הטובים להנהגה

לקיים דיונים מקיפים בכל תחום, ולהביע דעה בכל נושא.

יהודה פרוידיגר , י' באדר תשס"ח

יהודה פרוידיגר
יהודה פרוידיגר
ערוץ 7

לפני כחודש מלאו עשר שנים לפטירתו של האיש שהמנהיגים הפוליטיים והציבור הדתי לאומי כולו מתרפק על מורשתו, מר זבולון המר ז"ל. במאמר שפרסם חבר הכנסת מר זבולון אורלב בעלון "שבת בשבתו" לפרשת בא, הוא מונה את שבחיו. בין השאר מצוינת העובדה שהמר היה "ראש וראשון בין מובילי השינוי הדרמטי שחל בציבור הדתי-לאומי... בתקופת מנהיגותו פרץ הציבור הדתי לאומי מתחום מושבו המצומצם יחסית אל המרחבים הלאומיים המדיניים הביטחוניים והכלכליים-חברתיים".


במאמרי זה אני רוצה לטעון שהגיע הזמן לעלות עוד קומה. אנו כבר לא צריכים להוכיח שאפשר להיות רופא, תעשיין, איש היי-טק, מדען, משפטן וכדו' עם כיפה. בזה הצלחנו. אנו צריכים להוכיח ש"תורה" ו"עבודה" לא שני דברים הם, אלא חד הם
באזכרה שנערכה לזכרו בכנסת אמר הרב לאו שליט"א שהמר ז"ל היה זה ששילב בין "הציונות" ל"דתית". מר יוסף בורג ז"ל על השאלה מה חשוב יותר ה"ציונות" או ה"דתית" היה עונה: "המקף המחבר הוא החשוב ביותר" או בדוגמא אחרת "ו" החיבור בין "תורה" ו"עבודה" הוא החשוב ביותר.

במאמרי זה אני רוצה לטעון שהגיע הזמן לעלות עוד קומה. אנו כבר לא צריכים להוכיח שאפשר להיות רופא, תעשיין, איש היי-טק, מדען, משפטן וכדו' עם כיפה. בזה הצלחנו. אנו צריכים להוכיח ש"תורה" ו"עבודה" לא שני דברים הם, אלא חד הם. ללא מקף וללא "ו" החיבור. התורה היא הכל. לתורה יש אמירה בכל התחומים. זה לא רק שאני יכול לעשות את כל מה שהחילוני עושה, אלא שאני עושה זאת עם כיפה ולא עובר עבירות. זה לא רק שאני יכול להיות מנהל בית חולים ולהשתמש בפתרונות של מכון צומת וכך לא לחלל שבת, והנה הצלחתי לעשות תפקיד "חילוני" זה עם כיפה על הראש כשהמשמעות היא שבעצם אני מנהל בדיוק כמו החילוני, אלא שאני פותר את בעיות הקצה ההלכתיות שקיימות.

לא לכך הכוונה. מנהל בית החולים הדתי צריך שיביא את כל עולמו הדתי תורני לתפקידו. הוא צריך לקבוע סדרי עדיפויות בטיפול בחולים על פי אמות מידה הלכתיות, ולא לפי חישובים כלכליים. הוא יכניס נורמות של יחס לעובדים ולעובדי הקבלן שבתחומי אחריותו על פי ערכי התורה. הוא יקנה מכשירים לבית החולים לפי שיקולים אמתיים של הצלת חיים, ולא לפי שיקולי פרסום ויחסי ציבור והדוגמאות רבות. כשיגיע  האיש שלנו להיות שר בממשלה הוא לא ימשיך את אותה התנהלות כמו קודמו החילוני, וכל ההבדל יתבטא בהכנסת עובדים דתיים והזרמת תקציבים למוסדות הקרובים לדרכו. האיש שלנו יבחן את הנושאים בהם המשרד מטפל על פי אמות מידה מוסריות הלכתיות מעולמו הדתי.

