השנה המשמעותית בחייהן

אז בסדר, שירות לאומי. אבל למה צריך לתת את כל הנשמה

מרים בר , י"א בשבט תשס"ח

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

א' סיימה לפני מספר חודשים את השירות הלאומי. היא נתנה שם את כל הנשמה. עכשיו כבר אין לה כוח. היא עייפה. חשה שהוציאו ממנה את כל האנרגיות. אין היא יודעת איך להתחיל לטפל בעצמה. אין מי שמסייע למי שנגמרה לה הנשמה. הן הרי חייבות לצאת מזה מרוצות, מלאות, חזקות, בנויות לתפארת עם ישראל והמגזר... ואם הן חלילה נשברו? לא יתכן כן במקומותינו...
 
ב' ניהלה את ה"תהילים" לילדים בשכונה. היא אפילו לא הייתה בתנועת נוער. צנועה, חמה, נעימה ופשוטה. לא מזמן סיימה שנתיים של שירות לאומי. "היה נפלא", היא אומרת בעיניים נוצצות. לאן נעלמה הפשטות? לאן נעלם החום הטבעי? לשאלתי אם תהיה מעוניינת לשמוע שידוך, הגיבה: "למה? עוד מוקדם. אין לי תוכניות לחתונה בקרוב. אני רוצה ללמוד, להתפתח. אני רוצה לעשות עוד הרבה דברים". טוב, אחרי החתונה נגמרים החיים, מה לעשות...
 
ג' סיימה שנתיים של שירות לאומי מיוחד ומרשים לפני די הרבה שנים. היא מצליחה מאוד במקצועה המצוין: משכורת גבוהה, חברים, עבודה טובה. היא בהחלט יודעת להסתדר בחיים, אבל לא כל כך במציאת בן זוג. היא עדיין רווקה ונכנסת למערכות יחסים משונות. ושאלתי אותה כמו רבים אחרים: איך זה שבחורה שיודעת כל כך טוב להסתדר בעבודה, לא מבינה כלום ביחסים בין גבר ואישה? למה היא נכנסת למערכות מעוותות שאין היא יודעת איך לצאת מהם, ואיך להמשיך הלאה?

אז באמת אפשר להיבנות בשירות. אין ספק שהיא הוכחה לכך, אבל לא כל כך בידיעה איך לבנות מערכת יחסים זוגית.
 
ד' עשתה שירות לאומי שנתיים כמרכזת ובגן ילדים. בקושי ראו אותה בבית. טרמפים, מסעות, עשייה והתנדבויות בלי סוף, גם בחופשות. שנה לאחר מכן נישאה. יש לה כבר לה שני בנים ברוך השם, אבל היא בקושי מסוגלת להקדיש להם זמן. אבל היא עושה את זה לפי הספר: חצי שעת איכות ביום. הרי אי אפשר את כל הנשמה. משהו צריך להישאר גם לה, לא?
 
ה' לא התקבלה לשירות במקום שרצתה. היא החליטה ללכת ללמוד ולוותר על ההתפתחות האישית בשירות. היא מקווה שתצליח להיבנות ולהתפתח בלעדיו. הייתכן?
 
רבות אחרות סיימו שירות. למדו, התחתנו וחיות באושר. כן, גם זה.
 
אז בסדר, שירות לאומי. אבל למה צריך לתת את כל הנשמה? למה צריך לחנכן שזוהי תמצית חייהן, כשאז הן מגיעות בקושי לחמישית מחייהן? מה, אחר כך אין חיים?
 
להגיד שזה המקום הנכון ביותר, המקום הטוב ביותר להיבנות? להרחיב אופקים, לבנות את האישיות, להתפתח, להכיר עולם עוד ועוד...לא הגזמתם?
 
אי אפשר שזה יהיה פשוט מילוי חובה? אם כל מה שאתם רוצים זה להיות בסדר ולעשות גם כן משהו עבור המדינה. אז עשו, ודי. למה צריך לעשות מזה מין אידיאולוגיה נשגבת, לתת את כל הנשמה? לא די שנותנים שנה (או שנתיים...)?
 
 

אז לזה אומר שלא יתכן. אין דבר כזה שבת 18-19 מגיעה להבנות רק מהשירות. ואם היא אכן סבורה שהגיעה להבנות מוחלטות, אז הן שגויות ומלאות בגאווה. וזה הדבר הכי חשוב שצריך ללמוד בחיים
ז' סיימה את השירות לפני מספר חודשים. היה בסדר, היא אומרת, רבות מהחברות שלה כבר נשואות. הן הכירו לפני השירות והמשיכו לחתונה, לומדות ועובדות ונותנות את הנשמה לבעל, לילדים... מי שנשארה המשיכה לחפש איפה לתת את הנשמה, אז היא נתנה במוסד חינוכי כלשהו. היא מספרת שלמדה המון. היום כשנרשמה ללמוד ייעוץ היא סבורה שהיא כבר מבינה הרבה מאוד "בזכות השירות הלאומי", היא אומרת במבט מלא בטחון. "קיבלתי שם המון ואני מרגישה שיש לי המון הבנות".
 
אז לזה אומר שלא יתכן. אין דבר כזה שבת 18-19 מגיעה להבנות רק מהשירות. ואם היא אכן סבורה שהגיעה להבנות מוחלטות, אז הן שגויות ומלאות בגאווה. וזה הדבר הכי חשוב שצריך ללמוד בחיים.
 
סבתי, עליה השלום אמרה לי בזמנו, בהביטה בי בעיניה החכמות: "כל יום אפשר ללמוד משהו חדש. כל יום אני מגלה כמה מעט אני מבינה".
 
טוב, זה כנראה בגלל שהיא לא עשתה שירות לאומי.