כאשר אנו בוחרים מכשיר טלפון נייד עומדות בפנינו עשרות, ואולי מאות אפשרויות של מכשירים ומסלולים. נציגי מכירות חייכנים ממהרים למלא את מבוקשנו, ותוך דקות מרגע ההחלטה אנחנו מחוברים. אולם כאשר אנו רוצים לבחור את המקום בו ילמדו ילדינו, אנו חייבים לרשום אותו לפי איזור הרישום שקבע משרד החינוך. באזור רישום זה פועל בדרך כלל בית ספר אחד ובמקרה הטוב שניים, ולאחר שרשמנו את הילד לבית הספר נשאר לנו רק להתפלל שהוא יקבל מורה טובה ושחבריו לכיתה ינהגו בו בכבוד.



חוסר האונים והתסכול של הורים מול המערכת הוא בכל תחום: האלימות, תכני הלימוד, ודרכי ההוראה. למעשה, רובנו לא ממש מרוצים מההליך החינוכי והלימודי שילדינו חווים בבתי הספר

מהר מאוד התברר לנו שזה לא זה. המורה אולי מצוינת, אבל לא מצליחה להשתלט על עשרות החמודים שיושבים אצלה בכיתה. הדרדק הגיע יום אחד פצוע וחבול, כי כמה ילדים מכיתות גבוהות לימדו אותו בצורה מוחשית את חוק הג'ונגל. טלפון למורה הבהיר לנו כי מדובר בחבורה אלימה של תלמידים שבית הספר חייב לאפשר להם ללמוד – "חוק חינוך חובה והאמנה של זכויות התלמיד, אתם יודעים", הסבירה המורה בטון מתנצל, "אך אל תדאגו הם נמצאים בתהליך של ועדת השמה", הרגיעה אותנו המורה, "עוד מעט ונסלק אותם מבית הספר". טוב אמרנו, הילד יישאר בבית עד לסיום ההליך. מה פתאום שינתה המורה את טעמה.

"מדובר בתהליך של חודשים ואולי שנים. הילד שלכם חייב על פי חוק לבוא לבית הספר. אם הוא לא יגיע ללימודים אצטרך לדווח לקצינת הביקור הסדיר", סיימה בטון מאיים.

חוסר האונים והתסכול של הורים מול המערכת הוא בכל תחום: האלימות, תכני הלימוד, ודרכי ההוראה. למעשה, רובנו לא ממש מרוצים מההליך החינוכי והלימודי שילדינו חווים בבתי הספר. האם זו גזירת הגורל? האם זה חייב להימשך כך?



התשובה היא לא. הגיע הזמן להחזיר את האחריות לחינוך ויכולת הבחירה להורים. הגיע הזמן לפתוח את מערכת החינוך לתחרות חופשית בונה וחיובית. חינוך הוא לא מכשיר טלפון , ולכן גם אם תהיה תחרות חופשית לא נקבל כל כך הרבה הצעות אבל מה שנקבל יהיה הרבה יותר טוב, מושך ותכליתי ממה שמערכת הפקידותית של היום מצליחה לייצר. 

השיטה פשוטה: יבוטל חוק חינוך חובה, ובמקומו יבוא הקופון החינוכי.



השוק החופשי ייתן דרור ליכולות הנפלאות של הילדים והמורים כאחד, ותוך זמן קצר נראה פריחה אדירה בתחום החינוך והלימוד. חינוך זה לא טלפון, ודווקא משום כך ראוי שנתייחס אליו ביותר רצינות

המדינה תקצה את הכסף שהיא מקצה היום לחינוך, אבל בדרך אחרת. בהתאם לקריטריונים קבועים יוקצה לכל ילד במדינת ישראל קופון אותו יוכלו הוריו לממש בכל מסגרת חינוכית שיבחרו. קופון זה יאפשר לכל הורה להיות הקונה הבוחר את המסגרת החינוכית המתאימה לילדיו. לא עוד מריבות וויכוחים עם המפקח, המנהל והמורים. מנהל בית הספר יקבע את ה"אני מאמין החינוכי" לבית הספר, דרכי הוראה וכדומה, ויציע אותם להורים. ילדים עם מוגבלויות שונות יקבלו קופון מוגדל ואף כפול, כך שיהיה כדאי לקבל אותם או לחילופין להקים להם מסגרות שיתאימו להם. הורים יבחרו אם ילדיהם ילמדו בבית ספר עם משמעת או בלעדיה. מורים יציעו שיטות לימוד שהם מאמינים בהם, ולא ילמדו רק בדרך שהמערכת מכתיבה להם.

השוק החופשי ייתן דרור ליכולות הנפלאות של הילדים והמורים כאחד, ותוך זמן קצר נראה פריחה אדירה בתחום החינוך והלימוד. חינוך זה לא טלפון, ודווקא משום כך ראוי שנתייחס אליו ביותר רצינות. אם ננהיג במדינה את שיטת הקופון החינוכי יהיה לנו קשה להאמין כיצד הפקרנו את חינוך ילדינו בידי פקידים  במשך שנים כה רבות. בשולי הדברים אוסיף כי היום רב התלמידים היהודים לא זוכים לשום חינוך יהודי משמעותי, ובמקרים רבים בחינוך אנטי יהודי. לעומת זאת למעלה מ-80% מהציבור הוא מסורתי וחשוב לו החינוך היהודי. השיטה אותה אני מציע תאפשר לציבור זה להשתחרר מכבלי הדיקטטורה של יולי תמיר וחבריה.