סחבק עם אויבינו

לא יכול להיות שאני רואה משהו שהם לא רואים.

אורח באתר , א' בטבת תשס"ח

בעוד אנו שומעים על וויתורים ו"מחוות" יוצאות דופן כלפי אבו מאזן, אני תוהה: הרי לא יכול להיות שהם לא מבינים בעצמם שזה מסוכן. לא יכול להיות שאני רואה משהו שהם לא רואים. אבל אולי באמת הם יודעים משהו שאני אינני יודעת.


בעוד אנו שומעים על וויתורים ו"מחוות" יוצאות דופן כלפי אבו מאזן, אני תוהה: הרי לא יכול להיות שהם לא מבינים בעצמם שזה מסוכן. לא יכול להיות שאני רואה משהו שהם לא רואים
בעוד נותנים להם כלי נשק ומשדרגים להם את כלי המלחמה, הם משליטים סדר בציבור המתנחלים. בזמן שאותם הם מחזקים, הם עושים הכל כדי להחליש אותנו, מנסים לטשטש אולי את המעשים, ומסיחים את הדעת בהיטפלות מתוזמנת לכלי הנשק שבידי המתנחלים.

הם מחלישים את הישראלים ומחזקים את אויבינו. האם אלו מחוות או שאלו בכלל סיוע לאויב?

אינני שומעת על שום מחווה של רצון טוב מן הצד השני. ככל שאהוד אולמרט יוצא מגדרו כדי לשמחם ולרצותם, נעשות דרישותיהם מוגזמות יותר. לא שמתי לב שחלומם הוא לחיות לצידנו בשלום ובנחת. לא ראיתי ולא שמעתי על אמירה או עשייה כזאת מצידם. האם הם מבקשים שנבוא לבקר בארצותיהם? האם הם מבקשים לבוא אלינו, לטייל או לנהל קשרי מסחר רחבים? האם יש הפגנות של שמאל ערבי נאור הדורש שלום עכשיו איתנו עם פשרות וויתורים כואבים מצידם?

פעילות שלום עכשיו "שלנו" איננה עם תואמיהם הערבים. פשוט, אין להם כאלה. השיחות והפעילויות של השמאל מתקיימות דווקא עם המתלהמים מבין הפלסטינים. השמאלנים, האמונים על שיחות מעמיקות ודיונים, מעדיפים להתארח בסלונים מפוארים כאילו השלום הינו ערך רוחני נשגב. ולא פשוט, שלום. במקום לדון בצורך לרסן את התנהגות הפלסטינים, הם דנים עם אויבינו המוצהרים על הצורך לרסן אותנו. וכדי להראות שהם נאורים ורודפי שלום אמיתיים, הם מוכנים לתת להם חלקים מן הארץ, להגביל ישראלים, להתעלם מקסאמים, ולהתעלם מרצח יהודים. הכל כדי לנהל שיחות באווירה מחוייכת, תרבותית ונעימה.   

מהו השלום אליו חותר אהוד אולמרט? האם ראשי המדינה שלנו רוצים בסך הכל לעבור את החורף בשלום? האם הם רוצים עוד קצת ימים שקטים שכלל לא מגיעים? לאן הם חותרים?

אני אישית אינני מבינה מה המטרה הנסתרת בכל המהלכים התמוהים הללו. בעוד מנהיגי הערבים מצהירים הצהרות מלאי שטנה כלפי העם היהודי, כלפי ישראל, ומעלים דרישות חדשות לבקרים, גדל מספר המחוות כלפי הפלסטינים, ומצטמצמת הדאגה ליושבים בציון.

עד מתי?


מהו השלום אליו חותר אהוד אולמרט? האם ראשי המדינה שלנו רוצים בסך הכל לעבור את החורף בשלום? האם הם רוצים עוד קצת ימים שקטים שכלל לא מגיעים? לאן הם חותרים?
מה צריך לקרות כדי שתהיה תגובה ומענה הולמים לכל ההתנהלות הערבית, לכל גשמי הקסאמים וההתנכלויות, ולכל הדרישות המחוצפות שלהם? כמה קורבנות צריך להקריב כדי שתשתנה התנהלות הממשלה הזאת?

לי נראה שעם ישראל ומדינת ישראל הופקרו, וכל החפץ יבוא ויעשה בה ובחלקיה כבשלו.

מוטב היה לו היו המנהיגים אוהבי ישראל יותר. מוטב היה לו במקום לבדוק כמה לתת למתנחלים כדי שיעזבו מרצון. לבדוק כמה לתת לערבים כדי שיעזבו מרצון.

היום זה כבר מאוחר מדי. אין טעם ואין סיבה להציע להם הצעות. הם הרי יקבלו הכל גם ככה: את הבתים המוכנים ואת השדות. יעזרו להם גם ללמוד טוב יותר איך לטפל בחממות, אלא אם כן יהיה שינוי דרמטי ביחס אליהם.

והם יושבים, מחכים וצופים בהצגה הגדולה, בבגידה הגדולה של מנהיגי העם היהודי במדינת ישראל.