מיהו האויב?

את מי רוצים לנצח? אם לא נגדיר אותו במדיוק, נובס.

מרים בר-יוסף , כ"א באדר תשס"ח

דעות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

דו"ח וינוגראד הצביע על אחד הגורמים המרכזים לכישלון של צה"ל במלחמה האחרונה - אימוץ בן עשר שנים של שפה עמומה בלתי מובנת: "הישתבללות", "הימוגות בשטח", "הכלה", "מלחמה בעצימות נמוכה" ועוד ביטויים שאף אחד לא מבין עד הסוף. השפה הביאה לרב שיח של חרשים, שוטים, ולחוסר יכולת לתפקד במלחמה.


הצמרת השלטונית, משפטית, כלכלית, תרבותית ואקדמית של מדינת ישראל אימצה השקפת עולם זו, ומנחילה אותה לדורות הבאים במערכת החינוך, בצבא, באוניברסיטאות
המושגים הללו לא צמחו בחלל ריק. רבות דובר על השפה הפוסט-ציונית שנוצרה על ידי מי שנלחם בציונות, בתנועה הלאומית המודרנית של עם ישראל. הליברליזם הפוסט- לאומי, הרב-תרבותי, המערבי יצר אותה, יצר את המושגים שנועדו לבטא אידיאולוגיה של מי שאיבדו כל רצון להיאבק. מי שרוצים ליהנות מהרגע להרוויח הרבה כסף, ולא לבזבז את החיים על מלחמה בעד ערכים שאבד עליהם הכלח, לדעתם.

הצמרת השלטונית, משפטית, כלכלית, תרבותית ואקדמית של מדינת ישראל אימצה השקפת עולם זו, ומנחילה אותה לדורות הבאים במערכת החינוך, בצבא, באוניברסיטאות. התוצאה היא אסונית לכל מי שחושב כי ארץ ישראל נועדה לעם ישראל,  ובלעדיה לא יהיה לו קיום לאומי ואולי בכלל.

הדברים הוטחו בפניי במלוא עצמתם בערב בשבוע שעבר בישוב הקהילתי שכניה שבגוש שגב. התכנסה שם חבורה רצינית של אנשים שבאו לבדוק כיצד נצליח ביחד למנוע את פסיקת בג"צ הצפויה בנושא ועדות קליטה בישובים היהודיים הקהילתיים בגליל בפרט, ובארץ כולה בכלל.

כתבנו במידעון אני וחבריי על נושא בג"צ רקפת, לא מעט, בשבועות האחרונים. הוא מטריד אותנו כמעט ברמה שהוטרדנו בעת שהיה  האיום על ישובי גוש קטיף וצפון השומרון, בטרם ירד עליהם הכורת.


המטרה הייתה להציג בפניהם את נושא "בג"צ רקפת", את המסמכים המכוננים של מאבק ערביי ישראל במדינה היהודית, ולגייס אותם כנציגי ישובים קהילתיים להעברת המסר ביישוביהם לקראת הפעילות לחקיקת "חוק ועדות קליטה בישובים הקהילתיים"
נכחו בפגישה כ-60 איש בעיקר ממשגב. אנשים טובים, אכפתיים, אוהבים את הארץ  ומוכנים להגן על המדינה. רובם המכריע הם חילונים, עוזבי השמאל .

המטרה הייתה להציג בפניהם את נושא "בג"צ רקפת", את המסמכים המכוננים של מאבק ערביי ישראל במדינה היהודית, ולגייס אותם כנציגי ישובים קהילתיים להעברת המסר ביישוביהם לקראת הפעילות לחקיקת "חוק ועדות קליטה בישובים הקהילתיים".

הקהל התבקש להגיב, ואני הייתי המומה מהנאמר:

"הבעיה הם היהודים, לא הערבים. בשקף הראשון שראינו מדובר על השורשים שלנו בארץ. מהם השורשים? היהדות. איך ננצח אם רבים לא מבינים מה אנחנו בכלל עושים פה? אם אינך מאמין בזכות שלך איך תאבק? לכן כל כך חשוב החינוך".

"כרגע אנחנו מרגישים מאוימים בישובים שלנו. המלחמה היא בין מדינת ישראל לבין מדינת כל אזרחיה. בעיה זו לא נוכל לפתור. בבעיה של בג"צ רקפת צריך לטפל מיידית. הנושא הכללי שלנו עם הערבים זה לטווח הארוך. צריך לחיות עם הערבים בדו-קיום תרבותי".

"ועדות קבלה חיוניות כדי  לבלום כניסת ערבים לישובים. אני יודע שאין לנו סיכוי אם לא נעשה משהו. הם קבלו שכל, ואם יכנסו היהודים יברחו. בקציר עשרות יהודים השכירו את בתיהם לערבים וברחו".

"רוב הצבור במשגב הוא לא בעד המאבק בערבים".

אלו הם רק חלק מהדברים שנאמרו.

הדבורים על ערבים שהם השכנים, בני שיח תרבותי,  הזכירו לי את שיח ה"הישתבללות" וה"הכלה".


"האם אתם יוצאים למאבק? נגד מי? מיהו האויב? את מי רוצים לנצח? אם לא נגדיר אותו במדויק נובס כפי שקרה לנו ב'מלחמת לבנון השנייה'", אמרתי להם. "האויב המאיים על קיומנו הם הערבים
שאלתי את הנוכחים: "האם אתם יוצאים למאבק? נגד מי? מיהו האויב? את מי רוצים לנצח? אם לא נגדיר אותו במדויק, נובס כפי שקרה לנו ב'מלחמת לבנון השנייה'", אמרתי להם. "האויב המאיים על קיומנו הם הערבים. הם לא שכנים שצריך לחיות אתם בדו- קיום, הם לא בני שיח תרבותי, הם ודאי לא חברים. הם אזרחי המדינה החותרים תחת קיומה כמדינה יהודית. הם שואפים במוצהר לסלק אותנו מהגליל, לחסל את הקיום של ישובים יהודיים, את ההתיישבות היהודית-ציונית. תקראו את המסמכים המכוננים שלהם שהתפרסמו בשנתיים-שלוש האחרונות . הדברים מאוד ברורים. הם לא מתפתלים כמונו. הם מגדירים את האויב- המדינה היהודית".

"אם לא נגדיר את ערביי ישראל כאויב", אמרתי להם, "חבל לצאת למאבק. נפסיד כמו במלחמה לפני שנתיים. נפסיד את הגליל ואת המדינה היהודית".