץ ישראל. אך 60 שנה לאחר הקמת מדינת ישראל, נראה כי בציבור זה החליטו לשנות את סדר היום של התנועה ולהצביע על מטרה חדשה".

בשבת האחרונה התכנסו בהתנחלות עפרה מאות פעילים חברתיים, ושמעו הרצאות מפי ראש ישיבת "עטרת כהנים" -  הרב שלמה אבינר, רב העיר צפת - הרב שמואל אליהו, וח"כ אפי איתם. שלושתם קראו לצעירים הדתיים להסתער על הרחוב הישראלי ולהחזיר חילונים בתשובה. מדובר בתקדים של ממש בתולדות הציונות הדתי שעד כה התנזרה מעיסוק בהחזרה בתשובה, לפחות בגלוי... אביחי בוארון, מנכ"ל תנועת "מעייני הישועה" אמר אף הוא במפורש כי ההחזרה בתשובה קודמת ליישוב הארץ. "נכון להיום מאבק על ארץ ישראל הוא מאבק משני בחשיבותו", אמר בוארון.


המחנכים כמעט ולא מדברים על ארץ ישראל, על הצורך ליישב אותה, לכבוש אותה, לשחרר אותה ולהגן עליה, אלא על הצורך לקרב את אחינו בתל-אביב ליהדות
אומנם לא השתתפתי אישית בכנס ולא שמעתי את הנאומים, אבל ידוע שהרבה פעמים עיתונאים מעוותים דברים ולכן חייבים להיזהר מכתבות כאלו. אבל משיחות אישיות עם בני נוער רבים בנושא, אומרים לי שבאמת זהו "הטרנד" החדש בציבור שלנו: באולפנות ובישיבות. המחנכים כמעט ולא מדברים על ארץ ישראל, על הצורך ליישב אותה, לכבוש אותה, לשחרר אותה ולהגן עליה, אלא על הצורך לקרב את אחינו בתל-אביב ליהדות.

אינני רב, ולכן אינני יכולה או רוצה לענות ברמה ההלכתית (למרות שלא צריך להיות רב כדי להכיר בעובדה שארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות). אני מצפה ומניחה שרבנים אחרים יענו למאמר זה ברמה ההלכתית. אבל למרות היותי יהודיה פשוטה, ברור לי שיש כאן טעות גדולה שעלולה להביא לסכנה גדולה.

ושלא תבינו אותי לא נכון: כמי שבעצמה חזרה בתשובה, עוד לפני שסיימתי תיכון, אינני פוסלת חלילה את רעיון החזרה בתשובה. אבל אני בתוקף מתנגדת לכך שיחנכו את הנוער כאילו שזוהי עכשיו משימת חייהם הלאומית הקודמת ליישוב הארץ. לא יתכן שהציבור שלנו פתאום יחנך את בניו להפוך למחזירי בתשובה המקימים ברחובות דוכנים לחלוקת נרות - שבת ולהנחת תפילין. את הפעילות הזאת סביב צרכיו הרוחניים של הפרט אפשר לעשות גם בגולה, בקרב הקהילה היהודית בניו-יורק או בפולין.

אבל, איך שאני מבינה את הדברים תרומת הציבור של נאמני ארץ ישראל, מאז ומתמיד, הייתה בהנחלת ההכרה שהיהדות אינה רק דת: היהדות אינה רק נרות שבת ותפילין, אלא  היא גם ובעיקר ריבונות, התיישבות ועצמאות יהודית בכל חלקי ארץ ישראל ונמצאת בטבור העולם . עם ישראל חייב לחזור לארץ ישראל, להוריש אותה, לבנות בה, להתיישב בה ומכוחה של ארץ ישראל נובע כל השאר. כי רק מתוך שלטון יהודי ריבוני ומלא בארץ ישראל אפשר לכונן חברה יהודית על פי התורה, חברה שתהיה אור לגויים ובעיקר אור ליהודים. כמובן שבעזרת ה' אחרי שנשב לבטח בכל חלקי ארץ ישראל נוכל להתפנות למשימות חשובות, חברתיות ואחרות, אבל אנחנו עדיין רחוקים ממצב זה.

ספר מעניין  נכתב על ידי הפרופ' רות וייס, פרופסור ליידיש. הספר נכתב באנגלית "יהודים וכוח" (Jews and Power) . היא מספרת איך שההיסטוריה של העם היהודי בעצם מחולק לשני חלקים: חלק ראשון וקצר יחסית לפני חורבן בית שני כשנהנינו ממידה מסוימת של ריבונות או אוטונומיה בארץ ישראל, וחלק שני וארוך הרבה יותר לאחר החורבן, בגלות. שם פיתחנו טכניקות של הישרדות כעם בגולה. בגלות בעצם צמצמנו את היהדות, אך ורק לעניין דתי.

מבחינת יחסנו לשלטון הזר למדנו תמיד להתכופף, להתקפל, לוותר, וכל זה כדי לנסות ולמצוא חן בעיני הגויים. בהקמת המדינה הבאנו איתנו מהגלות את התכונות הגלותיות האלו  שמסבכות אותנו עד היום.

