מה קורה כשהאידיאל מתרחק?

יש גיל שזה מתחיל בלי לשים לב להיות קצת מאוחר.

מרים בר , כ"ד בכסלו תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

והנה האידיאל של הקמת בית בישראל מתרחק. אם פעם זה עמד על ממוצע 20+, עכשיו זה קצת יותר למעלה. לא שזה סוד, כי כולם יודעים ודואגים. מה עושים בשביל לפתור את הבעייה? לא ברור.


והנה האידיאל של הקמת בית בישראל מתרחק. אם פעם זה עמד על ממוצע 20+, עכשיו זה קצת יותר למעלה. לא שזה סוד, כי כולם יודעים ודואגים. מה עושים בשביל לפתור את הבעייה? לא ברור
נראה כאילו יש פעילות מושקעת ודאגה אמיתית: כנסים, פאנלים, פורומים, והצעות לתשלומי עתק לשדכנים. אבל לא כל מה שעולה המון כסף באמת שווה אותו.

וכל זה סוחט עוד קצת את הנפש המרוטה של בעלי הדבר, ואינני יודעת אם זה מקדם במשהו מלבד המסקנה העגומה שהבעייה הזאת קיימת אצל עוד אנשים... אני בהחלט יודעת שרווקים אינם שקופים. הם רק אוכלים את פירות הבאושים שהאכילו אותם, וכל הערכים שעליהם גדלו. זה כמובן לא רק השירות לאומי, אלא זה רק חלק אחד מהדברים.

הרי טבעי ומובן שהאידיאליסטיות תלכנה אולי לשנתיים שירות לאומי. ראו במודעות המחוצפות הקוראות לבנות לבוא לעשות אצלם שנת שירות ומדגישות: רק לשנת שירות שנייה... בחשבון פשוט הבת הגיעה ל-20-21. היא תרצה אולי לנוח, לשאוף קצת אוויר, לעשות סדר במחשבותיה, בחייה, קצת בית, קצת אמא מפנקת בכיף, וכמובן טירדות ההרשמה ללימוד ועוד ועוד..

איך ומתי היא תתעסק בבניית ביתה?

יש גיל שזה מתחיל בלי לשים לב להיות קצת מאוחר. אי אפשר להלחיץ את הבנות, אבל עם כל הדחיפה הזאת לעשייה כרווקה בשירות, מתי היא אמורה ללמוד או להתכונן להבין כיצד בונים בית? הן אולי בשלות מהצד האישי, מועשרות ומלאות, אך אם האידיאל הוא בניית בית, איך זה תורם להן? או שהאידיאלוגיה, תרומה למדינה, זאת המטרה העיקרית?

והנה התוצאות: רווקות מאוחרת, ומקרים רבים מאוד של גירושין.

האם מישהו עושה סדר בנושא?

יתכן שלצוות ההוראה ולצוותות השירות עצמם אין תשובות. הם יעשו את תפקידם, ויפנו את גבם לעניינים שוטפים אחרים. הרי גם להם יש חיים והשנים לא מחכות לאף אחד, גם לא לבנות שירות מדהימות. אז מה עם חיי הנערות? הן תפלטנה באופן שוטף אל החיים: מגובשות, מפותחות נפשית, ועשירות ברוחן. נו, טוב...

אז אם הבת הלכה לשירות לאומי ומצאה מקום טוב לתרום בו, היא משקיעה את כל כולה והיא שמחה ומאושרת. היא נותנת שנה או אולי שנתיים מחייה למדינה האהובה והיקרה לה. זה ממלא אותה סיפוק עצום, והיא משקיעה שם את כוחה הצעיר ואת חום ליבה... יכול מאוד להיות שגם אם תינשא מיד, היא תהיה עייפה מדי נפשית, רוחנית ובכלל.. אז שירות זה אולי בסדר. אבל אינך צריכה לבזבז את כל חום ליבך. שמרי קצת למשפחה שתקימי בעזרת השם.


ובבית, בקושי רואים אותה. את מי היא פוגשת? עם מי היא מדברת? מה היא אוכלת? מי מלמד אותה על ניהול בית? מתי היא לומדת על חשיבות הקמת בית ושמירתו ועל להיות אישה ואם בישראל, בעזרת השם?
ובבית, בקושי רואים אותה. את מי היא פוגשת? עם מי היא מדברת? מה היא אוכלת? מי מלמד אותה על ניהול בית? מתי היא לומדת על חשיבות הקמת בית ושמירתו ועל להיות אישה ואם בישראל, בעזרת השם? מה יהיה סולם הערכים שלה? באיזה מקום עומד השירות היהודי-בית-משפחה לעומת השירות הלאומי? מי זה בכלל הלאומי הזה שצריך כל כך לשרת אותו, ולא חשוב אם הוא נצרך לזה או לא?

האם הקמת בית טוב ויציב ביישוב חדש זה לא שירות לאומה?

נשאר רק להתפלל שהכל יהיה לטובה, ושהכל יסתדר בדרך הכי טובה בשבילן ובשבילנו. וכך באמת אמרה המחנכת הבאמת מצויינת של בתי: "נכון, צריך הרבה תפילה. צריך הרבה סיעתא דשמייא...". ואיפה לא? באמת צריך את זה בכל מקום...