שביתת התיכונים

שביתת המורים בתיכונים נמשכת, והפתרון לא נראה באופק

אופיר גולדשטיין , כ' בכסלו תשס"ח

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

שביתת המורים בתיכונים נכנסת ליומה ה-43, והפתרון לא נראה באופק. האמת היא שאפילו הבעיה לא נראית באופק. כולם הרי מסכימים שצריך פחות תלמידים בכיתה, כולם הרי מסכימים שצריך מנגנון להשבחת המורה, וכולם הרי מסכימים שבשביל מורים טובים יותר צריך לשלם יותר כסף. למעשה, העובדה שאף אחד לא מבין מה בדיוק הבעיה, היא היא הבעיה.


אולמרט יוצא חדשות לבקרים בהצהרה ש"הנה הנה" והשביתה נגמרת. אלו הצהרות שהדבר היחיד שהן עושות זה להרדים את הציבור
אולמרט יוצא חדשות לבקרים בהצהרה ש"הנה הנה" והשביתה נגמרת. אלו הצהרות שהדבר היחיד שהן עושות זה להרדים את הציבור. השביתה לא קרובה להסתיים, פקידי האוצר לא ממש מוכנים להוציא שקל מהכיס שלהם, והמורים לא ממש מוכנים לחזור לעבוד עד שמישהו יכניס כמה שקלים לכיס שלהם. גם ככה חלק נכבד מההכנסה שלהם מגיע משיעורים פרטיים ומלימוד בבתי ספר פרטיים, דוגמת: אנקורי ויואל גבע. השביתה המתמשכת רק מעלה את הביקוש לשיעורים אלו, כך שגם הם לא ממש ממהרים לשום מקום.

אז השביתה תימשך כמה שתימשך ובסוף המורים יתקפלו כאן האוצר יתקפל שם, ואנחנו נקבל שקט תעשייתי לעוד כמה שנים עד השביתה הבאה, בעזרת השם ובלי נדר. אבל שווה להתעכב מעט על התהליכים שהשביתה הזו חשפה בחברה הישראלית או יותר נכון במוסדות השלטון וביחסי מדינה אזרחים שנחשפו במערומיהם שוב, בשביתה האחרונה.

להלן סקירה קצרה למה שקרה פה בחודש חודשיים האחרונים:

המורים יצאו לשביתה, כמו שהם הבטיחו שיעשו. האוצר התעלם כי הוא כבר רגיל, והציבור התעלם כי גם הוא כבר רגיל. ומה עם ראש הממשלה? זה עדיין לא בשלב שזה בכלל צריך לעניין אותו. שרת החינוך ורן ארז אומנם דיברו חלושות, אבל זה קצת מזכיר את שיחות ההכנה לוועידת אנאפוליס. רק מדברים על מה שאולי ידברו עליו כשיגיעו לתכלס, והתותחים הכבדים ייכנסו למשחק. שבועיים עברו והאוצר הואיל בטובו לשלוח את פקידי האוצר רמי הדרג למערכה. זה לקח בדיוק פגישה או שתיים עד שהם הבינו שהבקשות של המורים עוברות אפילו את הדרג שלהם, אין שום אפשרות שמשחק עם תקציבים ומספרים יוריד את מספר התלמידים בכיתה ל-22 או אפילו לא ל-32.


המורים יצאו לשביתה, כמו שהם הבטיחו שיעשו. האוצר התעלם כי הוא כבר רגיל, והציבור התעלם כי גם הוא כבר רגיל. ומה עם ראש הממשלה?
בצר להם הם עשו את הדבר היחיד שהם יודעים לעשות במצבים כאלו, ואמרו לא. ומה עם ראש הממשלה? עדיין לא הגענו לשלב שזה צריך לעניין אותו. כעת המורים, לאחר שראו שהם לא מקבלים יחס לא מהממשלה לא משר האוצר ולא מראש הממשלה, שלושת הגופים היחידים שיכולים להזיז תקציבים, הם עשו את הדבר היחיד שהם יודעים לעשות והמשיכו בשביתה. לקח למורים בערך שבוע נוסף כדי להבין שלממשלה אין שום כוונה לשנות את הגישה שלה בנושא בלי שתהייה לה סיבה ממש טובה לעשות את זה, ולכן הם עשו את המעשה המתבקש ופנו לציבור בבקשה לקבלת לגיטימציה ותמיכה.

