עד היכן מגיעים האידיאלים?

עד איפה מגיעים האידיאלים, ואיפה מתחיל האידיאל?

מרים בר , י' בכסלו תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7



כי גם לאידיאלים צריך שיהיה גבול. התורה גם על כך מלמדת שיש דברים שבשבילם מותר לחלל שבת, מותר להפסיק צום ומותר לכופף הלכה, אבל רק כשמדובר בדיני נפשות
"האידיאל שלנו", אמרה המחנכת המצוינת של בתי, "הוא קודם כל הקמת בית נאמן בישראל, ילדים טהורים ולימודי קודש". "בעניין השירות הלאומי", הוסיפה, "אנחנו מאוד נזהרים, מכוונים את הבנות ואוסרים את מה שלא נראה לנו, מה שיכול חלילה להביא לכישלון".

מעמותת השירות הסבירו שצריך מאוד להיזהר. אם השירות הלאומי גורם חלילה לירידה כלשהי לפגימה, זה לא שווה ולא ראוי.
 
אז למה צריך את כל זה? למה חייבים לשלוח את הבנות ל"התחשלות" הזאת? למה זה נורא חשוב? הייתי באסיפת הורים. הבטתי באימהות, והם באמת היו נראות לי נשים צנועות, ובאמת רוצות לעשות מעשים גדולים ונהדרים. הן רוצות לגדל בנות טובות וצנועות וגם, מה לעשות, מעורות ומצליחות.

הן מאוד מקוות שהשירות לאומי של הבנות יחזק ולא יחליש אותן חלילה. בדרך כלל זה מצליח, אבל לפעמים לא. לפעמים מדובר בבת אחת מני רבות שנפלה, ולפעמים מדובר בעוד אחת ואולי עוד אחת. אז מה? לא צריך לעשות מזה עניין.
 
כי גם לאידיאלים צריך שיהיה גבול. התורה גם על כך מלמדת שיש דברים שבשבילם מותר לחלל שבת, מותר להפסיק צום ומותר לכופף הלכה, אבל רק כשמדובר בדיני נפשות. לא שמעתי שמכופפים הלכות בשביל אידיאלים או יותר נכון מכופפים דיני נפשות בשביל אידיאלים.

זה בהחלט החידוש של המגזר.
 
כל בת שנופלת בשירות הלאומי, חס וחלילה, היא באחריות בית הספר שהכניס את העמותות לכיתה. בית הספר הוא זה שהשתתף בהחלטות ועודד. כמעט כל אם יודעת שאין מצב שהיא יכולה לאסור על בתה ללכת לשירות. מוסדות הלימוד מביטים על זה רע מאוד.

לא הכל הורים יכולים.


יש קורבן עליו נאסר לחלוטין והוא קורבן למולך. זהו הקורבן לאלילי האידיאלים. להקריב את הבנות על מזבח האידיאלים. ואם הן חלילה תיפולנה? חבל, מה לעשות... זה קורה גם ברולטה רוסית...
באולפנות צריכים להחליט על גבולות ברורים מאוד. צריך לחנך ששירות לאומי זה לא קודש קודשים, אבל ההלכה היא קודש קודשים. אם יש סתירה, ואם יש התנגשות בחיובי ההתנהגות כגון: צניעות, ייחוד, שיחות בטלות בנים-בנות, נסיעות מאוחרות בלילה ולעיתים בטרמפים, אז או שזה נבילה או שזה טריפה. לא יכול להיות שזה כשר
 
בשירות לאומי בוודאי שיש המון לעשות ויש המון לעזור, אבל רק אם זה במסגרת סגורה ומגוננת זה כשר. אם זה בשביל העצמאות, ואם זה בשביל לגור קצת מחוץ לבית, להכיר הווי חדש ו"להתפרק" בטרם נכנסים למסלול, למה צריך את זה? איפה מסיימים להכיר? נכון שמוסדר ושמור נשמע קצת משעמם, מין המשך לאולפנא, למסגרת המוכרת. אבל זה מה שבית הספר צריך ללמד, אם הוא כבר מגלה מעורבות בשירות הלאומי, או שיתעלם ויניח לבנות להבין שזה ממש לא מחויב. אפשר להמשיך את החיים גם בלי שירות.
 
ועמותות השירות הלאומי, מוטב שייקחו את הבנות תחת חסותן בכל הקשור להתנהלות של השירות שלהן. תפקידן אינו צריך להסתיים במציאת מקום ובדאגה לבית עבור הבנות, אלא עליהן לדאוג גם לצד הרוחני כי אחרת הן מועלות בתפקידן...
 
ועם כל הרעיונות שמציעים לבנות שירות שלעיתים רואות בשירות דרך לקצת התפרקות וקצת "להכיר חיים אחרים", הנה היום מציעים להן גם שב"כ ועוד מיני רעיונות "מסעירים" שכאלה.  שמעתי מתלמידת אולפנא  מסוימת שבכיתתה לא כולן הולכות לשירות הלאומי. יש קבוצה שהחליטה שאם להתפרק ולהרחיב אופקים, הן מעדיפות לנסוע להודו. אולי אחר כך שירות ואולי לא. פותחים להן פתח כחודו של מחט והנה הן כבר פותחות שערים...
 
יש קורבן עליו נאסר לחלוטין והוא קורבן למולך. זהו הקורבן לאלילי האידיאלים. להקריב את הבנות על מזבח  האידיאלים. ואם הן חלילה תיפולנה? חבל, מה לעשות... זה קורה גם ברולטה רוסית...
 
להנהלת האולפנות ולמחנכות שבוודאי איכפת להן:


חייבים לשמר את המוסד לשירות לאומי. בבקשה התייחסו לבנות כאילו אלו בנותיכן שלכן... בידכם לבדוק ולוודא שהכל ייעשה ברוח היהדות בלי כפיפות ופשרנות
חייבים לשמר את המוסד לשירות לאומי. בבקשה התייחסו לבנות כאילו אלו בנותיכן שלכן... בידכם לבדוק ולוודא שהכל ייעשה ברוח היהדות בלי כפיפות ופשרנות. יש ללמדן שזהו מקום לתרום, להתחזק ולהתגבש מבחינה הרוחנית. אחרת, למה לתת להן לגור רחוק מהבית לבד? ובכלל, אם לתרום הרי שום מגזר אינו עושה יותר מן המגזר הדתי-לאומי. כבר בתיכון: בחיזוק, בהדרכה, בהתנדבויות ובהתנדבות כיתתית ממוסדת. מה עוד חסר? ואחרי הנישואים יש את הרעיון המבורך של הגרעינים התורניים. מחזקים ומתחזקים. כבר שמעתי ממספר בנות צעירות שזהו חלומן, הגרעין התורני.
 
אז אולי אפשר כבר לוותר להן על השירות?