פוטש פסיבי עכשיו!

עתידה של המדינה תלויה בידיהן של בניה החיילים.

חננאל ובר ז"ל , כ"ד בשבט תשס"ח

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

לפני מספר ימים הגישו חמישים מפקדי פלוגות מכתב גלוי לאהוד אולמרט, בו הם דרשו ממנו לעשות מה שמקובל ומובן מאליו בכל דמוקרטיה ובכל ארגון כלכלי, לקחת אחריות אחרי כישלונו המחפיר, להניח את המפתחות על השולחן, וללכת הביתה. כך נעשה בכל דמוקרטיה פרלמנטארית באירופה, וכך עושה כל מנכ"ל חברה הגון אחרי שנכשל בתפקידו. רק פה בארץ הקודש, ובמיוחד בשנים האחרונות התפתחה התרבות הנלעגת והמגונה שהעומד בראש המערכה לא מתבייש, אוחז בכיסאו בכל כוחו, ולעזאזל עם כל אלה ששלחו אותו, עם בוחריו, "הבוסים" האמיתיים שלו.


העדר בושה. זו התופעה הנוראה שהחלה לדבוק במערך הנורמות ההתנהגותיות של החברה הישראלית בעת האחרונה, ומתי בדיוק פרץ חיידק העדר הבושה לתודעה הישראלית?
העדר בושה. זו התופעה הנוראה שהחלה לדבוק במערך הנורמות ההתנהגותיות של החברה הישראלית בעת האחרונה. ומתי בדיוק פרץ חיידק העדר הבושה לתודעה הישראלית? יתכן שחוסר בושה היה תמיד חלק מאופיים של הצברים המחוספסים, היהודים החדשים, שהעזו לעשות דברים רעים, כגון: גניבת עתיקות ברשות הציבור והעברתם לבתיהם הפרטיים, וניהול אורח חיים לא מוסרי. אבל פעם היה גבול בין התנהלות פרטית ללא בושה והתנהלות ציבורית ללא בושה.

דומני שהסכר הזה נסדק ב-1988 כאשר יצחק שמיר אמר ליובל נאמן מה שהוא יכול לעשות עם ההסכם הקואליציוני שהוא הפקיד בידו של השר נאמן.  האחרון האמין בתמימותו שמילת ראש הממשלה בתחום הציבורי הינה מילה שאין חוזרים בה.  אחרי אותו תקדים נוראי בא תורו של יצחק רבין להפגין חוסר בושה ציבורית נוראה, והפעם כלפי כל העם.  יצחק רבין הבטיח במערכת הבחירות של 1992 לא לנהל מו"מ עם אש"ף, ארגון טרור, על פי החוק דאז.  מיד לאחר הבחירות, בדרבונו של שמעון פרס, הוא עשה את ההיפך ללא שום בושה או שום התנצלות בפני העם.  הוא הבטיח באותה מערכת בחירות שאפילו לא ישקול לרדת מרמת הגולן, ואחרי הבחירות החל לנהל מו"מ עם אסאד על תנאי הירידה מן הגולן. שוב, ללא בושה כלל.

שפל המדרגה במידת העדר הבושה באה עלינו כאשר אריאל שרון תפס את כס השלטון.  כאשר היה ראש ממשלה וכבר ראה "מכאן" מה שלא ראה "משם", לעג שרון ליריבו עמרם מצנע: "דין נצרים כדין תל אביב".  אבל משהו קרה שגרם לו, ללא בושה, לשנות את דעתו מאה שמונים מעלות. וזו לא הייתה ראייה מדינית חדשה, נקייה מכל שיקולים זרים.  לאחר שהרגיש שחבל הפרקליטות חונק את צווארו בעניין פרשיות שחיתות חמורות ביותר, קבע שרון ללא בושה שכל הגבעות שהוא קרא בעבר לאנשי יש"ע לתפוס, הפכו בעיניו פתאום "לשטחים כבושים" שאינם חלק מארצנו.  הוא הגיע למסקנה שלא רק את נצרים, אלא את כל גוש קטיף, עד הבית האחרון, חובה להרוס. כי טובת עתידו האישי דוחה את טובת המדינה ואת המילה שלו, לעם שבחר בו על סמך הבטחותיו.

