שתי ידיים קשורות

אנחנו במלחמה, והעם הפלסטיני הוא האויב שלנו.

אורי אליצור , ט' בכסלו תשס"ח

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

שבע הפרות שנהרגו ברפת של קיבוץ זיקים היו בקלות יכולות להיות שבעה ילדים. הקסאמים לא מבחינים בין אדם לבהמה, אבל בג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה לא מרשים להחשיך את עזה עד שיביאו להם שבעה ילדים הרוגים. לפני זה ניתוק החשמל הוא "לא מידתי". אם אהרן ברק רוצה באמת לדעת מה מחולל את הגלים של מיאוס ובחילה ואי אמון כלפי מערכת המשפט שיפסיק להתכתש עם דניאל פרידמן על קוצו של חוק. זה לא נמצא שם, אלא באג'נדה הפוליטית הבולטת ובעיוורון האנטי ציוני של המערכת עצמה.


הקסאמים לא מבחינים בין אדם לבהמה, אבל בג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה לא מרשים להחשיך את עזה עד שיביאו להם שבעה ילדים הרוגים
כמו "שלום עכשיו" שכבר מזמן לא משרתת את רעיון השלום אלא את האינטרס הפלסטיני, ולא יודעת להבחין בין השניים. גם בג"ץ כבר מזמן לא משרת את זכויות האדם אלא את האינטרס הפלסטיני, ולא יודע להבחין בין השניים.

בהחלטות ובמגבלות שהם מטילים על שאלות, כמו: ניתוק החשמל המסר הוא שחייהם של ילדי שדרות חשובים בעיניהם פחות מרווחתם של ילדי עזה. הם כמובן לא אומרים את זה במפורש אפילו לעצמם.

היועץ מזוז ערפל ותחכם: תבדקו מחדש, תביאו תוכניות חלופיות, ותשקלו. הוא לא אמר לגמרי לא וגם לא לגמרי כן, אבל בשורה התחתונה מתחת לכל ה"בדיקה מחדש" וה"מידתיות", בפועל היועץ אמר "אסור". אסור לנתק את החשמל בעזה בתגובה על ירי הרקטות והקסאמים. בג"ץ העביר מסר זהה במילים משלו, ושום פרשנות משפטית ושום דיבורים על חשש מפני "משבר הומניטארי" לא יכבסו את הפירוש הפשוט של ההחלטה: אני אחראי לרווחתם של תושבי עזה ואתם אחראים לחייהם של תושבי שדרות. זו לא הבעיה שלי.

ספירת דם


הפלסטינים לא יורים עלינו רק קסאמים. הם מפעילים מלחמת תעמולה יעילה וקטלנית ברוח הפתגם הערבי "תרביץ ותבכה". וכשהם בוכים העולם הנאור מתרגז עלינו, ולא חושב יותר מדי ובטח לא על ילדי שדרות
כי אם כבר מדברים על מידתיות, הנה זו המידתיות הנכונה: על ילדי שדרות וזיקים מרחף איום ברצח, ואילו האיום המדובר על תושבי עזה הוא אי נוחות. אני לא בא להקטין את הסבל, מכיוון שמחסור בחשמל הוא אי נוחות גדולה ומעיקה מאוד, וכך הוא צריך להיות אם רוצים שהצעד הזה יועיל כדי לבלום את טרור הקסאמים. אבל מחסור בחשמל לא הורג, ולא נועד לפגוע לא בנפשות ולא בגוף. ואל תספרו מעשיות על בתי חולים ופיקוח נפש, ופגים וחולי דיאליזה שימותו. בהיקפים של פיקוח נפש יש לשלטון החמאסי בעזה די מקורות אנרגיה משלו גם בלי אספקה ישראלית. אלא מה? יש חשש סביר שהשלטון החמאסי לא ידאג לבתי החולים, אלא להיפך: יפקיר אותם ויניח לחולים למות כדי לבכות באוזני העולם על האכזריות הישראלית.

ובסופו של דבר זה העניין. לא מדובר בצדק ולא בשום חוק בינלאומי, אלא במין תגובת שרשרת של איך אנחנו נראים בעולם. לא שהיועץ מזוז חושש באופן ישיר ממה יכתבו עליו בניו - יורק טיימס, מפני שלא יכתבו עליו. מזוז פוחד מפדיחה בבג"ץ, ושופטי בג"ץ מצידם חוששים מפני ביקורת בקרב המשפטנים בארה"ב וחוגי האקדמיה באירופה, והחוגים הנכבדים הנ"ל חושבים על ניו - יורק טיימס, כי בסוף מגיעים לשם.

הפלסטינים לא יורים עלינו רק קסאמים. הם מפעילים מלחמת תעמולה יעילה וקטלנית ברוח הפתגם הערבי "תרביץ ותבכה". וכשהם בוכים העולם הנאור מתרגז עלינו, ולא חושב יותר מדי ובטח לא על ילדי שדרות.

זה גם מה שעומד מאחורי ה"מידתיות" המפורסמת. כשאומרים שהתגובה של ניתוק החשמל היא לא מידתית, פירוש הדבר שעדיין לא נהרגו בשדרות מספיק ילדים או בצה"ל מספיק חיילים, כדי לעשות את זה. לא הבאתם מספיק דם, אומר הבג"ץ. אם תביאו איזה קסאם על אוטובוס של ילדים או שני נגמ"שים של צה"ל שעלו על מטען והתרסקו, העולם יסכים לקבל את העניין של החשמל. בינתיים אנחנו מצטערים, ספרנו ואין מספיק דם.

הטרור הוא לא פשע


אי אפשר להילחם בטרור בלי ענישה קולקטיבית. הטרור הוא לא פשע ולא עבריינות ולא עניין משטרתי. הטרור הוא מלחמה בין שני קולקטיבים, כמו כל המלחמות מאז ומעולם
אי אפשר להילחם בטרור בלי ענישה קולקטיבית. הטרור הוא לא פשע ולא עבריינות ולא עניין משטרתי. הטרור הוא מלחמה בין שני קולקטיבים, כמו כל המלחמות מאז ומעולם. אין שום חוק בינלאומי שאוסר על מדינה לנתק לאויב את החשמל בעת מלחמה. צריך רק לומר, לעצמנו ולעולם, שאנחנו במלחמה והעם הפלסטיני הוא האויב שלנו. מעולם לא הצלחתי להבין מדוע כל כך קשה למדינת ישראל הרשמית וגם לשופטיה, פרופסוריה ועיתונאיה לומר את המילים הכל - כך פשוטות האלה. הרי אתם כל הזמן אומרים ששלום עושים עם אויבים, ואתם גם כל הזמן אומרים שצריך לעשות שלום עם הפלסטינים. זאת אומרת שבינתיים יש מלחמה והם האויב.

אהרן ברק אמר פעם שהדמוקרטיה נאלצת להילחם בטרור כשיד אחת שלה קשורה מאחורי הגב. אני חושב שזה לא נכון ולא צודק כי מלחמה ביד קשורה היא לא מעשה הומאני, אלא התאכזרות לילדי שדרות וזיקים. אבל גם אם צודק ברק, האיסור על ניתוק החשמל פירושו קשירתה של היד השנייה. התוצאה הכמעט בטוחה היא הרג מיותר של חיילים ואזרחים ישראלים שאחריו, רק אחריו, תואיל בטובה מערכת המשפט לתת את האישור שבינתיים לא ניתן.