אם הנושא הנדון הוא אכן ברמה התקציבית הלאומית, אז הלאום אמור להחליט לא? כיכר רבין שוב לבשה חג, האומנים שוב הבטיחו שהם יגיעו ועכשיו כולם חיכו לציבור שיאמר את דברו. והוא אכן אמר, הנוכחות של הציבור בהפגנה בתל אביב, והתמיכה הכללית במטרת המורים למרות הפגיעה הישירה שחש ועוד יחוש כל מי שיש לו ילדים בבית אמרו את דבר העם: נא לשנות תקציבים, נא לתעדף מחדש, המורים צודקים, אתם טועים, שימו את הכסף.

ועכשיו? עכשיו הגיע השלב שבו ראש הממשלה אמור להתעניין. הרי עכשיו זה כבר לא איזה סקטור פרטי שדואג לכיס שלו. הציבור ביקש את התערבות ראש הממשלה, הפוסק האחרון וה"בורר" של עולם התקציבים, אך שקט, דומיה והס הם שלוש מילים שאפילו ביחד לא מספקים כדי לתאר את דממת האלחוט שמגיעה מכיוון בית ראש הממשלה ומשרדו. אחת לאיזה זמן מוגבל נשטפת אביונה ודלה איזו הודעה עיתונאית תלושה מהמציאות על סיום השביתה הממשש ובא ותו לא. רמת הנתק בין הדרג המדיני או הפוליטי ובין העם לאחר הבחירות במדינתנו היא נושא שעוד ייחקר באלפי עבודות דוקטורט. למה מתפלאים מכוני המחקר כשפחות מ-50 אחוז מהעם מצביע בבחירות? על מה יש להצביע? על מי יהיה זה שיתעלם מאיתנו ארבע שנים מעכשיו?


הנקודה היא מה יש לעשות? מה כבר יכול לעשות הורה שצריך לא רק לפרנס את המשפחה, לעזור למחאת המורים ובסופו של יום גם ללכת למשטרה ולקחת את הילד שמרוב שעמום מפרק תמרורים ברחוב?
אז נכון, השיטה דפוקה וצריך להחליף את שיטת הממשל וצריך וצריך וצריך. עוד אלף דברים שצריך ועוד אלף ואחד דברים שלא קורים, לא קרו וכנראה גם לא יקרו בקרוב במדינתנו לפחות לא בדור ההנהגה הנוכחי, אבל לא זו הנקודה. הנקודה היא מה יש לעשות? מה כבר יכול לעשות הורה שצריך לא רק לפרנס את המשפחה, לעזור למחאת המורים ובסופו של יום גם ללכת למשטרה ולקחת את הילד שמרוב שעמום מפרק תמרורים ברחוב?

פשוט מאוד, להעלים מס. אף אחד לא באמת רוצה לשבור את הכלים. כולנו מסכימים כל הזמן על הכל, והבעיה היחידה היא שאנחנו לא מצליחים לתפוס את הקשב של יושבי הכורסאות? יופי, העלמת מס תפתור את הבעיה. חודש שהמס הנגבה במדינה יורד ב-50%, יגרום לשר האוצר בעצמו לדרוש את התערבותו של ראש הממשלה. תרגיל חטיבתי אחד שמתבטל כי ההורים צריכים להשגיח על ילדיהם יצרף לדורשי ההתערבות גם את שר הביטחון, ואפשר להמשיך כך לאורך כל משרדי הממשלה השונים ו"לגייס" את תמיכתו של כל שר ושר לטובת העניין.

אלימות פיזית לא עובדת במדינתנו. כוחות הביטחון מתבלבלים בקלות בין אזרחים ומחבלים, כך שלהבעיר צמיגים היא אופציה שפשוט לא קיימת. ה"אלימות" היחידה שנשארה לציבור היא כזו שלא תדרוש ממנו עימות חזיתי עם כוחות הביטחון.

ברורות לי לחלוטין הבעיות בצורת התנהגות שכזו. לארגן אירוע העלמת מס המוני, זה לא עניין פשוט וגם לא חוקי. מפקדי פלוגות במילואים יעדיפו לנעול את הילדים בבית לחודש וחצי לפני שיחבלו בתרגיל של האוגדה, מה הם לא פטריוטים? הם כן. בטח שהם כן אבל הם טיפה מבולבלים. כרגע, המדינה צריכה פטריוטים מסוג אחר, כאלו שיכולים לראות איפה הבעיה היותר דחופה ומה צריך לעשות בנוגע אליה. והיום הבעיה לא נמצאת בכיבוש הווירטואלי של פיסטין 183, והיא לא תיפטר על ידי חודש מילואים. הבעיה נמצאת באזור חיוג 02, והדרך לפתור אותה לא כוללת פגישה עם החברה מהמילואים.