את ההעדפות בהקצאת משאבים הוא יקבע על פי עולם ערכים אחר. עד היום השרים הדתיים מכל המפלגות לא חוללו שום מהפך חשיבתי. לא הורגש בכלל שאיש תורני מנהל את המשרד. כששרת החינוך הנוכחית נכנסה לתפקידה, כולם הרגישו הנה יש לה אג'נדה והיא מנווטת תקציבים בהתאם. האם אי-פעם הורגש במשרד ממשלתי כלשהו שנבנה סולם ערכים ערכי-תורני אחר מהמקובל. האם היו שינויים בקצבאות לסוגי אוכלוסיה שונים בגלל שעל פי התורה תמיכה בסוג מסוים של נחשלות קודם לאחר?
תפקידנו, בעיקר אלו העובדים עם הנוער, לגדל דור חדש דור של מנהיגים: דור אכפתי, דור מעורב ומתעניין בקורה סביבו. אנחנו חייבים לגרום להם להיפגש עם העולם החיצון. לאו דווקא מפגשים ממש, אלא לקיים דיונים על מה שקורה בעולם סביבם. בתפקידי כיו"ר מועצת תנועות הנוער אני מבקר ושומע מה קורה בתנועות אחרות. יש שם מודעות פוליטית גבוהה. אין נושא העומד בשיח הציבורי שאינו עולה לדיון בתנועה. ואצלנו... בכמה מהישיבות, מהאולפנות ומתנועות הנוער התקיימו לאחרונה דיונים על שביתת המורים, על פליטי דארפור, או על דו"ח וינוגרד?


רבים מהבוגרים אפילו לא יודעים לדבר על נושאים אלו יותר מאשר משפט אחד או שניים. אנו מתעסקים שוב ושוב ב"נפרד" ומעורב". אנחנו מוחים, מפגינים ומתעסקים בכל נושא הקשור לארץ-ישראל
רבים מהבוגרים אפילו לא יודעים לדבר על נושאים אלו יותר מאשר משפט אחד או שניים. אנו מתעסקים שוב ושוב ב"נפרד" ומעורב". אנחנו מוחים, מפגינים ומתעסקים בכל נושא הקשור לארץ-ישראל. אנו מתעסקים בבעיות חברה, אולם רק בעזרה בנקודות הקצה. את זה אנחנו עושים נהדר. אולם אנחנו לא מקיימים דיונים איך באמת על פי התורה צריכה להתנהל מדינת רווחה אם בכלל. האם השיטה הסוציאליסטית נכונה? האם הקפיטליסטית או אולי זו הנאו-ליברלית? אולי בכלל לתורה יש שיטה אחרת חדשה שאת הבשורה שלה אנחנו נפיץ? רק אם נתחיל לקיים דיונים מסוג זה בכל תחום, נוכל לעלות קומה ולגדל מנהיגים שיהיו אחרים שיציבו אלטרנטיבה דתית תורנית הולמת למנהיגי הכלום הרייטינגי החילוניים הקיימים היום. אנו חייבים לחנך לעומק, לחשיבה, לבחינה, לא לשו"ת s.m.s. ולא לשו"ת אינטרנט. אולי זה טוב לשאלות דחופות ביותר. קטן אני מלבקר, אך לדעתי רבנים העונים על שאלות מורכבות, רעיוניות ועמוקות ב"מאה שישים תווים" עושים עוול לנוער. הם מחנכים לרדידות. כך לא נצמיח מנהיגים, וכך לא נצמיח אנשים אכפתיים באמת, אלא כך נצמיח בורים ועמי ארצות.
 
זו לדעתי משימתנו גם בחינוך הנוער וגם כמבוגרים. נקיים דיונים מקיפים בכל תחום, נביע דעה בכל נושא ונוכיח שהתורה רלוונטית. לתורה יש מענה ואמירה בכל קשת הנושאים הסובבים אותנו. כך, לא רק נחיה על געגועים לדמות גדולה שנפטרה לפני עשור, אלא נבנה אנשים חדשים, מנהיגים תורניים שנוער הדורות הבאים ירצו ללכת לאורם.