נכות ריבונית

המולדת שלנו נתונה למסחר, ויש שעשו מכך אידואולוגיה.

מיכאל גוגנהיימר , י"ד באדר תשס"ח

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אלפיים שנות גלות אינן ניתנות למחיקה בין-רגע או אף בין-דור, אחרת קשה להבין כיצד במשך עשרות שנים מדינתנו מתנהלת ומנוהלת כאילו איננה ביתו הריבוני של העם היהודי. אדרבא, לעיתים נוצר הרושם כי טרם השתחררנו מעולן של האומות, וכי מקור הסמכות למעשינו במולדתנו הוא חסדם של זולתנו ולא זכותנו.


אלפיים שנות גלות אינן ניתנות למחיקה בין-רגע או אף בין-דור, אחרת קשה להבין כיצד במשך עשרות שנים מדינתנו מתנהלת ומנוהלת כאילו איננה ביתו הריבוני של העם היהודי
הנה לקט של אירועים, גישות ועמדות תוצרת כחול-לבן, המעידים כולם על כשל בסיסי אחד: התובנה של עם ריבון בארצו זרה לנו:

1. מעמד השפה העברית

האימפריה העותומאנית שלטה על עמים רבים, דוברי לשונות שונות. אומנם כל המסמכים הרשמיים של המדינה נכתבו בפרסית או בתורכית, אך כל קהילה ניהלה את ענייניה בשפתה היא, כולל: חינוך, משפט, גביית מיסים, ועוד. תחת המנדט הבריטי היו שלוש שפות רשמיות: אנגלית, עברית וערבית.

והנה, כבר שישים שנה חלפו מאז עבר המנדט הבריטי מן העולם, ודבר לא השתנה: עדיין יש לנו שלוש שפות רשמיות. איך ייתכן שבמדינת היהודים יש לשתי שפות לועזיות מעמד של שפה רשמית?

אמר פעם ח"כ, עבד אל-והאב דראושה שמו, כי שאיפתו להביא לכך שישראל תהיה מדינת כל אזרחיה, כמו: צרפת. אפשר להסכים עימו. הרי בצרפת יש שפה רשמית אחת וכולם מדברים בה, לומדים בה בבית הספר, כותבים בה, ומנהלים בה את החיים הציבוריים בכל אתר ואתר, כולל: גרמנים לשעבר בחבל אלזס, מיליוני מהגרים מצפון אפריקה, ועוד. רק אצלנו מממנת המדינה בתי-ספר שבהם שפת הארץ נלמדת כשפה זרה. לצערי, לא נראה כי מצב העברית מטריד את מנוחתן של הבריות בארצנו, חוץ מאשר בתנועת "התקווה" אשר נושא זה מופיע בעקרונותיה.

2. שטחים תמורת שלום


אין מדינה בעולם ללא היסטוריה, ללא עבר של מאבקים, וללא הווה של סכסוכים. הדבר נכון לא רק באפריקה ובבלקנים. בסקנדינביה יש לאפים, בתורכיה כורדים, בסין מונגולים, ברוסיה עמים לעשרות, בצרפת ברטנים, ועוד ועוד
אין מדינה בעולם ללא היסטוריה, ללא עבר של מאבקים, וללא הווה של סכסוכים. הדבר נכון לא רק באפריקה ובבלקנים. בסקנדינביה יש לאפים, בתורכיה כורדים, בסין מונגולים, ברוסיה עמים לעשרות, בצרפת ברטנים, ועוד ועוד. אך אין עוד מדינה המוכנה לוותר על שטחיה תמורת "הסדר" כזה או אחר עם שכניה או מיעוטיה. ואם ישאל השואל: ומה לגבי קוסובו? ובכן, היא הנותנת. לא זו בלבד שמבחינת הסרבים קוסובו, בעלת האוכלוסייה האלבנית ברובה, היא לב ליבה של המולדת, אלא ברור גם שלעולם הם לא יוותרו עליה ויכבשוה ברגע שאימת נאט"ו תוסר מעליהם.

אך אצלנו גם המולדת נתונה למסחר. גם יש בינינו שעשו מכך אידיאולוגיה. אמר פעם ח"כ, יוסי שריד שמו, ש"שלום עושים עם אויבים" כדי להצדיק את נכונותו לוותר על כל היקר. מעבר לכך שאף מדינה שפויה איננה נותנת שטחי מולדת מרצונה לזרים, הרי גם מבחינה מעשית אמרה זו, כמיטב המסורת הבולשביקית, היא רק חצי האמת. שהרי, כשם ששלום עושים עם אויבים, כן מלחמה עושים עם ידידים ולכן אין מוותרים על נכסים אסטרטגיים תמורת פיסות נייר.