הקריאה בספרה רק חיזק אצלי את ההבנה שצו השעה הוא להוריד מעצמנו את התכונות הגלותיות, ולהחזיר לבמה את היעוד הלאומי האמיתי של כל יהודי. כן, להיות יהודי נאמן לתורה ולמצוות, אך ראשית מחובתנו להגיע לריבונות והתיישבות בכל ארץ ישראל כדי לבנות במדינה כזאת חברה יהודית לתפארת ולדוגמא שהיא זו שתביא בעזרת ה' את הגאולה.

דווקא אויבינו מבית ומחוץ מבינים את מרכזיותה של ארץ ישראל, הרבה יותר טוב מחלק ניכר מאיתנו. הרצון להחריב את ההתיישבות, הנכונות למסור חבלי מולדת לאויב הערבי, וההתעקשות האובססיבית בהורדת מאחזים שאינם מפריעים לאף אחד נובעים כולם מדבר אחד: מההבנה שהריבונות וההתיישבות היהודית בארץ ישראל היא היא שמחזיקה אותנו כעם יהודי. אויבינו מבית ומחוץ אינם מפריעים לנו בשמירת שבת וכשרות. מה שמפריע להם זה היותנו ריבונים ועצמאים בארצנו. ואם רוצים לפגוע ביהודים ולנסות לשבור אותם כעם, אז עושים את זה על ידי ניסיון לנתק את היאחזות היהודים בארץ ישראל.


דווקא בימים אלו שחרב מונחת על עצם קיומו של העם היהודי בארצו (גם על אלו שעומדים בדוכנים להחזרה בתשובה), עלינו להתעסק בראש ובראשונה בנושא של ארץ ישראל
ולכן, דווקא בימים אלו שאויבינו מבית ומחוץ מעצימים את ניסיונותיהם לקחת מאיתנו את מה שמחזיק אותנו כעם יהודי, דהיינו: עוד ועוד חלקים מארץ - ישראל, הייתי מצפה שהציבור הדתי-לאומי בפרט ועם ישראל בכלל, על רבניו ומחנכיו, יתעסק בבתי הספר, בישיבות, באולפנות, בתנועות הנוער, בבתי הכנסת ובמתנ"סים, לא בהחזרה בתשובה שהיא בעצם סוג של בריחה נוחה לפעילות שאינה מפריעה לאף אחד, אלא בהעצמת נושא חשיבותה של ארץ ישראל, זכותנו עליה וחובתנו להגן עליה,

ולכן, אני קוראת מכאן לציבור שלנו: הניחו את נושא ההחזרה בתשובה, במיוחד שיש כבר ציבור שמתעסק בזה. דווקא בימים אלו שחרב מונחת על עצם קיומו של העם היהודי בארצו (גם על אלו שעומדים בדוכנים להחזרה בתשובה), עלינו להתעסק בראש ובראשונה בנושא של ארץ ישראל:

אם זה בהבאת אחינו מחיפה, גוש דן עד אילת,  לסיורים לאזור יהודה ושומרון כדי להזכיר לעם ישראל מהו שורשיו ומהי ארץ האבות. אם זה בהפצת חומר הסברה לנוער על זכותנו הבלעדית על הארץ כדי שבני הנוער הלומדים בבתי ספר ממלכתיים סוף - סוף יקבלו מידע ואינפורמציה ויבינו מה אנחנו עושים פה בארץ ישראל? למה אנחנו לא "כובשים" אלא בעלי הבית? למה אסור לוותר על אף שעל של ארץ ישראל,ולמה מחובתנו להגן עליה? אם זה בהעברת קורסים וחומר הסברה לנוער "דע מה להשיב לאויב". איך יכול להיות שבאף אולפנה, ישיבה או בתנועת בני עקיבא אין מעבירים קורס איך להתמודד עם השקרים והפרופגנדה של "שלום עכשיו"?

למה רק השמאל פעיל באוניברסיטאות? איפה הנוער הלאומי? למה תנועת בני עקיבא מתעסק בעיקר בפעילות חברתית, ולא בהקמת ישובים ובחיזוק המאחזים? אם זה בפתיחת קורסים איך לבנות ולהקים ישוב חדש (קורסים בחקלאות, נהיגה בטרקטור, עבודת אדמה, בניית בתים, חשמלאות...). אם זה בהשתתפות המונית של הציבור במבצע חידוש תנופת ההתיישבות בגאון על ידי הקמת ישובים חדשים ביו"ש, מבצע שהתחיל בסוכות האחרון ובו השתתפו אלפים שהרגישו עד כמה הדבר מרים את רוח העם. אם זה בארגון תנועת התנגדות לתוכניות הזדון של הממשלה והגנה על הישובים.

בקיצור, אין מחסור בדברים וברעיונות שעלינו לעסוק בהם בנושא כשצו השעה האמיתי הקודם לכל דבר אחר הוא ארץ ישראל .

אפילו מנחם אוסישקין הבין זאת כשאמר: "כאשר עם ישראל יגאל את ארץ ישראל, אז ארץ ישראל תגאל את עם ישראל".