קונספציית הדשדוש

הצליח למנות ועדה לא ממלכתית להשתיק את גל הביקורת.

אורי אליצור , כ"ז בשבט תשס"ח

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

אהוד אולמרט הצליח לעשות לוועדת וינוגרד את מה שלפי וינוגרד הוא עשה למהלכי המלחמה, דשדוש. מעט מדי שבא מאוחר מדי לא ממצה את מטרותיו, וללא שורה תחתונה חד משמעית. אולמרט לא הסכים לוועדת חקירה ממלכתית, אבל הצליח למנות ועדה לא ממלכתית מספיק מכובדת כדי להשתיק את גל הביקורת.


הוועדה פרסמה דו"ח ביניים חריף מספיק כדי לפטר פיל עם עור של חצי מטר עובי, אבל הודיעה שזה לא הדו"ח הסופי ובזה היא נתנה לאולמרט את הכלי למכור תירוץ נהדר של בואו נמתין למועד ב'
הוועדה פרסמה דו"ח ביניים חריף מספיק כדי לפטר פיל עם עור של חצי מטר עובי, אבל הודיעה שזה לא הדו"ח הסופי ובזה היא נתנה לאולמרט את הכלי למכור תירוץ נהדר של בואו נמתין למועד ב'. הוא ידע שאת הסחורה הזאת יקנו בשמחה כל אלה שהקריירה המפוארת שלהם כבר הגיעה לשלב של שב ואל תעשה שתוק ואל תסתבך מאהוד ברק עד ציפי לבני, משאול מופז ועד אלי ישי.

אחר כך באה הסנגוריה הצבאית, אנשים שמקבלים משכורת ממקום העבודה של אולמרט, והוציאה לוינוגרד את השיניים האחרונות. בסופו של דבר הייתה ועדה ולא הייתה. היא הטילה אחריות אישית ולא הטילה, והדו"ח שלה היה חמור מאוד ולא כל כך נורא. כמו לאולמרט במלחמה, היו גם לה שתי חלופות: או להגיש דו"ח קצר ותמציתי תוך כמה שבועות או לשבת חודשים על חודשים מול עורכי דין ומגני זכויות הנחקר, ולהגיע למסקנות אחרי שהן לא תהיינה רלוונטיות. רת"ח (רב-תחמן) אולמרט תמרן אותה כך שהיא דשדשה, ולא החליטה לא לכאן ולא לכאן.

היפוך הדגשים

אז אהוד אולמרט לא ילך הביתה בשבוע הבא, וגם אהוד ברק ימשיך לשתוק ולא להסתבך עד שיבשילו הדובדבנים או יפרחו התאנים או להיפך. לנו יהיה בינתיים זמן שקט של כמה דקות לנסות ללמוד משהו מדו"ח וינוגרד, לפני שהוא מתויק לבלי שוב במגירות הארכיונים. בניגוד למה שמצטטים ממנה פרשנים שבויי קונספציה, ועדת וינוגרד לא אומרת שהפעולה של הימים האחרונים הייתה "לגיטימית". היא אומרת שהפעולה הייתה הכרחית, וצריך היה לעשות אותה הרבה קודם. הוועדה אומרת שגם הדעה הנגדית, דעת ראש הממשלה שלא לצאת לפעולה, הייתה בתחום הסבירות, אלא שהיא תוהה מדוע ומאילו שיקולים שינה ראש הממשלה את דעתו והורה לצאת לפעולה.

