ציפי מתחננת

היא השפילה את כבוד ישראל כשהגישה את ידה והתחננה.

ד"ר אברהם שלום , כ"ד בכסלו תשס"ח

אורח
אורח
ערוץ 7

"אינני מצורעת", כך התחננה שרת החוץ אל הסעודים בוועידת אנאפוליס אשר השאירו באוויר את ידה המושטת, ויחד עימם הפנו לה עורף שאר נציגי מדינות ערב.  ואולי  הזילה ציפי דמעה ונשנק קולה כמו בהופעתה בפני ועידת וינוגרד, ולא בגלל הכשלים במלחמה ובהחלטת האו"ם שהיא הייתה בין האחראים לניסוחה המזיק, אלא כי רחמה על עצמה כשנזכרה איך לא הקשיב לה אולמרט פעם אחת בישיבת ממשלה. היא אמרה ולא ידעה מה אמרה, הערבים אכן מתנערים ממצורעים. בזמן החתימה על הסכם אוסלו אמר לי מודע של הורי מעיראק: "איך לחץ ראש ממשלתכם את ידו של אותו 'מפייס'? ( 'מפייס' = מצורע בניב הערבי של העיר מוצל). 
 

כאשר פשטה את ידה לעבר הסעודים, הראתה שרת החוץ כמה מנותקת היא מן המציאות, ואינה יודעת כי הסעודים מפיצים שנאה ליהודים בכל העולם ומשווים אותנו לחזירים ולקופים
כאשר פשטה את ידה לעבר הסעודים, הראתה שרת החוץ כמה מנותקת היא מן המציאות, ואינה יודעת כי הסעודים מפיצים שנאה ליהודים בכל העולם ומשווים אותנו לחזירים ולקופים. הם מפזרים הון עתק לבניית מסגדים ולמשכורות לאימאמים שיטיפו שם ויזהירו את המתפללים להתרחק מיהודים.  זאת החשיבה המדולדלת והבורות העמוקה של ציפי שאהוד אולמרט בחר אותה להיות שרת החוץ, כמו שהעדיף להפקיד את עמיר פרץ על משרד הביטחון של ישראל.
 
אילו הייתה לישראל שרת חוץ ראויה ולא בובת קש חסרת הבנה, היא הייתה נרתעת ולא מושיטה ידה אל עבר הסעודים אשר ידיהם מלאו בדמים, והם גומלים למשפחות רוצחי ישראלים בפרסי כסף גדולים.
 
אך לציפי לבני לא הייתה די ידיעה והבנה לכעוס במהלך ועידת אנאפוליס על דברי שרת החוץ האמריקנית. קונדוליסה רייס ציירה תמונה הפוכה לאמת, והשוותה בין הגזענים באמריקה שמנעו ממנה כשחורה להלך ברחובות מסוימים, ובין ישראל המקימה מחסומי דרכים להגן על אזרחיה מפני מעשי טבח של מחבלים. ציפי כדרכה חששה לפתוח את פיה.
 
לציפי לבני לא הייתה הבנה מדינית מזערית לעמוד מול תביעות הערבים, ולהשיב לחורפינו דבר. הערבים הופיעו כתובעים תקיפים אשר לא יוותרו על גרגר מזכותם, ובאותו הזמן כפלסטינים המסכנים אשר נגזלו על לא עוול בכפם והגיע הזמן להביא את הקץ לסבלותיהם. ולתיקון העוול הזה העמידו הערבים כמה "נושאי ליבה" אשר ביקשו לדון בהם והסכימו עימם האמריקנים. אבל באמת, לא היו נושאי ליבה אלה אלא דרישה לחיסול ישראל לוותר על ירושלים בירת עם ישראל כפי שיודע כל העולם התרבותי, מסירת אדמות המולדת הישראלית אשר נפלו לידינו במלחמת המגן ב- 1967 לידי התוקפים בניגוד לכל חוק בין לאומי, והבאתם לישראל של צאצאי הערבים שביקשו להשליך את היהודים לים ב-1948, ומאז לא פסקו מרצונם להשמידנו.
 
אולמרט, ברק ולבני היסבו לוועידה לדון בדרישות האלה שאינן נדרשות משום מדינה, וקראו לוועידה הזאת ועידת שלום.
 
מול דרישות הערבים לא הייתה לציפי הרמה האינטלקטואלית ויכולת החשיבה העצמאית להציג בפני העולם את בעיית הליבה של השלום והמלחמה, התוקפנות הערבית והאימפריאליזם הערבי המבקש להשתלט על כל מי שאינם ערבים, יהיו אלה ישראלים או נוצרים או כורדים. 


