ממחאה למאבק

מאבקינו אינם לא מחאה ולא אזהרה, אלא בלימת הגירוש.

הרב אהרן טרופ , א' בטבת תשס"ח

אהרן טרופ
אהרן טרופ
ערוץ 7

א. די להפגנות! אין בהן תועלת מול שלטון ציני ומושחת הרחוק מכל קשר לדמוקרטיה, ומול תקשורת עוינת. הפגנות היו נשק במשטרים דמוקרטיים, אך מאז ימי רבין ובוודאי מאז עידן שרון אין בהן עוד טעם. אדרבא, הן מזיקות בכך שהן משחררות קיטור ומרגיעות את המשתתפים בהן שזהו בדיוק האינטרס של השלטון, דבר הגורם לכך שההמונים נמנעים מלבוא אליהם עוד. את הכספים, המאמצים, האנרגיות ושאר המשאבים יש לתעל לאפיקים מועילים.


די להפגנות! אין בהן תועלת מול שלטון ציני ומושחת הרחוק מכל קשר לדמוקרטיה, ומול תקשורת עוינת. הפגנות היו נשק במשטרים דמוקרטיים, אך מאז ימי רבין ובוודאי מאז עידן שרון אין בהן עוד טעם
ב.
 הבסיס למאבק חייב להיות שינוי התודעה בתוך המחנה פנימה. חייבת להיות הבנה שמדובר בעבירה הלכתית שאסור לבצעה ואסור לסייע לביצועה (הרב צבי יהודה קוק והגר"א שפירא זצ"ל ועוד), ופשע מוסרי אשר הדגל השחור המתנוסס על גביו מצדיק ואף דורש סירוב פקודה.

חייבים להבין ולהפנים שאף אם הרוב יתמוך בכך, אין לרוב זכות הלכתית-מוסרית לגרש מיעוט יהודי. אשר לכן הטיעונים העולים מחוברותיו של הרב אלי סדן שכביכול אנו מיעוט שכופה על הרוב, אינם רלוונטיים. זאת, בנוסף לכך שהם משוללים כל יסוד עובדתי ואינטלקטואלי.

עובדתי - שכן עד היום, לא היה רוב יהודי שתמך בכך ומסתבר שגם לא יהיה (רוב בכנסת המתכחש להבטחתו לבוחריו מאבד את המנדט ולא נחשב לרוב).

אינטלקטואלי -  שכן גם לו יצויר שהיינו מיעוט בציבור היהודי, מיעוט המתנגד לגירושו, להכאתו או להריגתו, לא יכול להיחשב ככופה את הרוב, אלא לכל היותר כמתנגד לכפיית הרוב. בירור זה חייב להיות נר לרגלנו שאם לא כן אין בסיס למאבק אמיתי.

ג. במקביל וכתוצאה של תודעה מובנית זו, יש לצאת למסע רציני ומשמעותי הדורש מכל בנינו ותלמידנו שלא לגרש ולא לסייע לפעולות הגירוש בשום דרך שהיא, כפי שכבר הורו רבותינו הרצי"ה קוק והגר"א שפירא זצ"ל ועוד. לא משתתפים לא במעגל ראשון ולא במעגל חמישי! עניין זה הוא הבסיס לכל המאבק! אי אפשר לטעון שמדובר בעבירה הלכתית או בפשע מוסרי כאשר בנינו ותלמידנו נוטלים בו חלק כל שהוא. זהו פרדוקס שאף בעל מוח ישר לא יכול להכיל. שום פלפול עקום לא יוכל לתת הצדקה ותוקף מוסרי למאבק בגירוש כאשר בנינו משתפים עימו פעולה. מאבק ללא מרכיב בסיסי זה יפורש בהכרח כמחאה במקרה הטוב או כמאבק למען פיצויים במקרה הפחות טוב, כפי שכבר ראינו להוותנו לא מזמן.
 

