חברים שכאלה

הם מסתובבים בינינו, ומפריחים הצעות ותקוות.

יוסי דגן , כ' בכסלו תשס"ח

יוסי דגן
יוסי דגן
צילום: הלל מאיר/TPS

בוטרוס ראלי היה המזכ"ל השישי של האו"ם וכאלפי דיפלומטים אחרים בעולם התפרנס מתיווך נמרץ בין ישראל למדינות השכנות לה ולרשות הפלסטינית. הוא אדם נמרץ וגם מוכשר מאוד.


כיאה וכיאות ולאיש שלום בעידן הפוסט מודרני של המזרח התיכון החדש, לא התבלבל מר ראלי וטבע את המושג "שלום קר" ביחס להסכם שהוא עצמו היה בין מנסחיו
בוטרוס ראלי, ערבי מתון מהסוג שהפרשנים בעיתון "הארץ" אוהבים, היה אחד מאדריכלי ההסכם המדיני עם מצרים. בהיותו "שר המדינה לענייני חוץ" של מצרים השתתף לצד הנשיא אנואר סאדאת במהלך המו"מ בקמפ-דיוויד ואף ליווה אותו בביקור המתוקשר בירושלים.

כיאה וכיאות ולאיש שלום בעידן הפוסט מודרני של המזרח התיכון החדש, לא התבלבל מר ראלי וטבע את המושג "שלום קר" ביחס להסכם שהוא עצמו היה בין מנסחיו.

כששימש בוטרוס ראלי כמזכ"ל האו"ם, שימש כמתווך רב זרועות בין ישראל לשכנותיה. ממשלת ישראל נשאה ונתנה עימו בהיותו כנראה מתווך הגון, כפי שניתן לצפות מדיפלומט רציני, אובייקטיבי ורודף שלום כמותו. לבוטרוס ראלי ידידים רבים מבין הפוליטיקאים בעלי המעוף והחזון בשמאל הישראלי.  שמעון פרס, כך פורסם, אף עובד איתו על כתיבת ספר משותף.

בראיון שמפורסם שבת שעברה בעיתון "ידיעות אחרונות", יוצא ידיד ישראל ראלי מהארון הדיפלומטי ומגלה את הדברים שהוא באמת חושב:
 
המתווך המתון מבין את החמאס ואת המחבלים המתאבדים. הוא מגן בשצף קצף על אירן ותומך בהקמת כורים גרעיניים במצרים.

כבר לפני עשרים שנה, מסתבר, עוד לפני שהחל בכהונתו כמזכ"ל האו"ם, ניסה איש ה"שלום" לשכנע את נשיא מצרים, חוסני מובארק, להקים במדינה שני כורים גרעיניים "לייצור חשמל", מטרה מוכרת בצפון קוריאה ואיראן.

אפילו על גירוש היהודים מגוש קטיף ומארבעת הישובים בצפון השומרון אין מילים טובות בפיו, רק השוואת עזה ה"משוחררת מהכיבוש" לגטו והבנה של יציאת מחבלים מתאבדים ממנה.


מאז החלה ההתיישבות היהודית והרצחנות הערבית בארץ ישראל לפני כמאה שנה משופעת הארץ במתווכים ומגשרים למיניהם, ממזרח וממערב, מטעם ראשי מדינות ומטעם עצמם
הנשיא שמעון פרס, שותפו לכתיבה כאמור, הוא היהודי היחיד הזוכה ממנו למחמאות: "בעיניי שמעון פרס הוא איש החלומות. הוא נכס עבורכם".

תדהמת העורך מתבטאת בכותרת הראיון: "הגם אתה בוטרוס"? פרפראזה לגרסת שייקספיר למילותיו האחרונות של יוליוס קיסר רומי כלפי קרוב משפחתו שהתנקש בחייו.

