להגיד או לא להגיד?

האם עלינו להעיר כאשר לבושם נראה לנו לא מתאים?

מרים בר , כ"ט בחשון תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

האם עלינו להעיר לבנות כאשר לבושם נראה לנו לא מתאים? האם עלינו להעיר לבנים כאשר אין הם יוצאים כפי שנראה לנו שראוי?


הבעייה היא שאנו לא ממש מדוייקים בדרכנו. אנו קוראים את עיתון "בשבע", אבל קוראים גם את עיתון "מעריב", גם את עיתון "ידיעות אחרונות" והמהדרים קוראים אף את עיתון "הארץ"
בוודאי שעלינו להעיר להם, כי אחרת אנו מועלים בתפקידנו. ותפקידנו הוא להדריכם בדרך ישרה וטובה כפי שאנו יודעים. עלינו להעיר להם כפי שהזהרנו אותם להישמר מסכנות, כפי שלימדנו אותם שצריך לאכול יפה, וכפי שלימדנו אותם לדבר בנימוס. גם זה חלק מתפקידנו כהורים.

השאלה היא מה אנו יודעים, ומה אנו מקפידים ומוצאים לחשוב ביותר בהנהגותינו?

הבעייה היא שאנו לא ממש מדוייקים בדרכנו. אנו קוראים את עיתון "בשבע", אבל קוראים גם את עיתון "מעריב", גם את עיתון "ידיעות אחרונות" והמהדרים קוראים אף את עיתון "הארץ". קוראים לזה "עונג שבת"... לא כולם רואים טלוויזיה, אך אינטרנט בהחלט יראה וימצא. כך אנו בעצם מלמדים את הילדים שהם צריכים למצוא את דרכם לבד ולדעת לבחור מה והיכן לראות, כי אנחנו סומכים עליהם.

בנים ובנות בסניף ביחד זה בסדר, רק לשמור בנגיעה. בן מלווה את הבת זה מותר, אבל במרחק סביר. שבתות פעילות מחוץ לבית זה בסדר, רק שלא ישכחו תפילה, קידוש, ואוכל. מי יודע? הכל מפני שאנו סומכים עליהם, ומניחים שידעו כיצד לנהוג ואיפה להיזהר. שום דבר לא מוחלט. כלומר, הדרך שלנו היא הכל צפוי והרשות נתונה, ואז מקווים שידעו לבחור את הטוב. וכשהדברים לא ממש מסתדרים, אנו שואלים איפה טעינו?

אבל לא טעינו. זאת כנראה באמת הדרך שלנו, כי אנו בחרנו את דרך האמצע (ממש לא על פי הרמב"ם).

הרשינו להם סניפים מעורבים, שיעורים, פעילויות וישבצי"ם מעורבים עד שעות מאוחרות מאוד. הרשינו להם מחנות מעורבים, ושבתות סמינרי הדרכה. האם לא ידענו שזה בנים בנות ביחד? הם נפגשים ומדברים.

הם באמת ילדים טובים. האם חשבנו שזה לא בסדר? לא, אפילו התגאינו בהם קצת. המורים התלהבו והמנהל עודד.

מה בעצם אנחנו רוצים? למה דווקא הלבוש מפריע לנו? כי אנחנו יודעים מה שגם הם יודעים שהלבוש זה כרטיס הביקור שלנו. וככה הם רוצים שיראה הכרטיס שלהם. אם סמכנו עליהם בכל הדברים האחרים שבעייתיים לא פחות, כנראה שנצטרך לסמוך עליהם גם בזה. 


אם זה לא עוזר? אפשר מידי פעם כשהלבוש יצוץ עליהם, לבקש בעדינות שיחליפו למשהו אחר. לא לדבר על טעמם הנורא, אלא על הבגד הלא ראוי. יש להתייחס במדוייק לפריט הלא מקובל עלינו
אין זה אומר שאיננו צריכים להתערב. בוודאי שצריך להעיר, אבל בזמן קניית הבגד ולא בגלל מצב - רוח שצץ לנו פתאום. אם לא הערנו בזמן הקנייה, אז אולי זה קרה כי נורא רצינו להיות חברים טובים שלהם. נצטרך למצוא סיבה ממש טובה כדי לדבר על זה, כדי להביע את מורת רוחנו ממה שלא נראה לנו. אפשר לדרוש להחליף, אפשר לבדוק איך לשפר.

אם זה לא עוזר? אפשר מידי פעם כשהלבוש יצוץ עליהם, לבקש בעדינות שיחליפו למשהו אחר. לא לדבר על טעמם הנורא, אלא על הבגד הלא ראוי. יש להתייחס במדוייק לפריט הלא מקובל עלינו: לאורך החצאית הלא מתאים, שרוול קצר מידי, אורך החולצה... על כיפה סמלית מדי או צבעונית מדי. כל דבר לגופו. 

הרי אנחנו אלה שצריכים את הסבלנות וההתמדה. וכשהם מתחזקים רוחנית, נחכה בסבלנות לביטוי החיצוני של זה.