לשחרר את עצמנו מה"אולמרטה"

הוועדה הייתה מלכודת אשר מטרתה לתת לאולמרט פסק זמן.

דמיטרי רייזמן , א' באדר תשס"ח

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

כן אחריות אישית של אולמרט או לא? כן היו צריכים את ה- 60 השעות ההן או לא? כן בתום לב החליטו ללכת על הפעולה הקרקעית או לא? ומה עם ש''ס? מה תגיד ליבני? ומה יחליט ברק? כמה ילכו אחרי אביגדור יצחקי? וכמובן, הכי חשוב: מה עם אולמרט? האם הוא יישאר או ילך?


ועדת וינוגרד הייתה מלכוד מלכתחילה. אנשי ציבור נבחרים על פי קריטריונים שקופים ומובנים לציבור, ולא לפי שיקולים משפטיים. אם כך הדבר, כיצד קרה שהליכתו או הישארותו של נבחר ציבור נקבעת על פי קני מידה משפטיים?
בכל הסוגיות הללו דשנו אין ספור פעמים בציפייה דרוכה לדו"ח וינוגרד. כך כולנו, מכורי סם הדרמה, ההרפתקה והתחרות, שוב הפכנו לצופים נלהבים של הפרק הבא ב''הישרדות'', אך לא שמנו לב שהפעם לא מדובר בהישרדות של אולמרט ולא של ''קדימה''. הפעם - זה על ההישרדות שלנו.

ועדת וינוגרד הייתה מלכוד מלכתחילה. אנשי ציבור נבחרים על פי קריטריונים שקופים ומובנים לציבור, ולא לפי שיקולים משפטיים. אם כך הדבר, כיצד קרה שהליכתו או הישארותו של נבחר ציבור נקבעת על פי קני מידה משפטיים? שליחת איש ציבור הביתה לא יכולה ולא צריכה להיעשות על פי אותם קני המידה שתקפים בבית המשפט. אם יש שמץ של ספק לגבי אשמה במשפט, האדם זכאי. זה הוא העיקרון המשפטי הבסיסי, הידוע והנכון. אך אם יש לציבור הסתייגות לגבי נבחריו ובמיוחד לגבי תפקוד מפוקפק בזמן משבר, על איש הציבור לפנות את מקומו. בתפקידים ציבוריים העיקרון הוא הפוך מ"בחזקת זכאי כל עוד לא הוכח אחרת".

ניסו "למכור" לנו שצריך להמתין להכרעת הדין של וינוגרד, ובינתיים ראש הממשלה ימשיך בתפקידו שהרי הוא זכאי כל עוד לא הוכח אחרת. לא במקרה ניסו לבלבל את הציבור בעזרת אמירות בסגנון "עריפת ראשים" וכדומה, על מנת ליצור קונוטציה של בית דין. ניסו לגנוב את דעת הציבור והצליחו.

ועדת וינוגרד הייתה מלכודת אשר מטרתה לתת לאולמרט פסק זמן, הארכה ולגיטימציה לא להתפטר. אין ספק שחברי הוועדה, מרגע מינויים, הבינו היטב שהם לא באים לעשות שירות לציבור. אז, למי באו חברי הועדה לתת שירות? נכון הם באו לתת שירות למזמין, ללקוח שמינה אותם, קרי: לראש הממשלה מר אהוד אולמרט. וכאן יש בהחלט מקום לאמירה הבנאלית, הלקוח תמיד צודק. ומה עם הציבור?

כאשר טילים עפו מעל ערי הצפון, כל התנהלות השלטונות במשך יותר מחודש ימים הייתה: חוסר מעש. זו הייתה הזנחה ונטישת הציבור ברחובות המופגזים שהפכו ב"מלחמת לבנון השנייה" לשדה קרב. הציבור הזה ידע אז ויודע היום שיש לו את מלוא הזכות לתבוע מאולמרט לפנות את כיסאו. תושבי הצפון לא היו זקוקים לא לוועדה ולא לחקירה. כך גם המילואימניקים, גם הם לא זקוקים לוועדת החקירה של וינוגרד כדי לדעת מי נושא באחריות על המחדל הגדול והכוללני הקרוי "מלחמת לבנון השנייה".

כתיבת דו"ח וינוגרד נמשכה זמן רב. כבר הספקנו לשכוח מתי בדיוק הייתה בכלל המלחמה ההיא. אומנם לקח לדו"ח להבשיל זמן רב, אך הוא משאיר טעם של "אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה". הוועדה אשר התיימרה לזהות ולחשוף לעיני הציבור את בעיות היסוד שגרמו לכשל, לא הצליחה במשימתה זו. היות ומדובר כאן, באמת, לא בהישרדות של אולמרט וממשלתו אלא בהישרדותנו כאן בארץ, עלינו להתעמק בשורש הבעיה ולא רק בסימפטומים כפי שעשתה הוועדה.


