הטוב, הרע והמכוער

ביו"ש הערבי הטוב הוא הפתח', והערבי הרע הוא החמאס.

אורי אליצור , י"ד בטבת תשס"ח

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

רשמית אומרים לנו שהעובדה שביממה אחת חוסלו השבוע שניים - עשר מחבלים של הג'יהאד האיסלמי, היא צירוף מקרים ולא תוצאה של איזשהו שינוי של מדיניות. אף אחד לא החליט עכשיו לשוב למדיניות החיסולים, ואף אחד לא החליט קודם לנטוש אותה. ובכלל אנחנו לא מחסלים, אלא רק מבצעים סיכולים ממוקדים בזמן ובמקום הנדרשים על פי שיקולים מבצעיים של פצצות מתקתקות. לא ברור לאוזניו של מי נועד הבלוף הקטן הזה, אולי לאוזני בג"ץ ואולי לאוזני בצלם, על כל פנים טוב שלראשי הג'יהאד יש מספיק שכל לא להאמין לו. הם ירדו למחתרת, כיבו טלפונים סלולאריים, ואפילו לא באו להשתתף בהלוויות של חבריהם, וזה טוב.


אנשי הג'יהאד האיסלמי מסתתרים עכשיו במערות ודירות מסתור, ונמנעים מלהראות את פניהם אפילו בלוויות ואילו ראשי החמאס מסתובבים בשטח כמו תרנגולים יפי כרבולת, מכנסים עצרות ענק, ישנים בנחת במיטותיהם ומטלפנים חופשי לכל העולם
מובילי קו הייאוש המשיחי, אלה שאומרים שאין שום דבר שאפשר לעשות מול הטרור מלבד לרוץ לפתרון מדיני ולהביא עכשיו את משיח השלום, כבר פצחו בשירי האזהרה הרגילים: זה לא יכול להועיל, זה רק מגביר את המוטיבציה, במקום כל מפקד הרוג יקומו חמישה מפקדי טרור חדשים, זה רק יוצר את מעגל הקסמים של פעולה תגובה נקמה, וכולי. אבל חמורי משיח השלום הרי תמיד אומרים ששום דבר לא יועיל, גם אחרי שאותו דבר עצמו כבר נוסה והתגלה כיעיל. מדיניות החיסולים כבר הוכיחה את עצמה במלחמה נגד טרור החמאס, וזה טוב.

הרע

ומי שרוצה הוכחה טרייה מהשבוע, יש לו גם את זה. אנשי הג'יהאד האיסלמי מסתתרים עכשיו במערות ודירות מסתור, ונמנעים מלהראות את פניהם אפילו בלוויות ואילו ראשי החמאס מסתובבים בשטח כמו תרנגולים יפי כרבולת, מכנסים עצרות ענק, ישנים בנחת במיטותיהם ומטלפנים חופשי לכל העולם. והרי לפני ארבע שנים הם היו הנרדפים. צה"ל ערך מסע ציד אחריהם יומם ולילה לאורך זמן רב בהתמדה, בסבלנות, ובלי שום רחמים, והגיע עד לשפיץ של צמרת הארגון, בחיסול רנטיסי והשייח' יאסין.

השורה התחתונה הייתה ירידה דרסטית של הטרור החמאסי כמעט עד לאפס, ובסופו של דבר הסכמה בלתי כתובה להפסקת אש. גם שם בהתחלה זה הוביל להגברת המוטיבציה, לשרשרת של מעשי נקמה, ולצמיחת דור חדש של מפקדים שמילא את השורות, אבל די מהר הגיע הרגע שבו המציאות יותר חזקה מהזעם. אנשים שחייבים להסתתר ולהימלט על נפשם כל הזמן, שלא יכולים לישון שני לילות במקום אחד, ושמנועים מלדבר בטלפון, לא מסוגלים לנהל ארגון טרור ולא לתכנן ולבצע פעולות טרור.

