מגמישי החזון הציוני

אם לא נדבר על זה, נוכל לא לדעת מה באמת המצב.

אורי אליצור , כ"א בטבת תשס"ח

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

הרעיון "להגמיש את ההגדרה" של דם על הידיים הזכיר לי בדיחה מימי יגאל הורוביץ, שר האוצר של משוגעים-תרדו-מהגג. הממשלה הייתה חייבת אז להעלות שוב את מחירי הדלק בגלל התייקרות השוק העולמי, אבל היה חשש שהציבור יגיב על זה בהתמרמרות גדולה מאוד. ואז בא שר האוצר עם הרעיון הגואל: במקום להעלות קצת את המחיר, בואו נחליט להקטין קצת את הליטר. בואו נגמיש. איזה צליל יפה, איזו אסוציאציה ספורטיבית-אופנתית. הממשלה הגמישה הבוקר, הגמשנו הגמשתן. איזה יופי.


את הביטוי "מכבסת מילים" המציא דויד גרוסמן, אבל את האבחנה עשה ג'ורג' אורוול לפניו ואת פעולת הכיבוס עצמה המציאו כמובן הרבה קודם. המכבסות הגדולות עובדות כבר מראשית המאה ה-20, ובדרך כלל בשירותם של דיקטאטורים גדולים
את הביטוי "מכבסת מילים" המציא דויד גרוסמן, אבל את האבחנה עשה ג'ורג' אורוול לפניו ואת פעולת הכיבוס עצמה המציאו כמובן הרבה קודם. המכבסות הגדולות עובדות כבר מראשית המאה ה-20, ובדרך כלל בשירותם של דיקטאטורים גדולים. משטר האימים של סטלין קרא לעצמו "מחנה השלום" ו"עולם המחר", ומיליונים של בני אדם בעולם החופשי השתכרו מהמילים היפות וסגדו לעריץ גס הרוח ולבית העבדים הענק שהאיש הזה כונן וניהל. בן בריתו היטלר המציא צירופי מילים יפים כמו "מרחב מחיה", "טיפול מיוחד", ו"פתרון סופי" שהיום כבר נשמעים מצמררים בגלל שהמשמעות הנסתרת שלהם ידועה לכל, אבל בשעתם אלה היו ביטויים בעלי צליל נעים וחיובי.

הרודן פ"ק

בפרוס המאה ה-21 עברו המכבסות הגדולות לבעלותו של דיקטאטור מסוג חדש לגמרי, הנושא את השם המוזר 'פוליטיקלי קורקט'. אצלו המציאו את שיטת הכיבוס הממתיק והקג"ב שלו המציא את שיטת הכפייה הבלתי אלימה, ומכאן מגיעה סקירתנו סוף - סוף אל המכבסות הישראליות. המכבסות הישראליות אינן כפופות ישירות לרודן פ"ק, אבל הן פועלות בהשראתו ובשיטותיו. 'הגמשת ההגדרה של דם על הידיים' הוא רעיון יצירתי ישראלי המביא את מקצוע הכיבוס לכלל שלמות אמנותית.

וזה מה שכל כך מעצבן. הרי אין פה שום דיקטטורה, אפילו לא מהסוג הרך של פוליטיקלי קורקט.

ממשלת אולמרט לא נותנת את הטון, ולא קובעת אופנה בשום מובן תרבותי. זו גם לא תעמולת בחירות כי אין בחירות באופק, וגם לא מנסים לסמם במילים יפות את העם המטומטם. הציבור מבין שלא מגמישים ולא נעליים, אלא הולכים לשחרר רוצחים תמורת גלעד שליט והוא לא ייצא לרחובות ולא יעשה מהומות על זה. אז מה פה העניין? למי צלצלו המילים היפות? התשובה העגומה היא שהביטוי המכובס כל כך יפה וכל כך מטומטם הומצא כדי לסמם את השרים מקבלי ההחלטה, ולאפשר להם לרמות את עצמם.

שלא נדע


ואותו דבר מתרחש בין ישראל למצרים. זה לא שהמצרים לא בולמים את הברחת הנשק לרצועה, כי אין להם שם מספיק שוטרים. זה אפילו לא שהמצרים מעלימים עין
ואותו דבר מתרחש בין ישראל למצרים. זה לא שהמצרים לא בולמים את הברחת הנשק לרצועה, כי אין להם שם מספיק שוטרים. זה אפילו לא שהמצרים מעלימים עין. המצרים שותפים פעילים, הם מסייעים לזה. טונות של נשק וחומרי חבלה מגיעים במשאיות מנמלי מצרים לרפיח, ועוברים משם תחת השגחה מצרית לתוך הרצועה. אין מצב שהשלטון המצרי לא יודע או לא רואה, ואין גם מצב שאיזה מפקד מקומי עושה תרגילים מאחורי הגב של מובארק בקהיר או בניגוד לרצונו. מצרים מסייעת לחמאס להתחמש, כי מצרים מעוניינת בהקזת דם ישראלי, כי מצרים היא מדינה שונאת ישראל מהמסד עד הטפחות.

במצרים מתרגמים לערבית את הפרוטוקולים של זקני ציון, והספר הוא אחד מרבי המכר בקהיר. במצרים מחרימים כל דבר ישראלי, ודווקא האינטלקטואלים ובעלי המקצועות החופשיים מובילים את ההחרמה. מצרים מפתחת צבא מודרני ויעיל ועצום בהיקפו שכל התמרונים שלו וכל תורות הלחימה שלו מדמים בגלוי ובכתוב התקפה על ישראל. אבל הס מלדבר על זה, לא בקול ולא בלחש. לא רק עם המצרים, אפילו לא בינינו לבין עצמנו. מישהו יכול להעלות בדעתו שישראל הייתה מסייעת לאויבי מצרים להתחמש, ומובארק היה שותק כדי שלא לערער את השלום השביר עם ישראל? ובכלל, מצב שבו אסור לך אפילו למחות הוא שלום?



וזה העניין. ציפי לבני ננזפה מקיר לקיר ואהוד ברק רץ מהר להצטלם עם מובארק, לא בגלל חשש אמיתי שהמצרים יבטלו את השלום או שהיחסים איתם יתערערו. החשש הוא מפגישה עם האמת
וזה העניין. ציפי לבני ננזפה מקיר לקיר ואהוד ברק רץ מהר להצטלם עם מובארק, לא בגלל חשש אמיתי שהמצרים יבטלו את השלום או שהיחסים איתם יתערערו. החשש הוא מפגישה עם האמת. אם לא נדבר על זה, נוכל לא לדעת מה באמת המצב. נוכל להמשיך להגמיש את ההגדרות של השלום. נוכל להמשיך לרמות את עצמנו שהבעיה הפלשתינית היא סכסוך מקומי שעם עוד שניים שלושה "צעדים אמיצים" הוא הולך להיפתר. עובדה, עם מצרים הבעיה נפתרה מזמן. בינינו לבין מצרים אין איבה ואין סכנה, עובדה.

קוראים לזה שלום.