חורף

החורף מקדים את הקיץ כשתיקה הקודמת לדיבור.

הרב ליאור אנגלמן , א' בטבת תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

זמן חורף. חורף עכשיו והכל כמו מתכנס בתוך עצמו. החיים עוברים ל"נהיגת חורף", מאיטים, נרגעים. הבריות ממעטות לצאת מביתן, ושעות האור מתקצרות. הגשם והקור עוטים על כולנו שכבות עבות של מלבושים, שכבות המגנות מן הרטיבות ומַצניעות מן העין, מעבירות את מרכז הכובד מן החוץ פנימה, מן ההופעה אל ההתבוננות.

נ
נדמה בטעות כי רק אילוצי מזג האוויר מעבירים את מוקד ההתרחשות מרשות הרבים אל רשות היחיד, אך גזרה היא שיצאה מלפני ריבון העולם: "עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו"
דמה בטעות כי רק אילוצי מזג האוויר מעבירים את מוקד ההתרחשות מרשות הרבים אל רשות היחיד, אך גזרה היא שיצאה מלפני ריבון העולם: "עוד כל ימי הארץ, זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו" (בראשית ח', כ"ב). חוק הוא שחקק ריבונו של עולם בבריאה שברא, ולפיו העולם זקוק לחורף ולא רק במובן המעשי של ירידת הגשמים המרווים את האדמה. העולם זקוק לחורף המלווה בלילות הארוכים, העולם מבקש להתבונן פנימה בטרם ייחשף לעין השמש. האדם, הקרוי על שם האדמה, משווע ממש כמותה להרוות עצמו בטל חיים, לינוק תורה ולהעמיק בתוככי נפשו, על מנת למצוא את האות המיוחדת לו, האות שאותה עליו לחקוק ביריעת הקלף של העולם.

השנה הזו שנה מעוברת. אין בנמצא שם שייטיב לתאר בדיוק מופלא כל כך את תכליתה של השנה. מעוברת השנה, כאישה הרה שגופה מבקש להאט את קצב החיים, לעצור על מנת ליצור, להתכנס קמעא על מנת להביא חיים חדשים לעולם. כמעוברת הזו שבכל ישותה משתפת עצמה עם ריבונו של עולם המחדש בכל יום מעשה בראשית. העובר ברחמה מתברך מן הברכה השורה על כל הסמוי מן העין, מתפתח בסתר עד אשר יהא ראוי להופיע בזה העולם.

עיבורה של השנה מתבטא בתוספת חודש אחד של חורף, חודש תמים נוסף על חודשי החורף, כביכול אנו זקוקים לשלושים יום נוספים של סתר, של התחדשות הנעשית בין האדם לבין עצמו ובינו לבין קונו. חודש נוסף בו נבשיל כראוי טרם בוא האביב.

אוהבי שמש אנחנו, מבקשים לפעול בחיים, ודווקא משום כך אנחנו צמאים למתנת השמַים שהחורף טומן בחובו: "'המכסה שמים בעבים המכין לארץ מטר'- שעל ידי זה מוריד טיפה חדשה לגוף המצמחת" (צדקת הצדיק יד). התחדשות אמיתית תלויה בהבנה של עבודת ה' המיוחדת לתקופת החורף. לא בכדי מכונה פרק הלימוד המרכזי בעולם הישיבות, "זמן חורף".

חגים של חורף. החורף מלווה בעלטה, בערפל, והחמה אינה משפיעה מאורה. החורף מאפשר לנו להאיר את המציאות באור פנימי יותר מאורה המוחשי של השמש. מיוחדים הם חגי החורף, חנוכה ופורים, המביאים לידי ביטוי את עבודת ה' המיוחדת של החורף. בשני החגים אנו מבקשים 'לפרסם את הנס'. באופן מדויק יותר, אנו מבקשים לחדש התבוננות כזו המזהה את מפעלות ה' בתוככי הנהגת העולם הנסתרת. מבקשים לזהות בכל אירועי העולם את הנס, את יד ה' המכוונת. בחנוכה הנס הגלוי של פך השמן מגלה על הנס הנסתר של המלחמה. בפורים הכל נסתר, ומבעד לחושך של הגלות המעלימה את יד ה' אנו רואים לפתע את האור הגדול.


כיאה לחגים של חורף, פרסום הנס בחנוכה נעשה בעדינות בעזרת נר קטן המוצב בפתחו של הבית. החורף מחדד את ההתהוות הרוחנית אשר בתוך הבית כמוקד היצירה האמיתי אשר ממנו יוצאת האורה לעולם
כיאה לחגים של חורף, פרסום הנס בחנוכה נעשה בעדינות בעזרת נר קטן המוצב בפתחו של הבית. החורף מחדד את ההתהוות הרוחנית אשר בתוך הבית כמוקד היצירה האמיתי אשר ממנו יוצאת האורה לעולם. בפורים אנו מכניסים אל תוכנו יין שנועד להכיר בתוכנו את עומק הסוד.

בשני החגים אנו מוסיפים את תפילה "על הניסים", תפילה הבאה בעקבות ברכת "מודים אנחנו לך". בעזרת זיהוי מאורעות חנוכה ופורים כנס אנו מחדשים הכרה כי כל חיינו הם בגדר נס, "ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובקר וצהרים".

תפילין של חורף. כלל נקוט בידינו כי אין מעבירין על המצוות, וכיוון שנזדמנה לאדם מצווה אל יחמצנה. יוצאת מן הכלל היא מצוות הנחת תפילין. סדר ההנחה העולה מפסוקי התורה מלמד כי יש להקדים תפילין של יד לתפילין של ראש, אף במקרה שאדם הוציא מן הנרתיק תפילין של ראש תחילה לא יניח אותן, כי אם יניח כיסוי עליהן וייטול של יד תחילה.

בתפילין של יד נאמר "לאות על ידך". הנחתן נעשית על הזרוע כנגד לבו של אדם, וניתן לכסותן. אין צורך שייראו לעין כל, והן מבטאות את הקשר הסמוי מן העין שבין המניח אותן לבין אלוקיו. זהו קשר פרטי, מפגש שקט, שראוי להישאר במקום מוצנע. תפילין של ראש באות לגלות קבל עם ועולם על הקשר שנוצר בין האדם לבוראו, בין ישראל לאביהם שבשמים, "וידעו כל עמי הארץ כי שם ה' אלהיך נקרא עליך ויראו ממך"- אלו תפילין של ראש. לשונו של ר' צדוק הכהן: "ועל ידו לאות לעצמו ועל הראש לאות לכל עמי הארץ" (צדקת הצדיק ו).

לא ייפלא אפוא כי לעולם לא ניתן להקדים תפילין של ראש לתפילין של יד. בלא שירקום האדם בסתר את עבודת ה' הפנימית שלו, בלא שייבנה קשר התפילין הסמוי, לא יהיה בידו להניח תפילין של ראש שכל מהותן היא אמירה גלויה, חשיפה של כל אשר נבנה במסתרים. במובן הזה תפילין של יד הן עבודת ה' של החורף, ותפילין של ראש הבאות בעקבותיהן מראות לעין השמש את פירות ההתחדשות שזכה לה האדם בחורף. החורף מקדים את הקיץ כשתיקה הקודמת לדיבור. ככל שהשתיקה תהיה עמוקה יותר כן הדיבור שיבוא בעקבותיה יהיה איכותי.