חלום ליל קיץ, הוורסיה הישראלית

גם כאן הכל מתבלבל ומתערער בקומדיה של טעויות.

יוסף "עבו" עברון , כ"א בשבט תשס"ח

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

האם וינוגרד יעיר אותם משנתם הקסומה?

ב"חלום ליל קיץ" של ויליאם שקספיר ארבעה זוגות של נאהבים נקלעים ליער, לאור הלבנה, למשך ארבעה לילות של חלום ומציאות: הרמיה מאוהבת בליסנדר המאוהב בה, אך מתאהב בהלנה המאוהבת בדימיטריוס שמאוהב בהרמיה...  למרבה הבלבול, אוברון וטיטניה, מלך ומלכת הפיות, מסתכסכים, ואוברון פוקד על פוק (רוח) לרקוח לטיטניה שיקוי שיגרום לה להתאהב ביצור הראשון שתפגוש. פוק אף מזמן לקראתה שחקן חובב שהלביש לו תדמית של חמור, וטיטניה כמצופה מתאהבת בו מיד על אף חזותו החמורית...
 

אך בדומה למחזה השקספירי המתרחש לאור הלבנה ביער הקסום, גם כאן הכל מתבלבל ומתערער בקומדיה של טעויות, התשוקה (לשלטון ולגדלות) פורחת, המציאות והחלום מצטלבים בהצגה בתוך הצגה
אריאל שרון הצביע באקראי על אהוד אולמרט כממלא מקום זמני, ומיד שקע בתרדמת שממנה לא הקיץ.  בינתיים, המינוי הזמני נכנס לתוקפו ברוח הפתגם הידוע: "שאין לך דבר קבוע יותר מהזמני", ובלי כל קשר לתדמיתו "הבלתי פופולארית" של ה"יורש בפועל".

אך בדומה למחזה השקספירי המתרחש לאור הלבנה ביער הקסום, גם כאן הכל מתבלבל ומתערער בקומדיה של טעויות, התשוקה (לשלטון ולגדלות) פורחת, המציאות והחלום מצטלבים בהצגה בתוך הצגה. ושלא כבמחזה השקספירי כשלקראת הבוקר מצווה אוברון על פוק לפרום את המארג שטווה ברוב טפשותו: ליסנדר שוב מאוהב בהרמיה, דימטריוס נענה לחיזורי הלנה, והפנטזיה נותרת מאחור כחלום מרוחק. במציאות הישראלית אין מי שיצווה על "פוק" להסיר את הכישוף מעל המעורבים, והללו נאחזים בכל מאודם בחלום המתוק ומסרבים לחזור אל המציאות האפרורית.

"מה טוב ומה נעים לחלום ככה עד אין סוף...", ממאן אולמרט לפקוח את עיניו. "אני אהיה ראש ממשלה ארבע שנים ואף יותר מזה...", הוא הוזה בהקיץ. אני צ'רצ'יל, אני ענק /  הוא מרעים בקול חזק /מתנפח כמו בלון / ומרעיף בועות סבון / על מלחמה ועל פרעות / על דם,  על יזע ועל דמעות / אני צ'רצ'יל,  אני שרון,  הוא מכריז / בהבל פי ראשי, אויביי אתיז... / ככל שהריעות, שרון – ארע אני כפליים/ על כל התנחלות שעקרת - אעקור אני פי שניים / אמחק את מתיישבי יהודה ושומרון / ואפליא מכותיי על מתנחלי חברון / אשא עיני לשמיים – ואחלק את ירושלים / נאום הגבר סתום המוח והעין / שצנח לשלטון מן  האין.   

אך אויה, את צעדת הניצחון כבר הבריז / וגם טיפ טיפה הפריז... כמו אותה צפרדע של לה-פונטיין שלא עלתה במשקלה על ביצת תרנגולת, ורצתה להתנפח לממדיו של שור: "התנפחה והתנפחה... ושאפה עוד אוויר לריאותיה. ופתאום... פץ!!! התפוצצה ממאמץ...".