ההבדל הקטן הזה, היפוך הדגשים בין "גם לצאת היה לגיטימי" ובין "גם לא לצאת היה סביר", הוא לדעתי תרומתה העיקרית של ועדת וינוגרד לביטחון ישראל. מהו קו הפעולה העיקרי הפשוט יותר, הסביר יותר, ומהי החלופה ש"גם היא" לגיטימית וראויה להישקל. מתחת למעטה השלג של ניסוחיה הזהירים, ועדת וינוגרד אומרת שההחלטה לצאת למלחמה הייתה הכרחית. שהפעולה הקרקעית הייתה הכרחית. שמצבא במלחמה צריך לצפות ליותר פעלתנות ליותר דבקות במשימה, לפחות מבצעי גבורה של חילוץ נפגעים ויותר מבצעי גבורה של הסתערות על האויב וריסוקו. שהכשל העיקרי היה בזהירות יתר, בהיסוס מוגזם, בשמירה מופרזת על חיי החיילים, בוויתור על ביצוע משימות כדי לחלץ פצועים, בחוסר מוטיבציה לנצח. איזו מילה עתיקה ולא אופנתית. צה"ל לא הצליח לנצח, אומרת הוועדה, בהתמודדות חזיתית מול ארגון של כמה מאות לוחמים, נחות ממנו מכל הבחינות הצבאיות, ובמלחמה שישראל יזמה.

כשל באינטואיציה


אולמרט צריך ללכת הביתה מפני שתחושת הבטן שלו שצריך לצאת למלחמה וצריך לנצח במלחמה התנגשה בטן בבטן עם אינטואיציית הדשדוש מימי "ארבע אימהות וההטפה המתלהמת נגד ה"שקיעה בבוץ הלבנוני"
בגלל זה אולמרט צריך ללכת הביתה. לא בגלל השאלות המקצועיות של עבודת מטה לקויה וחוסר ניסיון וקבלת החלטות מהבטן. ראש הממשלה נמצא בקודקוד שבו גם בתהליך הכי מושכל והכי מקצועי, ההחלטות המכריעות באות מהאינטואיציה של המנהיג, אם תרצו מהבטן שלו. כל גופי המטה והחשיבה בכל העולם קיימים כדי להעמיד למבחן את האינטואיציה של המנהיג, ולעשות מאמץ מסודר לאושש אותה. בתשעים ותשעה ממאה מקרים הם מצליחים במשימה, ומוכיחים למנהיג בצורה מסודרת וסיסטמאתית שאכן הבטן שלו צודקת. גופים כאלה צריכים להיות, אין לזלזל בחשיבותם ולו בגלל הפעם האחת למאה שבה המנהיג טועה בענק. אבל ההחלטה לצאת למלחמת לבנון השנייה לא הייתה אחת מאלה.

אולמרט צריך ללכת הביתה מפני שתחושת הבטן שלו שצריך לצאת למלחמה וצריך לנצח במלחמה התנגשה בטן בבטן עם אינטואיציית הדשדוש מימי "ארבע אימהות וההטפה המתלהמת נגד ה"שקיעה בבוץ הלבנוני". במלחמת האינטואיציות אולמרט נגד אולמרט, קונספציית הדשדוש גברה על אינטואיציית הניצחון. קונספציית הדשדוש הביאה את אהוד הקודם, ברק, לברוח מלבנון בריחה מחפירה ולבחור במודע לחסוך בחיי חיילים במחיר חייהם של אזרחים ושלומם של יישובים. קונספציית "ארבע אימהות" הביאה את כל צפון המדינה אל תחת אש הקטיושות, והביאה עלינו את מלחמת לבנון השנייה ואת הדשדוש והתבוסה גם בה. לכאורה קונספציית הדשדוש או הבריחה, או הפיכת צה"ל לצבא ההגנה על החיילים הייתה אמורה להשתתק אחרי ברד הקטיושות על הצפון, אבל היא לא שותקת. היא מועמדת עכשיו לאוסקר. ועדת וינוגרד, למי שמקשיב, תורמת משהו לשינוי הקונספציה השגויה ההיא, ואולמרט היה צריך ללכת הביתה, ולו רק כדי שהמסר הזה יעבור בקול רעם גדול ולא ייקבר במגירות עם כל הדו"חות הנשכחים.

ואולי בכל זאת. אולי גם בלי דרמה, אולי לא הלכו המילים לאיבוד.