בלבבי משכן אבנה

יש הקְבלה בין משכן השכינה בעולם לבין הבית היהודי.

הסופר הרב יוסף אליהו , י' באדר תשס"ח

אלפי התושבים מכונסים בבתי-הכנסת ובשלוש הישיבות, והתפילה מתנהלת במגוון נוסחים: ספרד, עדות המזרח, מרוקו, קונסטנטין (אלג'יר) ותימן. בבית-הכנסת הספרדי "היכל גבריאל" יישנה תכונה מיוחדת: מתפללים מכל רחבי הישוב נוהרים לכאן במיוחד בליל שבת מסיבה אחת, שיחתו של רב בית-הכנסת הרב שבתי סבתו שליט"א.


המשכן היא יצירת-פאר עולמית. על האדריכל הראשי שלו אמרו ש"יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" (ברכיה נ"ה.), היינו: המשכן הוא בבואה זעירה של העולם כולו, ובנייתו היא מעין בריאת-עולם מחודשת
נקבצים ובאים בני-תורה, בעלי-בתים וצמאי-דעת ביודעם שהשיחה שתיאמר תצטיין בשתיים:

א. מקוריות מחשבה.

ב. שיחה חדשה שלא נאמרה בעבר...

אלוקים הוא היודע, מהיכן מוצא לו הרב העמוס לעייפה רעיון חדש ובעל מעוף מקורי מדי שנה בשנה באותה פרשה.

הבה נצטרף ונאזין:

בפרשתנו מסתיימת מלאכת המשכן וכליו, ומתוארת הקמתו הראשונה:

"וַיביאו את המשכן אל משה, את האֹהל ואת כל כליו, קְרסיו קרשיו בריחיו ועמֻּדיו וַאֲדניו. ואת מִכסה עורֹת האילִם המְאדמים ואת מכסה עֹרֹת התחשים..." (שמות ל"ט, ל"ג-ל"ד).

המשכן היא יצירת-פאר עולמית. על האדריכל הראשי שלו אמרו ש"יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" (ברכיה נ"ה.), היינו: המשכן הוא בבואה זעירה של העולם כולו, ובנייתו היא מעין בריאת-עולם מחודשת. נתבונן נא בשני מרכיבים מרכזיים במבנה זה:

א. קרשי המשכן – עצי שיטים צמודים זה-לזה שניצבו במסגרת מלבנית, ובתוכה הונחו כלי המשכן הפנימיים: השולחן, המנורה ומזבח הקטורת – בהיכל, וארון הברית – בקודש-הקדשים.

ב. מכסה העורות – הכיסוי, הגג, שנפרש מעל עצי שיטים אלה.

כמה קרשים היו במשכן? ארבעים ושישה: 20 קרשים בצד דרום (שמות, כ"ג), 20 בצפון (שם, כ"ה), ובמערב, "עשה שִׁשה קרשים" (שם, כ"ז).

וכמה יריעות כיסו מעליהם? ארבע מכסים שכללו 23 יריעות:


מה מזכיר לנו מספר זה? את המשכן האמיתי לשכינה: המשפחה. יעקב אבינו, נשיו וילדיו היורדים מצריימה מונים יחדיו 69 נפש. וכך מפורט בספר "בראשית": בני לאה 32 (מ"ו, ט"ו – ועיין שם ברש"י), ובני רחל 14 (שם, כ"ב) הרי לנו 46 כמניין קרשי המשכן
"עשר יריעֹת שש משזר...'" (שם לו, ח); "יריעֹת עִזים לאֹהל על המשכן עשתי-עשרה [אחד-עשר]" (שם, יד); ושתי יריעות נוספות: "ויעש מִכסה לָאֹהֶל עֹרֹת אילִם מאדמים, ומִכסה עֹרֹת תחשים מלמעלה" (שם, יט).

אם נסכם ונחבר: 46 קרשים ועוד 23 יריעות, הריהם יחדיו 69.

