נכלולי והגיוני

לא מחפשים לאהוב את אבו מאזן, אלא לשנוא מתנחלים.

אורי אליצור , י"ג בשבט תשס"ח

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

נתזי אש וגופרית מעופפים בין לשכת ראש הממשלה ובין לשכת שר הביטחון. אהוד אולמרט נוזף במרומז ובמודלף באהוד ברק על שהוא לא מסלק את המאחזים הבלתי מורשים. הוא מתבייש מהנשיא בוש על ה"ביזיון", כלשונו, שנגרם לממשלה בסחבת בעניין החשוב הזה. אהוד ב' מצידו מתרתח בצדק. הוא ואנשיו מנהלים דין ודברים יסודי עם ראשי המתנחלים, בהנחיית אולמרט ובידיעתו, במגמה להגיע להבנה שתאפשר פינוי ללא התנגשות. בעמל רב הושגה הבנה כזו, אלא שאולמרט שינה את טעמו ולא מוכן לאשר אותה. תוך כדי תנועה החליטו יועציו וספין-דוקטוריו של אולמרט שלקראת דו"ח וינוגרד הכי טוב בשבילו הוא לעקוף את אהוד ברק משמאל, ולמשוך את הממשלה קרוב ככל האפשר למר"צ.


וכך אהוד ברק, מנהיג מחנה השמאל, מוצא את עצמו מגן על המאחזים ואילו ידיד המתנחלים אולמרט, זה שהטיל עליו להגיע להבנה עם ראשי יש"ע, עושה לתקשורת פוזה של מי שרק חולם בלילות להוריד מאחזים
וכך אהוד ברק, מנהיג מחנה השמאל, מוצא את עצמו מגן על המאחזים ואילו ידיד המתנחלים אולמרט, זה שהטיל עליו להגיע להבנה עם ראשי יש"ע, עושה לתקשורת פוזה של מי שרק חולם בלילות להוריד מאחזים. אפשר לצאת מהכלים מול ההתנהגות הנכלולית של אולמרט, אבל אין מה לומר נגד ההיגיון שבה. הדבר היחיד שעשוי להציל אותו מגזר הדין של וינוגרד הוא מנה מרוכזת וחריפה של "אתרוגיות". אריק שרון הצליח להינצל בדרך הזו ממצב הרבה יותר ביש. הוא כבר היה רגע לפני כתב אישום, דבר שהיה מוריד אותו מיידית מהשלטון וככל הנראה גם מביא אותו ואת בניו לכלא. אולמרט לא במצב כל כך קשה. העונש המאיים עליו הוא בסך הכל פיזור הכנסת, והליכה לבחירות בתאריך שייקבע בתיאום איתו.

אין זהב

מצד שני, אולמרט לא יכול להציע לשמאל מטיל זהב נחשק כמו חורבן גוש קטיף. שרון הביא להם שמונת אלפים מתנחלים מגורשים, בולדוזרים הורסים ברגע עמל של שלושים שנה, בתי כנסת עולים באש ועשרות אלפי כתומים ממררים בבכי בשידור חי. סחורה כזאת אין לאולמרט. הוא מדבר אומנם על גירוש של מאה אלף מתנחלים וחורבן של יותר ממאה התנחלויות, אבל אלה רק דיבורים. ואם אתה לא פלשתיני, דיבורים בלבד לא עושים אותך פרטנר רציני של מחנה השמאל. בוודאי לא של החוג המצומצם הקובע מי בטובים ומי ברעים? מי יישפט ומי ישתמט? מי ינוח ומי יעוף?

וכך אנחנו מגיעים לתהליך המדיני. להצטלם עם אבו מאזן, לקבוע סדר דיונים, ולמנות ועדות מו"מ אלה כבר לא דיבורים, אלא מעשים של ממש. טוב, לא של ממש אבל מעשים. אף אחד במסדרונות הפוליטיים או התקשורתיים לא מאמין ברצינות שהממשלה הזאת הולכת להגיע תוך כמה חודשים להסדר כולל על כל סעיפי הסכסוך בן מאה ועשרים השנה, כולל פליטים, התנחלויות, גבולות קבע והבנה מה יהיה בעזה, ואיך מורידים משם את החמאס וחלוקת ירושלים. ואת כל המהלך הזה ינווטו וינהלו שתי אושיות המנהיגות והתבונה, ציפי לבני ואבו עלא.

עסקת ה"אתרוג"

"זה סתם. זה לא רציני", לוחש אולמרט לליברמן ולש"ס, "לא ייצא מזה שום דבר". "זה מאוד מאוד רציני", אומר המתעתע המומחה למר"צ ולתקשורת, "אנחנו מתכוונים תוך שנה להגיע להסכמה על הכל". אולמרט לא הצליח לסיים תוך שנה את חפירת התעלה לשיקום הביוב בכיכר ציון, ואת הרכבת הקלה שהוא התחיל. אף אחד לא יודע איך לסיים בעשר שנים, ובכל זאת לך תדע במי הוא מתעתע יותר. בשורה התחתונה ה"אתרוגיות" מתחילה להתגבש סביבו, העובדה היא שליברמן בחוץ ומר"צ מתחילה להתקרב פנימה. למה הם מאמינים לו? הם לא. אבל אולמרט הוא לא המתעתע היחיד באזור ולא כל המפתחות בידו. הוא מתחיל תהליך שאין לו שום סיכוי לסיים שבמבחן התוצאה השטחי באמת לא ייצא ממנו שום דבר, אבל יש גם טווח ארוך. כשאתה מתחיל לדבר על חלוקת ירושלים ועל החזרת פליטים, פתחת את הפקק. איבדת משהו שאי אפשר להחזיר.


זה מה שהשמאל רוצה מאולמרט בתמורה לעסקת ה"אתרוג" הבלתי כתובה, הבלתי נזכרת אפילו ברמז. אבל הכל יודעים שהיא קיימת: תתחיל לפתוח את הפקקים ואנחנו נגן עליך
זה מה שהשמאל רוצה מאולמרט בתמורה לעסקת ה"אתרוג" הבלתי כתובה, הבלתי נזכרת אפילו ברמז. אבל הכל יודעים שהיא קיימת: תתחיל לפתוח את הפקקים ואנחנו נגן עליך. אבל אולמרט יודע שבליבם הם חושבים: תתחיל לפתוח לנו את הפקקים ואחר כך נעיף אותך. אתה לא משלנו, ולעולם לא תהיה אהוד ברק. לקראת וינוגרד הוא זקוק לאהדה יותר עמוקה שלהם ולתמיכה יותר איכותית שלהם, כאילו לרגע הוא הפך להיות אחד מהם. וזה לא יעבוד בלי סצינות מאחזים טובות, עם מכות והריסות ובולדוזרים וקצת דם. "הם" לא יצילו אותו רק בגלל דיונים על חלוקת ירושלים והצטלמויות עם אבו זה או אחר. "הם" לא מחפשים לאהוב את אבו מאזן, אלא לשנוא מתנחלים.