חוסר הבושה של הרשות המחוקקת, הכנסת, גם היא הרקיעה עם השנים. ואכן, מדוע חברי הכנסת מן הליכוד לא דרשו מיצחק שמיר לקיים את הבטחתו ליובל נאמן? ואם לא, אז הם יצביעו אי אמון בממשלה?  מדוע חברי כנסת מן העבודה לא קראו ליצחק רבין שהפר את הבטחותיו לבוחריו ולציבור כולו, לחזור אל העם כדי לקבל מנדט חדש בעקבות שינוי דרכו, ואם לא, הם יצביעו אי אמון בממשלה?


מדוע חברי כנסת של הליכוד לא באו כגוף אחד ללשכתו של שרון, ולא דפקו על השולחן: "הבטחת לציית לתוצאות משאל הליכוד לגבי עתידו של גוש קטיף
מדוע חברי כנסת של הליכוד לא באו כגוף אחד ללשכתו של שרון, ולא דפקו על השולחן: "הבטחת לציית לתוצאות משאל הליכוד לגבי עתידו של גוש קטיף. הפסדת, ולכן אתה לא יכול להפר את הבטחתך בעזות מצח כזו לחברי מפלגתך שהביאו אותך לתפקידך הרם.  רד מתוכנית "ההתנתקות", ואם לא אז נצביע אי אמון!". מדוע לא באים היום חברי "קדימה", למשרדו של אולמרט, ואומרים לו: "תמכת בהתנתקות שהביאה לנו ישות טרור בעזה, יזמת מלחמה שהביאה עלינו ישות טרור בצפון עוד יותר חזקה משהייתה בעבר, הקרבת שלושים ושלושה חיילים ללא שוב סיבה הגיונית, ועכשיו אתה פועל להביא עלינו חזית טרור נוספת ביו"ש.  הפעם אנו לא מוכנים להרפתקאות מטורפות כאלו. שים את המפתחות על השולחן ולך הביתה. ואם לא, נצטרף לאופוזיציה בהצבעת אי אמון בממשלה".

חוסר הבושה גם חדר למערכת המשפט, ומיוחד בשנות כהונתו של שרון. ברור לכל בר דעת שבנסיבות המשפטיות החמורות ביותר שבהם היה שרוי ראש הממשלה, אם הוא לא היה משנה את משנתו המדינית והופך מאיש ימין מובהק לאיש שמאל מובהק, ללא כל בושה, מערכת המשפט הייתה מביאה אותו לקץ כהונתו, ולמשפט שהיה מוביל אותו אל מאחורי סורג ובריח.  אבל שרון והפרקליטות הגיעו להסכם בקריצות עין: שטחים תמורת שרון".  התנהלותה של מערכת המשפט מאז ועד היום, העצלות המדהימה בטיפולה בכל התיקים נגד העושה רצונה המדיני, משרון ועד אולמרט, לא גורמת לאף אחד באותה מערכת להסמיק ולהסתיר את פניו מבושה מן הסתירה הגדולה בין ההצהרות הגדולות על "שוויון בפני החוק של כולם" ובין התנהלותה הפסולה, כאשר החשוד משרת את האינטרסים הזרים הפוליטיים של חבריה.

חוסר הבושה לא פסח על הרשות הרביעית, העיתונות. מעולם ומתמיד המגזר הפוליטי השולט בה היה השמאל שלא התבייש להחדיר את דעותיו לכל פינה בכל עמוד בכל עיתון.  כך ניסה בשנים האחרונות המיעוט החילוני, הפוסט-ציוני, המדינה-כל-אזרחיהיסט, השונא את יש"ע ואת יושביה היהודים, לשטוף את מוחו של הרוב היהודי המחובר לתורתו, מורשתו וארצו.  כך הפך "כלב השמירה" של הדמוקרטיה לרוטווילר של האליטה השמאלנית שהצליח להפחיד כל ראש ממשלה ימני מלבצע את מה שהוא הבטיח לבוחריו.  וכך הפכה ישראל למדינה "עתונוקרטית", שבה כאשר השמאל מנצח בבחירות יש לנו ממשלה שמאלנית, וכאשר הימין מנצח יש לנו ממשלה שמאלנית.  זה קרה למנחם בגין, בנימין נתניהו ואריאל שרון, כי כולם פחדו ממפלצת העיתונות.