המוטיבציה שלהם אולי מתגברת, אבל הכלים הולכים ומתמעטים.

האם נובע מכך שמדיניות חיסולים נחושה ומתמידה יכולה להביא גם את הג'יהאד האיסלמי לנקודת שבירה ולחסל את האיום על שדרות? התשובה היא כן ולא. באופן תיאורטי כן, כי בניגוד לקלישאה המקובלת המלחמה בטרור היא מן הקלות שבמלחמות. במלחמה בטרור כל דרך לחימה שתיבחר, אם היא נחושה ומתמידה ודבקה במטרה עד הסוף וללא פשרות, תביא לתוצאות משמעותיות. אבל הטרור בנוי על ההנחה שאנחנו לא מסוגלים לעשות מלחמה נחושה ומתמידה וחסרת פשרות. לנו יש בג"ץ ויש בצלם, מחסום ווטש ואימהות של החיילים, ויש אופוזיציה שמאלית בכנסת, ומאמרים צדקניים בעמוד המערכת של "הארץ", וטלפונים לראש הממשלה מכל מיני קונדוליסות שהסעודים ביקשו מהן לטלפן.

המצבור הזה, המתלונן על מעגל הקסמים חסר המוצא של פעולה-תגובה-נקמה, הוא היוצר את מעגל הקסמים הזה, כי הוא תמיד יבלום את הפעולה קצת אחרי שהיא התחילה להיות אפקטיבית והרבה לפני שהיא מגיעה לנוק אאוט, וזה רע.

והמכוער

והמכוער הוא קונספציית הערבי הטוב והערבי הרע שהחשיבה הישראלית דבקה בה בקנאות של נטורי קרתא מאז אוסלו. תמיד יש לנו פלשתינים קיצונים שעוסקים בטרור וכנגדם פלשתינים מתונים שאמורים היו להילחם בטרור, רק שהם קצת מאכזבים אותנו ולא נלחמים בו מספיק חזק. עשר שנים עברו עד שקלטנו שהבעיה עם ערפאת היא לא שהוא לא נלחם בטרור מספיק חזק, אלא שהוא בכלל זה שעושה את הטרור ועדיין אנחנו לא יכולים בלי תמונת הערבי הטוב והערבי הרע. והם יודעים את זה ומשטים בנו.


עכשיו, אחרי ההפיכה בעזה, יש כבר מדרג של שלושה: הטוב הרע והמכוער. ביו"ש הערבי הטוב הוא הפתח', והערבי הרע הוא החמאס. אבל בעזה מחוסר ברירה, החמאס כבר מתפקד על תקן הערבי הטוב
עכשיו, אחרי ההפיכה בעזה, יש כבר מדרג של שלושה: הטוב הרע והמכוער. ביו"ש הערבי הטוב הוא הפתח', והערבי הרע הוא החמאס. אבל בעזה מחוסר ברירה, החמאס כבר מתפקד על תקן הערבי הטוב. צה"ל מוריד למחתרת את ראשי הג'יהאד האיסלמי שהם "האחראים הישירים לשיגור הקסאמים", ואילו ראשי החמאס זוכים לחסינות מלאה ומטלפנים בשמונה בערב לסלימן א-שאפעי בערוץ 2.

בעזה יש בעל בית תקיף מאוד והוא החמאס. אף אחד לא ישגר משם קסאמים אם ראשי החמאס לא יהיו מעוניינים בזה, וגם להיפך: אף אחד לא יפסיק את שיגורי הקסאמים אם ראש החמאס לא יהיו מעוניינים שהם ייפסקו. לכן כל זמן שמחמוד א-זהאר ואיסמעאיל הנייה ישנים בנחת בבית, רדיפת הציד נגד ראשי הג'יהאד האיסלמי, גם אם תהיה נחושה ואכזרית, לא תספיק כדי לגמור עם הסיוט של שדרות.