מדהים לראות את מבטי ההפתעה המוחלטת מהשמאל כל פעם מחדש, איך תמיד מתנפצת המציאות שנבנתה בכל כך הרבה מאמצים אל מול פרצופים נדהמים כרעם ביום בהיר.

מאז החלה ההתיישבות היהודית והרצחנות הערבית בארץ ישראל לפני כמאה שנה משופעת הארץ במתווכים ומגשרים למיניהם, ממזרח וממערב, מטעם ראשי מדינות ומטעם עצמם. הם תמיד מגיעים הנה שופעי חיוכים, רצון טוב מוחצן והרבה הבטחות עם חיוך ניטראלי. הם מסתובבים בינינו, "מדלגים" בין הצדדים ומפריחים הצעות ותקוות. החשבון תמיד מוגש בסופו של דבר לנו.

טוני בלייר, ראש ממשלת בריטניה ומנושאי הקו האנטי ישראלי של האיחוד האירופי, סיים את כהונתו כראש ממשלה והתמנה עוד באותו יום ל"שליח הקבוע של הקוורטט לענייני המזרח התיכון". בימים בהם מנסה קונדליסה רייס להביא להצהרת סיום מכובדת לכהונתה כהונת הנשיא בוש על חשבון מדינת ישראל ובירתה, לא מדינאי דגול כבלייר יכול להרשות לעצמו לעמוד מן הצד. כיאה למדינאי-מתווך רציני כמותו, מר בלייר מתכונן היטב לתפקידו ואף ביקש את שירותיו של שגריר ישראל בבריטניה, צבי חפץ, ממקורבי משפחת שרון, שיסיים את תפקידו בעוד ימים וישמש מיד כיועצו המיוחד לעניינים פוליטיים ועסקיים בישראל.

בריטניה מנהלת באופן מסורתי מדיניות עוינת לישראל. כשותפה מרכזית באיחוד האירופי היא מצרה בדיפלומטיות ובסבר פנים יפות את צעדיה של ישראל ודוחקת אותה פעם אחרי פעם לפינה.

האיחוד האירופי מנהל כבר שנים, מטעמים פוליטיים וכלכליים,  מדיניות פרו-ערבית. הוגנות וניטראליות הם הדברים האחרונים שניתן לומר עליו ועל המדינות המרכיבות אותו.


מאז החלה כאן מלחמת הטרור, לפני כשבע שנים, אסר טוני בלייר כראש ממשלת בריטניה על מכירה לישראל של כל ציוד היכול לשמש כציוד צבאי, מנשק ועד ציוד קשר
מאז החלה כאן מלחמת הטרור, לפני כשבע שנים, אסר טוני בלייר כראש ממשלת בריטניה על מכירה לישראל של כל ציוד היכול לשמש כציוד צבאי, מנשק ועד ציוד קשר. טוני בלייר, למעשה, הטיל אמברגו על מדינת ישראל.  כעת הוא עומד להגיע אלינו חמוש בחיוכים, מחוות דיפלומטיות והבטחות, ולהציע את שירותיו המהוגנים.

ראש ממשלה שקול ואחראי היה מבקש מטוני בלייר שיטיל אמברגו גם על ה"סיוע" הזה. ממשלה עם קמצוץ חשיבת וראיה למרחק שמעבר לכותרת העיתון של מחר הייתה מניחה לפנסיונר הנמרץ לכתוב ספרי זיכרונות בלונדון, אך בעידן קדימה-אולמרט בו הספין הוא העיקר, והסחת הדעת הציבורית מהחשב הכללי ופרשיות מינויים היא המטרה האסטרטגית, כי אין זמן לזוטות כאלה. בימים בהם ממשלת בישראל מנסה למכור כל מה שרק אפשר לכל מי שרק מוכן לקחת, ותיווך של טוני בלייר כבר לא מפריע לאף אחד.

ולנו נותר רק לבקש מהבורא כדברי הפתגם העממי שישמור אותנו מחברינו, כי עם אויבינו כבר נסתדר...