אנאפוליס - לא רק הצהרה

חלוקה מחדש של ירושלים תביא מחדש טרור ואלימות.

השר אורי אריאל , ז' בכסלו תשס"ח

כמו רעם מתגלגל ממרחק עומדת להתכנס בעוד כשבועיים הרחק-הרחק מכאן, בבירת מרילנד אנאפוליס, ועידה אזורית "לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטינאי". ישתתפו בה, מלבד משחרר המתנקשים אבו-מאזן, גם אבירי הליברליות מערב הסעודית, מעלימי העין מהחמאס מקהיר, וככל הנראה גם נציגים של מדינות ערביות שכנות נוספות, מדינות הג'י-8 והחברות הקבועות במועצת הביטחון.

בוועידה הזו יצהירו הצהרות, יקבעו קווים מנחים, ויתוו עקרונות. הכל ברוחם של רוב המשתתפים בה שהאינטרס הישראלי איננו, בלשון המעטה, כל עולמם. הפלסטינאים, האירופאים, האמריקאים, ועתה גם הישראלים, מודים שגם חלוקת ירושלים תובא לדיון. מה שנחשב מוקצה מחמת מיאוס לרוב הישראלים בארבעים השנים האחרונות, הופך להיות בקרוב מאוד עמדה ישראלית רשמית. אחדות העיר, על שכונותיה המזרחיות, עיקרון שהועלה על נס בהצהרות המדינאים, בהבטחות הפוליטיקאים ובמצעי המפלגות, יהיה בעוד חודש לאבק פורח.

מתחת לאף גונבים לנו את ירושלים. בשקט - בשקט, ישראלים שנראים נורמטיביים, הולכים להפוך את עיר הבירה שלנו לסרייבו שנייה. שכן לאיש שלא יהיה ספק: חלוקתה מחדש של העיר לא תביא שגשוג, פריחה, צמיחה והרמוניות פסטורלית. מההבטחות הללו שבענו בהסכמי אוסלו וקמפ-דיוויד, בהסכמי וואי ובמחוות החיזוק השונות והנלעגות לאבו-מאזן.

חלוקתה מחדש של הגדולה בערי ישראל, תביא מחדש טרור ואלימות. בתחילה התנכלויות קטנות ואחר - כך ככל שהישראלים יבליגו יותר, והם יבליגו, יעלה רף הטרור. עם הטרור והייאוש תבוא גם המכה הכלכלית: המיתון, ירידת ערך הדירות, החולשה במכירות, אובדן ההשקעות, והעלמות התיירים...  האם נמשיך או שכבר אפשר לדמיין מה תביא עלינו חלוקת העיר?!

בשם "התהליך המדיני" הולכים ליצור כאן מציאות קטסטרופאלית שתעמיד בצל את זוועות הפיגועים והייאוש של האינתיפדות.

תהליכי ההקצנה והאלימות הגוברת אצל ערביי ישראל רק ילכו ויואצו. שוד העתיקות, והשמדת כל זכר לירושלים של דוד המלך ובית שני המתקיים כיום בידי הוואקף בלאט ובהתחמקות, יהפכו בעידוד הרשות הפלסטינאית לספורט לאומי של ממש. הבנייה המאסיבית הערבית תשתלט על כל חלקה פנויה, וגם הפשיעה הפלילית "הרגילה" ממנה מתפרנסים כה רבים מבני-דודינו, תגיע לשיאים חדשים.
ואם תאמרו: באנאפוליס יהיו רק הצהרות, רק נאומי מליצה, ורק הבטחות-ללא-כיסוי.

גם ההכרה של ממשלת רבין באש"ף ובערפאת החלה מהצהרת עקרונות. אצל מדינאים ההצהרות הן כלי העבודה המרכזי, הוא כלי הביטוי,  וכך הם מזיזים תהליכים ומניעים עמדות. זכרו נא את בלון הניסוי של אולמרט בטרם פרסום תוכנית הגירוש והעקירה של שרון, וזכרו נא עתה את ההצהרות של רמון כשאולמרט מסתתר ומערפל כוונות.

כשישראל הרשמית מצהירה הצהרות, קשה יהיה מאוד לסגת מהם אחר-כך בזירה הבינלאומית. אתה צריך להסביר מה קרה, מה השתנה ומיד אתה נתפס כסרבן-שלום, כמחפש-תירוצים, וכצלופח מדיני.


בתפקודו כראש ממשלה אולי הולך להיות אולמרט הערת שוליים בתולדות הפוליטיקה הישראלית, אבל בדברי ימי אל-קודס הפלסטינית יירשם שמו באותיות זהב
מי שחרד מהידרדרות שכזאת צריך לפנות אל ה"קביים" של אולמרט, אלו שמחזיקים אותו חי פוליטית ומאפשרים יום - יום את המשך הדהירה במדרון. אלו הם חברי הכנסת והשרים של ש"ס וישראל ביתנו שבהצהרותיהם ובמצע הבחירות נשבעו אמונים לירושלים, לעתידה וליהדותה, ועתה הם מתחמקים מאחריותם: "אלו רק הצהרות, אלו רק דיבורים, ברגע האמת נדע לפרוש".

בל נזלזל בהצהרות של מדינאים. בהזדמנויות רבות הם מבטיחים גדולות, אבל מתוך הצהרה אחת, במקום זניח, משתנה פתאום ההיסטוריה. אבן אחת שיטיל אולמרט לבור באנאפוליס תשרוט את כולנו שנים רבות כשנרצה להיפטר ממנה.

בתפקודו כראש ממשלה אולי הולך להיות אולמרט הערת שוליים בתולדות הפוליטיקה הישראלית, אבל בדברי ימי אל-קודס הפלסטינית יירשם שמו באותיות זהב.