כאשר טילים עפו מעל ערי הצפון, כל התנהלות השלטונות במשך יותר מחודש ימים הייתה: חוסר מעש. זו הייתה הזנחה ונטישת הציבור ברחובות המופגזים שהפכו ב"מלחמת לבנון השנייה" לשדה קרב
דומני שבסרט הדוקומנארי אשר שודר בערוץ 1, ערב חשיפת הדו"ח הסופי, הושמעו מספר קולות אשר הצליחו בפעם הראשונה להגיע לאותו השורש. מרואיינים רבים בסרט דיברו על הסינדרום שאחז במפקדי צה"ל: משימתם לא הייתה להילחם להשגת מטרות צבאיות. המשימה שהוטלה מלמעלה הייתה להילחם כך שהחיילים לא ייפגעו. לפי תפישה זו, עם הכניסה לשטח לבנון הושיבו את החיילים להסתתר בתוך מבנים. תת-אלוף במיל. רפי נוי הסביר שאין אבסורד גדול מלקוות למינימום נפגעים בזכות התפיסה הזאת,אלא נהפוך הוא: כמה שיש יותר יוזמה טקטית, עוצמה, נחישות ותעוזה בלחימה באויב, כך פוחתות הפגיעות בכוחותינו. הנאמר בסרט מסביר, מדוע צל"שים רבים כל כך ניתנו עבור מעשי גבורה בזמן חילוץ נפגעים. הרי זה היה התחום היחידי בו ניתנה הרשות ללוחמים בשטח לפעול ביוזמה ובנחישות. 

לסינדרום אשר אחז בפיקוד הבכיר של צה"ל יש שם. לתופעה הזאת קוראים "אולמרטה". אז מה היא "אולמרטה"? בדומה ל- Omertà הסיציליאנית, "אולמרטה" היא "קשר השתיקה" בין המקורבים כאשר כולם יודעים שבעצם הדברים לא ייעשו באמת, אלא רק "יענו" למראית העין, לפי עיקרון המנחה הידוע "מי שלא עושה - לא טועה". ובמקרים בהם בכל זאת נדרשת עשייה כלשהי, דרכי הפעולה נבחנות לא לפי העניין, אלא על פי איך הדבר יראה בעיני התקשורת. האם הוא יהיה פוטוגני או לא?

זאת תופעה חברתית-פוליטית-ניהולית המתבטאת בשלילת היושר הפעלתני. עשייה לטובת העניין, כנות כוונות, ביצוע מונע ערכים, תעוזה וחשיבה משוחררת הופכים ללא רלוונטיים. "אולמרטה" הוא דפוס פעולה המתאפיין בשיתוק מחשבתי ופעלתני תוך היעדר יוזמה ותושייה, כאשר רק דבר אחד מונח בבסיס ההחלטות של הפקודים: איך לרצות את הבוס, להשמיע לא מה שבאמת חושבים, אלא מה שהבוס רוצה לשמוע. לדוגמא: "נכניע את החיזבאללה מהאוויר תוך מספר ימים" או "נשיג ניצחון כמעט בלי נפגעים".


בדומה ל- Omertà, מטרתה העיקרית של ה"אולמרטה" היא טובה אישית, רדיפת בצע, תאוות השלטון והכל על חשבון טובת הציבור. מיותר לציין שבדו"ח וינוגרד הדברים האמורים לא בנמצאים
כאשר "אולמרטה" שוררת, המינויים נעשים על פי עיקרון: רק מי שנמנה עם אנשי שלומנו יקודם בדרגה, יזכה בתפקיד. לדוגמא: אם מפקד הצבא מביע דעה אשר לא תואמת את הראייה של אנשי "אולמרטה", כגון: "ההתנתקות תהיה טעות גדולה מבחינה צבאית" יש להדיח את אותו המפקד ולמנות אחד משלנו במקומו, וזאת ללא קשר להתאמתו של האיש לתפקיד. בתנאי "אולמרטה" הכישורים של האיש הופכים ללא רלוונטיים כלל ועיקר לעניין מינויו. השיקולים הרלוונטיים היחידים הם להחזיר טובה למקורב, להשתיק את החלוקים בדעותינו, לזכות ב"פלאש" מוצלח בעיתון או בטלוויזיה.

בדומה ל-  Omertà, מטרתה העיקרית של ה"אולמרטה" היא טובה אישית, רדיפת בצע, תאוות השלטון והכל על חשבון טובת הציבור. מיותר לציין שבדו"ח וינוגרד הדברים האמורים לא בנמצאים. בהקשר זה, האמירה הטובה ביותר בעניין הדו"ח הייתה כפל לשון אשר נפלט לא בכוונה מפיו של כבוד השופט זיילר, בראיון לרשת ב': "מסקנותיה של הוועדה ההיא (ועדת זיילר) היו מסוג א' ומסקנותיה של ועדת וינוגרד הן מסוג ב'".

אנו מוכרחים לשחרר את עצמנו מה"אולמרטה". אולי האשם העיקרי בקיומה זה אנו עצמנו, הרי כל עם מקבל את הממשלה שהוא ראוי לה. כך כתב במאה ה- 18 ג'וזף דה מסטר, פילוסוף, הוגה דעות וסופר צרפתי נודע.