ההערכות למאבק בשטח עצמו: בהתבסס על הסעיפים הקודמים, חייבת להיות הסכמה והחלטה שמטרתנו ומאבקינו אינם לא מחאה ולא אזהרה, אלא בלימת הגירוש. נקודה
ד.
 האופן בו לא ישתתפו החיילים צריך להיבחן, האם עדיף סירוב פקודה המוני או עריקה המונית.  בכל מקרה, דבר זה חייב להיות פומבי והצהרתי מבעוד מועד, כפי שחזר הגר"א שפירא זצ"ל מספר פעמים: "ולהודיע מראש". אם שלב זה יבוצע היטב תוך אחדות מקסימאלית של הרבנים ושאר המנהיגים, יתכן ונצליח לגייס מסה קריטית אשר תוכל לעצור את מכונת הגירוש עוד בטרם תתחיל. אך גם אם לא, סירוב המוני בעיתוי הנכון ייצר אווירת מאבק שתגייס מתנדבים המוכנים למאבק ממשי.

ה. ההערכות למאבק בשטח עצמו: בהתבסס על הסעיפים הקודמים, חייבת להיות הסכמה והחלטה שמטרתנו ומאבקינו אינם לא מחאה ולא אזהרה, אלא בלימת הגירוש. נקודה.

כיוון שכך, יש להיערך מראש לתרחישים שונים. יש לדון בצורך להציב גבולות ראשוניים למאבק, וגבולות שונים במקרה של אלימות משטרתית. יש להכין תוכניות הגנתיות אפקטיביות לא רק בישובים עצמם, אלא גם על דרכי הגישה לכל ישוב ולכל גבעה. יש לפתוח בגיוס שמי ופרטני של מתנדבים להגנת הישובים, תוך שיבוצם מראש ליישובים השונים כשכל אחד יודע את תפקידו בשטח. יש לשכור אנשי מקצוע ויוצאי צבא שיעסקו הן בתכנון האסטרטגי והן בתכנון הטקטי של ההגנה על הישובים. היערכות זו צריכה להתחיל לא יאוחר מאותו רגע שהמגרשים יחלו לתכנן את צעדיהם, ועדיף שעוד הרבה לפני.

ו. מאבק אמיתי ומקצועי דורש משאבים וכספים רבים. מקור מימון ראשון יהיו הכספים שיחסכו מפרסום והסעות להפגנות הענק המיותרות. מקור נוסף יהיו כספי תרומות. קרן  'מאמין ונאבק' תוכל לגייס, להערכתי, יותר כספים מקרן 'מאמין וזורע'.


בכוחנו, בסייעתא דשמיא, לעצור את הגירוש! התנאים לכך הם: רצינות, תכנון מקצועי מראש, ומסירות נפש של המנהיגים (ולא רק של בני נוער או מנהיגים לרגע) ושל הרבנים
ז.
 מאבק ממשי יגרום לממשלה לחפש ערוצי הידברות ופשרה שמפגיני המחאה לא יגרמו לה. יש להיערך לקראת אפשרות זו ולחשוב על פתרונות יצירתיים שיהלמו את המציאות בשטח באותו הזמן.

ח. הסברה: חזית זו חשובה ביותר. איננו מתנתקים מהעם. בניגוד לחושבים שמאבק נחוש משדר ייאוש מן העם, יש להפנים ולהבהיר שאדרבה, מאבק נחוש דווקא מאמין בעם. מאמין בגדלותו של העם שנמאס לו, והוא בז למה שנראה לו. אומנם שלא בצדק, כהצגה שתכליתה מחאה או פיצוי. דווקא מאבק אמיתי יעורר הבנה והזדהות.

ט. גם התקשורת תיאלץ לתת יותר זמן להבעת עמדתנו, משום שמאבק אמיתי יעורר בציבור עניין רב. מאבק ממשי יוכל לא רק לעצור את הגירוש, אלא לנטוע תקווה להנהגה חדשה ודרך חדשה לעם כולו.

י. לסיכום: בכוחנו, בסייעתא דשמיא, לעצור את הגירוש! התנאים לכך הם: רצינות, תכנון מקצועי מראש, ומסירות נפש של המנהיגים (ולא רק של בני נוער או מנהיגים לרגע) ושל הרבנים.

המאמר הוא מתוך עלון "קוממיות".