הראיות הכי טובות לכך באות משני חבריה הבכירים של אותו איגוד מושחת שכל כך בטוחים במעמדם עד שאינם חוששים כלל וכלל להודות במעשיהם הפסולים.  אמנון אברמוביץ הביע צער על שגילה לאומה שמי שדרבן את יגאל עמיר לרצוח את הראש הממשלה היה שכיר של השב"כ, אבישי רביב, ארגון שייעודו להגן על ראש הממשלה.  שנית, הוא הודה ללא כל בושה שמערכת העיתונות הפכה את אריק שרון "לאתרוג", קרי: שמרה עליו מכל קטרוג על מעשיו הפסולים, עסקיים ומדיניים גם יחד, כדי לא להפריע לו בגירוש היהודים מגוש קטיף. היום, דוד לנדאו, עורך "הארץ", מודה שהוא לא בוחל בהטעיית מערכת העיתון לכיוונו של הקצה השמאלני-הרדיקלי ביותר של החברה הישראלי. 


אז מה עלינו לעשות כאשר ראש הממשלה, הכנסת, מערכת המשפט והעיתונות, כולם רצים ומריצים אותנו לאבדון, כאשר לאף אחד אין בושה, אף אחד לא לוקח אחריות, וכולם דבקים בכיסאותיהם "איבר אלאס"?
גרוע מכל שאף אחד בכל מערכת העיתונות השמאלנית מעולם לא הודה שהדעות שלו היו מוטעות.  אדם סביר היה מצפה מאנשים הגונים, עיתונאים או לא, להודות כאשר המציאות טופחת על פניהם ומוכיחה את טעויותיהם.  אבל גם פה הבושה פשוט נעלמה ונחום ברנע, גדעון לוי, אמנון אברמוביץ, אמירה הס וכל עמיתיהם אינם מוכנים לומר: "טעינו בגירוש כי זה הוביל לחמאסטן בעזה. טעינו באוסלו כי זה הוביל לרציחתם של 1500 יהודים יקרים, ולעשרות אלפי פצועים.  לא הבנו שהערבים רוצים לחסל את מדינת היהודים וזה ברור כשמש מדבריהם בעיתונות, בטלוויזיה, באינטרנט ובספרי הלימוד של ילדיהם". העיתונות השמאלנית פשוט אינה מסוגלת לערוך חשבון נפש עם עצמה, עם דעותיה המנותקות לחלוטין מן המציאות.  זה חטאה הגדול, המקצועי והמוסרי גם יחד. וגם פה נעדרה לחלוטין מידת הבושה.

אז מה עלינו לעשות כאשר ראש הממשלה, הכנסת, מערכת המשפט והעיתונות, כולם רצים ומריצים אותנו לאבדון, כאשר לאף אחד אין בושה, אף אחד לא לוקח אחריות, וכולם דבקים בכיסאותיהם "איבר אלאס"? התשובה והישועה אולי יבואו מבנינו החיילים, אלו שכתבו לאולמרט את מכתב ההתפטרות.  הגיע הזמן שאותם חיילים גיבורים, במילואים ובסדיר, יאמרו לראשי מערכת הביטחון: אם אתם לא תדרשו מאולמרט להתפטר, אנחנו נלך הביתה.  שביתת החיילים.  מעשה כה דרסטי על ידי מאה קצינים קרביים בכירים יזעזע את כל רמ"ח אבריהם של אלופי המטכ"ל.  הם יאלצו להביא את משמעותו של הדבר לשר הביטחון, והוא יאלץ לדרוש מאולמרט להתפטר. הגיעו מים עד נפש, ועתידה של המדינה תלויה בידיהן הנאמנות של בניה החיילים. 

הגיע הזמן לפוטש פסיבי.