הבטן צודקת

השכל הישר אומר שבמוקדם או במאוחר נעשה את זה.

אורי אליצור , י' באדר תשס"ח

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

"לפעול מהראש ולא מהבטן", מזהירים אותנו פוליטיקאים פרשנים והוגי דעות רגע לפני שאנחנו נכנסים לעזה, והם טועים. גולדה מאיר אמרה אחרי "מלחמת יום כיפור" שהאינטואיציה שלה נטתה לכיוון גיוס מילואים מוקדם, אבל כל המומחים הצבאיים אמרו לה את ההיפך. בימים ההם קראו לזה אינטואיציה ולא תחושת בטן, אבל זה אותו דבר. ברגע קריטי גולדה פעלה מהראש ולא מהבטן, וזה היה הכישלון הגדול והמר של מנהיגותה. בן גוריון לעומת זאת לא שעה לעצת ההיגיון, ובהכרעה מהבטן ולא מהראש הכריז על המדינה למרות שהמטכ"ל שלו העריך שהסיכויים של הישוב העברי לשרוד מול פלישה ערבית הם 'פיפטי-פיפטי'. פירוש הדבר שהאיש הימר הימור בלתי אחראי בעליל על כל הקופה, והוא צדק. ברגעים קריטיים של שאלות קיומיות צריך להכריע מהבטן ועם הרבה מחשבה, זה לא סותר.


נכון, אפשר להתפלפל עד אינסוף, ראש מול ראש, בוויכוחים נרגזים האם בן גוריון רלוונטי לעניין צפון הנגב והילדים של שדרות, אלא שגם הוויכוחים הנרגזים האלה, תשאלו כל עורך או מפיק של תוכניות פופוליטיקה, הם רק כאילו מהראש
נכון, אפשר להתפלפל עד אינסוף, ראש מול ראש, בוויכוחים נרגזים האם בן גוריון רלוונטי לעניין צפון הנגב והילדים של שדרות, אלא שגם הוויכוחים הנרגזים האלה, תשאלו כל עורך או מפיק של תוכניות פופוליטיקה, הם רק כאילו מהראש. אף אחד לא משכנע, אף אחד לא באמת מקשיב, ואף פעם לא קרה שהובאה שם טענה ניצחת. כמו שאף פעם לא קרה שעורך הדין של אחד הצדדים פנה לשופט, ואמר לו: כבודו אין לי מה לענות לטענה האחרונה שהעלה חברי, השתכנעתי שהצד השני צודק. כי בשאלות הקיומיות, כמו מה לעשות מול שבע שנים של קסאמים על שדרות, הוויכוח האמיתי הוא בטן מול בטן והראש הוא עורך דין שנשכר בידי תחושות הבטן, ומשתדל לייצג את הלקוח שלו כמיטב יכולתו. וכאשר השאלות נוגעות ללב ליבו של העניין, הראש מסוגל להיות עורך דין מאוד לא חכם וגם לא ישר.

ילדי הגן של ניסנית

עמוס עוז, למשל, כותב מהראש שבמשך חמש מתוך שבע שנות הקסאמים אנחנו שלטנו בעזה, ובכל זאת קסאמים נורו. אבל הראש שלו מטעה אותו אפילו בעובדות פשוטות. בעזה אנחנו לא שולטים כבר כמעט 15 שנה. לפני כן, לפני שמסרנו את עזה לערפאת, אכן לא נורה משם ולו קסאם אחד. ברוב הימים, תשעים ותשעה למאה, לא נורה גם כדור בודד של צלף. בזמן ששלטנו בעזה לא היה גן עדן של שכנות טובה בין עזה לשדרות או לכרם שלום, אבל בגדול כאשר צה"ל שלט בעזה, לא היו פיגועים ולא הייתה אפילו גדר הפרדה. עכשיו בואו נדבר על אותן "חמש מתוך שבע שנות הקסאמים". באותן חמש שנים בהן צה"ל שלט רק בסביבות גוש קטיף וגוש אלי סיני, מסביבתם של המקומות האלה, עד שהחרבנו אותם ועקרנו ועזבנו, מעולם לא נורה קסאם לעבר שדרות. על אשקלון אין מה לדבר. רק הראש יכול שלא לזכור ולא להבין למה. בזמן ששלטנו בצפון הרצועה, אף אחד לא ירה קטיושות על אשקלון.


והבטן יודעת שאם צה"ל ייכנס לשם שוב, הוא ימנע את ירי הקסאמים אבל יהיה לצה"ל הרבה יותר קשה לפעול שם ולשהות שם בהשוואה לימים שבהם טיילו שם ילדי הגן של ניסנית בין החורשות
כי הראש עובד בשירות הבטן, והבטן יודעת שיש לזה קשר גם עם העובדה שבצפון הרצועה ובדרומה ישבו אזרחים ישראלים עם משפחותיהם וילדיהם, והם בנו שם בתים ונטעו שם עצים וגידלו שם יבולים, וגננות טיילו שם בין חורשות השיטה עם ילדי הגן. והבטן יודעת שאם צה"ל ייכנס לשם שוב, הוא ימנע את ירי הקסאמים אבל יהיה לצה"ל הרבה יותר קשה לפעול שם ולשהות שם בהשוואה לימים שבהם טיילו שם ילדי הגן של ניסנית בין החורשות. והבטן שוכרת את עורך הדין ראש, ומוכנה לשלם לו הרבה כדי שיטשטש את זה וכדי שאיש לא ישאל האם זו לא הייתה שגיאה ענקית לגרש משם את הילדים, להרוס את הגן שלהם, ולהחריב את הבית שלהם? חמור מזה, איזה תם עלול אפילו לשאול, ולו את עצמו, האם לא שגינו כבר לפני 15 שנה כשמסרנו את עזה לערפאת?

השכל הישר

אז בימי גולדה קראו לזה בשם הלועזי אינטואיציה, והיום משתמשים בביטוי המולעז תחושת בטן, אבל השם העברי המקורי הוא שכל ישר. שכל ישר הוא תחושת בטן פשוטה ולא מתחכמת שמסוגלת לקבל ציון עובר גם במבחן ההיגיון, וזה מספיק לה. והשכל הישר אומר שזה לא יכול להימשך כך: שצריך להיכנס לרצועת עזה, ולהפסיק את ירי הקסאמים. אין משהו אחר. השכל הישר גם אומר שבמוקדם או במאוחר נעשה את זה, ומוטב מוקדם כי כל יום שעובר רק מעלה את המחיר. השכל הישר שמע את ההצהרות הכאילו שקולות שלא נפעל מהבטן, וגם אם ייפול קסאם על גן ילדים לא זה יהיה השיקול שינחה אותנו, והוא יודע שזה בולשיט. סתם דיבורים. אם חס וחלילה יהיה אסון גדול, צה"ל ינוע מיד לתוך הרצועה, בפקודה מהבטן של אולמרט. עובדה היא שפציעת שני ילדים השבוע כבר התחילה לחולל את המפנה. השכל הישר אומר שאין טעם לחכות לאסון הגדול.

שבע שנים של הפגזת עיר בישראל הן כבר אסון מספיק גדול.