שרת החוץ לא ידעה לומר לעולם כי מדינות ערב תקפו את ישראל ביום היווסדה בשנת 1948, ומיד רדפו בארצותיהן את הקהילות היהודיות העתיקות ששכנו שם וגירשו את כל היהודים
שרת החוץ לא ידעה לומר לעולם כי מדינות ערב תקפו את ישראל ביום היווסדה בשנת 1948, ומיד רדפו בארצותיהן את  הקהילות היהודיות העתיקות ששכנו שם וגירשו את כל היהודים. במזרח התיכון הוקמו עשרים ואחת מדינות לערבים, והיהודים שחלקם באוכלוסיה היה אחד מתוך חמישים התרכזו במדינה אחת ששיטחה פחות מאחד מתוך חמש מאות משטח המדינות הערביות. ציפי לבני לא תבעה פיצוי מן הערבים אשר לאחר שהחריבו את הארץ במשך מאות שנים, טבחו ופרעו בעולים שעלו בעלייה הציונית מאירופה, והחיו את הארץ משממותה.

בזמן שהעלייה הציונית לא דחקה רגלי איש, אלא משכה מהגרים ערבים שבאו בעקבות שיפור התחבורה והפריחה הכלכלית, פתחו הערבים בטרור נגד הישוב היהודי. בשל ההתנגדות והטרור הערבים, נסגרו שערי הארץ בפני יהודים שביקשו לברוח מאימות השואה המתקרבת. צל של הרהור לא עלה במוחה להזכיר לאירופה, המעניקה זכות התיישבות בתחומיה לכל פליט נרדף בארצו מתוך חרטה על הסגרת היהודים את חובה לתמוך בצאצאי הפליטים היהודים שסבלו באירופה ובזכותם להתיישב בארץ ישראל, כפי שהוכר במשפט העמים ובהחלטת חבר הלאומים לפני למעלה משיבעים שנה על הקמת הבית הלאומי.
 
מדינות ערב פתחו במלחמה נגד ישראל שלא פסקה זה שישים שנה. הצדקתן המוצהרת לתוקפנות זאת היא דאגתם לגורל אחיהם הערבים הפלסטינים. לו דאגו להם באמת, האם היו מושיבים אותם במחנות פליטים? אבל מדינות ערב רוצות את אדמת "פלסטין", ומוכנות להקריב למענה את חיי כל הערבים החיים ב"פלסטין". לו הייתה הכרה של לאומיות פלסטינית נפרדת כפי שאומרים בוש ואולמרט, מדוע לא הקימו הערבים האלה מדינה נפרדת או מדינה בדרך על אותו חלק מארץ ישראל שהיה בידיהם עד מלחמת ששת הימים.

 

האמירה הזאת של בוש, אולמרט והוזי אוסלו לא רק מנוגדת להיסטוריה, אלא היא מנוגדת גם לדברי הערבים עצמם הנאמרים בגלוי כי  הם חלק בלתי נפרד מן העם הערבי. ואם תוקם מדינה פלסטינית בעזה, כפי שכבר הוקמה, האם יוטבו תנאי חייהם של שוכני "מחנות הפליטים" שם, והם יחדלו לבקש את הכחדת ישראל? מה שהם מבקשים הוא מחיקת ישראל, והקמת מדינה פלסטינית תהיה רק צעד בהגשמת משאלה זאת. 
 

לציפי לבני לא היה קורטוב של כבוד ולא ידע בתרבותנו ובתרבות הערבים, ולא יכולת חשיבה מהירה לדעת איך לנהוג בסעודים. האשמה אינה בה, אלא בחברי הכנסת המחזיקים את ממשלת אולמרט ושריו בשלטון
מדינת ישראל צריכה להצהיר כי אחד הצעדים להשגת שלום הוא ביטול ניצול תושבי מחנות הפליטים הערבים כחומר נפץ אנושי בשירות האימפריאליזם הערבי. התוכנית שמר אולמרט שיבח כתוכנית שלום, היא תכנית להכחדת ישראל. במקום אותה תוכנית, על ישראל לבקש "תכנית מרשל" למזרח התיכון. יתנו הסעודים הון לישוב מחדש של תושבי מחנות הפליטים בישובים של קבע במרחבים העצומים הריקים העומדים לרשותם. אם בסוריה, שהם חלק ממנה, בלשונם ובניב הערבית המיוחד לה, ובתרבותם ובמאכליהם, ואם בשאר מדינות ערב שחלק מהם זוכרים כי הגרו מהן.
 
לתהליך שלום אמיתי נושא ליבה נוסף. על מדינות ערב להכיר בזכויות היהודים, בתים ואדמות ומבני ציבור ומקומות מקודשים, בארצות שגורשו מהן בטיהור אתני לאחר שישבו בהן מאות שנים לפני בוא הערבים.
 
לציפי לבני לא היה קורטוב של כבוד ולא ידע בתרבותנו ובתרבות הערבים, ולא יכולת חשיבה מהירה לדעת איך לנהוג בסעודים. האשמה אינה בה, אלא בחברי הכנסת המחזיקים את ממשלת אולמרט ושריו בשלטון. ואשר לה, היא עשתה כמיטב יכולתה הדלה. כוחות חשיבתה הספיקו לה רק לפנות בתלונה של ילדה שחברותיה סירבו לשחק עימה בבית הספר. היא השפילה את כבוד ישראל כשהגישה את ידה והתחננה.