3. חילופי שטחים ואוכלוסין

אינני בעד חילופין מכל סוג שהוא. ואולם, אפשר להבין לליבם של מי שסבור שסידורים מעשיים של הסדרי קרקע ותושבים עשויים להביא רגיעה מסוימת. אך, שימו לב לחוסר הסימטריה בעמדות של היהודים הדוגלים בפתרונות מן הסוג הזה. הכול חד-צדדי. יהודים מותר להזיז בכוח, אך ערבים אסור להזיז אפילו מרצון. "פשרה טריטוריאלית" פירושה שאנחנו ניתן, אף פעם לא שאנחנו נקבל. עמדת המוצא הבסיסית של מוסדות המדינה וכנראה של חלקים גדולים בציבור שקיבלה אישור גם בפסיקות של בית-המשפט העליון בסוגיות, כמו: הרב כהנא, ההתנתקות, ועוד, היא כאמרת האנטישמים בכל דור "היהודים אשמים" אז שישלמו.

למען הסר ספק, אין באמור לעיל משום הסכמה לגישה, אלא רק מיקוד תשומת - הלב לרפיסות הדוגלים בה.

4. עיר ערבית

לאחרונה, התבשרנו כי משרד הפנים שוקל להקים "עיר ערבית" בגליל. תמהני, האם הכוונה למעין גטו לפי הדגם האירופי שבו יותר רק לבעלי מוצא מסוים להתגורר או שמא הדגם האמריקני הוא הנר העומד לרגלי בעלי הרעיון שהתפעלו מהשמורות של האינדיאנים שם? יהא אשר יהא מקור ההשראה, ברור כי רק מוח מעוות ואולי בעל היסטוריה של אלפיים שנות גלות יתכנן מראש יישוב שבו יהודי לא יוכל להתגורר בארצו. והרי כבר היום המצב חמור מספיק: כל אזרח ישראלי, יהודי כערבי, יכול להתגורר בכל עיר "יהודית", רק יהודי איננו יכול להתגורר בערים הערביות הקיימות אצלנו.

5. שדרות


אינני בעד חילופין מכל סוג שהוא. ואולם, אפשר להבין לליבם של מי שסבור שסידורים מעשיים של הסדרי קרקע ותושבים עשויים להביא רגיעה מסוימת. אך, שימו לב לחוסר הסימטריה בעמדות של היהודים הדוגלים בפתרונות מן הסוג הזה
איזו מדינה ריבונית מגיבה באיפוק כאשר עריה מופצצות? ההתייחסות של ממשלתנו למתרחש סביב רצועת עזה היא כה רופסת, כה "לא מידתית" אם להשתמש במונח רווח אצל בעלי ה"פוליטיקלי קורקט" שעצם התנהגותה מגבירה את הסכנות למדינה, כי היא משכנעת את האויב כי אין לו ממה לחשוש.
  
ישאל השואל, כיצד מגיבה מדינה בריאה? ישנן מספר דוגמאות מן העבר הלא רחוק של מדינות שהותקפו. את מגדלי התאומים זוכרים? כתגובה נכבשה מדינה שלמה ושליטיה חוסלו. ולא רק זו: כאשר יש מידע כי חולייה של הטאליבאן מצויה בכפר כלשהו, הכפר נמחק מעל פני האדמה. זוכרים את איי פולקלנד, אותו שריד נידח של האימפריה הבריטית? כל הממלכה המאוחדת התאחדה סביב מלחמת החורמה בפולשים. על הפק"ק בתורכיה שמעתם? חיל האוויר התורכי מפציץ עמדות שלהם בתוך עיראק בכל מקום שלפי מידע שברשותו מסתתרים המחבלים. רק אצלנו מפקד חיל האוויר, מי שאחר כך היה רמטכ"ל, איננו מאשר חיסול מחבל מחשש שאולי משפחתו תיפגע. ומה עם המשפחות שלנו? כנראה, בשל אותה גישה גלותית לקויה מגיעה לנו הגנה פחותה מאשר מגיעה למשפחת המחבל.

בבניין ציון ננוחם.