"איש יֹדע ציד"

חישבי על עוד רבות כמוך שתחזורנה הביתה עם לב שבור.

הסופר הרב יוסף אליהו , כ"ו בחשון תשס"ח

זה למעלה משנה שאנו מתלבטים אם לכתוב עליך. אנו מתלבטים אם להכתים את עלוני השבת ואת מוחות הקוראים באִזכור דמותך השפלה. אבל יתכן, ואישיותך אכן מתאימה לפרשת השבוע שלנו. פרשה זו שבה נולד עשיו המתחזה הגדול, הפושט את טלפיו להוכיח את כשרותו כביכול. זה השואל בצדקנות מעושה כיצד מעשרין מלח ותבן, והוא "איש יֹדע ציד...", לצוד את הבריות בפיו החלקלק (רש"י לבראשית כ"ה, כ"ז). "...איש שדה", כדברי ה"כלי יקר", שהיה עשיו הולך לצודן בשדה כנאמר: "כי בשדה מצאה צעקה הנערה"...


לך יש "שדה" משלך, שדה השידוכים. את השדכניות אתה "צד" בגילך הגבוה ובדמותך התורנית. לפעמים עם כיפה סרוגה או כיפה שחורה, ולעיתים גם זקן מגודל ונאה
לך יש "שדה" משלך, שדה השידוכים. את השדכניות אתה "צד" בגילך הגבוה ובדמותך התורנית. לפעמים עם כיפה סרוגה או כיפה שחורה, ולעיתים גם זקן מגודל ונאה. והשדכניות "קופצות" על המציאה: סוף - סוף מבוגר בן 40+ שנראה תורני ונורמאלי. חגיגה למבוגרות שממלאות את פנקסיהן. והן ממהרות להתקשר ולהכיר לך את הטובה ביותר, אך הן אינן יודעות מה מסתתר מאחרי אדרת השיער שלך ומאחרי ארשת הצדיקות הנסוכה על פניך.

את זאת, מגלה זו שמכירים לך. בלי בושה, כבר בפגישה הראשונה אתה מתחיל להתפלסף על הצורך ב"שמירת נגיעה". ובאמת, מדוע שתתבייש? אתה חי בחברה שמעשים כאלה הם נורמה. לא לחינם הינך מקפיד לקרוא עיתון בכל יום ולהתעדכן ולראות ש"כולם", גם ראשי ציבור, נוהגים כך. לקבל חיזוק למעשיך. מה יש להתבייש? אחרי הכל זה משהו "טבעי".

וזו שיושבת לצידך מגיעה לפגישה אחרי כל התשבחות ששמעה עליך, וליבה הומה...  אולי? אולי הפעם סוף - סוף? אולי זה הוא...? ואז אתה שופך עליה את נזיד העדשים שלך, והיא חוזרת הביתה לבכות שעות לבד...

כן, היא צנועה מדי כדי לספר לשדכנית מה הצעת לה. היא שבורה מדי ומפורקת. והיא מעדיפה "לקרוע את השמים בתפילות לבן - זוג אמיתי", כפי שהתבטאה אחת מהן.

בשבת הפנויים ופנויות היא ראתה שאתה ממש מתפלל בדבקות, שר זמירות שבת ברגש, ואומר דברי תורה נפלאים ונשגבים. ואין היא מצליחה להבין שאתה חי בעולם מפוצל ושיש לך בעיה עמוקה באישיות שבגללה גם לא התחתנת עד היום. אומנם היו לך כמה חרטות בעבר, אבל הבדידות והתרבות החילונית שסביבך "עזרו" למצוא "היתר" הלכתי למעשיך: "עבר אדם עבירה ושנה בה, נעשית לו כהיתר" (מו"ק כ"ז:).

ובינתיים, אתה נהנה מ"חסינות". הגרושה התורנית הנפלאה ששברת את ליבה בהצעותיך המגונות, היא לא תלך לעיתונות. גם לא נעים לה לספר לשדכנית,  כי היא אפילו חושבת (בטעות!) שזה לשון-הרע. ואתה מנצל זאת וממשיך: משנה את גילך מדי פעם, מספר שאתה גרוש כשעדיין אינך כזה, ולפעמים נפגש עם שתיים - שלוש בו-זמנית. איש אינו יודע שאינך חושב כלל על חתונה, שכבר התייאשת מעצמך, מהחסימות הנפשיות שסירבת להודות ולטפל בהן, ושגרמו לך לעצור מספר פעמים על סף נישואין. וכך החלטת שבין תפילה לחסד ציבורי "תיהנה קצת מהחיים".

אך דע לך שיש דין ויש דיין. המשברים הנפשיים, הצער, הבכי והתסכול העמוק שהינך גורם לנשים הבשלות הללו, הכמהות לקשר אמיתי עם איש תורני, אלה ירדפוך כל ימי חייך.


לא היינו מקדישים פינה לדמותך הבעייתית אם היית בודד. אלא שלאחרונה, אתם אפילו הולכים ומתרבים. זיהום-האוויר הכללי עושה את שלו. פעם הייתם מעיזים להציע זאת רק לִבנות 40+, וכעת גם לצעירות יותר
כן, ברור שהיו לך חיים בכלל לא קלים. אנו מוכנים לסנגר עליך בכל דרך אפשרית ולסייע לך, אך זאת אחרי שתחדל מההצעות המגונות שלך. כעת, אנו מחויבים להגן על הנשים שאתה פוגע בהן, על רוב הרווקים שאתה ושכמותך מכפישים את שמם, ועל הפגיעה שאתם פוגעים במוסד השידוכים.

לא היינו מקדישים פינה לדמותך הבעייתית אם היית בודד. אלא שלאחרונה, אתם אפילו הולכים ומתרבים. זיהום-האוויר הכללי עושה את שלו. פעם הייתם מעיזים להציע זאת רק לִבנות 40+, וכעת גם לצעירות יותר. מובן שעצירת התופעה מחייבת כל אישה כזו לאזור עוז, לחזור לשדכן או לשדכנית ולהזהיר מפני הברנש.

חישבי נא על עוד רבות כמוך שתחזורנה הביתה עם לב שבור. הצילי אותן, וזכות המצווה תעמוד לך למצוא בן-זוג אמיתי.