מה מזכיר לנו מספר זה? את המשכן האמיתי לשכינה: המשפחה. יעקב אבינו, נשיו וילדיו היורדים מצריימה מונים יחדיו 69 נפש. וכך מפורט בספר "בראשית": בני לאה 32 (מ"ו, ט"ו – ועיין שם ברש"י), ובני רחל 14 (שם, כ"ב) הרי לנו 46 כמניין קרשי המשכן. ובני השפחות: לזִלפה "שש עשרה נפש" (שם, י"ח), לבלהה שבעה (שם, כ"ה) וביחד: 23, כמניין היריעות שמעל המשכן.

והמשלים למספר 70 זה המקביל ליוכבד שנולדה בין החומות (בבא בתרא ק"כ.) ומשלימה לשבעים נפש. האין הוא הבריח התיכון המצוי בין חומת קרשי המשכן?

נמצא שיש הקְבלה מלאה בין משכן השכינה בעולם לבין הבית היהודי של איש ואישה שזכו ששכינה ביניהם.

ואם ישאל השואל: והרי מלבד 46 קרשי המשכן עמדו עוד שני קרשים בירכתי המשכן (שמות ל"ו, כ"ח) שהיו נסתרים למחצה: לעומד מחוץ למשכן הם נראו בשלמות, והעומד בתוך ההיכל ראה רק חלק מהם.

ובכן, היו במשפחת יעקב שתי נפשות נוספות כנגד שני קרשים אלה, כפי שדייק ה"אור החיים" בִּרשימת היורדים מצריימה. נאמר שם: "ובני יהודה עֵר ואונן ושֵׁלָה ופרץ וזרח. וימת עֵר ואונן בארץ כנען, ויהיו בני פרץ חצרֹן וחמול" (בראשית מ"ו, י"ב). שואל ה"אור החיים":

א. רשימה זו מונה את היורדים למצרים, ולשם מה מוזכרים עֵר ואונן שכבר מתו?! ואם תאמר שבא הכתוב לבאר מדוע שני אלה אינם במניין, והרי יש פרשה שלימה (בראשית, ל"ח) על נסיבות מותם.


כיום נתגלה שבכל תא זכרי יש 23 כרומוזומים [גופיפים זעירים בְּגרעין התא החי], וכן גם בכל תא שתורמת הנקבה. צירוף שניהם יוצר את התא החי המונה 46 כרומוזומים
ב.
מה טיבן של המילים הכתובות "בנשימה אחת" אחרי "וימת עֵר ואונן...", "...וַיהיו בני פרץ חצרֹן וחמול"? היה לו לומר: 'ובני פרץ חצרֹן וחמול' כנוסח כל הפרשה שם. "ואפשר", מתרץ "אור החיים", שכאשר יִבם יהודה את תמר, חזרו נשמות עֵר ואונן לעולם בסוד מצוות היבום! "והודיע הכתוב כי עֵר ואונן במקומן עומדים, שנכנסו במקומן חצרון וחמול". עֵר ואונן "התעברו" ובאו לעולם בצאצאי יהודה, "וַיהיו" לחצרון וחמול. נמצא שעֵר ואונן "נמצאים ולא נמצאים" בִּבני יעקב הבאים מצריימה, כאותם שני קרשים צדדיים במשכן שהינם "נראים ולא נראים".

למניפה נפלאה זו מסוגל להצטרף כיום גם המדע המתקדם:

כיום נתגלה שבכל תא זכרי יש 23 כרומוזומים [גופיפים זעירים בְּגרעין התא החי], וכן גם בכל תא שתורמת הנקבה. צירוף שניהם יוצר את התא החי המונה 46 כרומוזומים. הוי אומר: מניין בני משפחת יעקב ומניין קרשי המשכן רומזים ליסודות הבריאה המופלאים ביותר.

כעת, שומעים אנו נעימה חדשה בדברי רבותינו הקדושים: "יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ" (ברכיה נ"ה.).

יום יבוא, והעולם כולו יבין שעם ישראל הוא "הגרעין היסודי" של הבריאה. שהעבודה הנעשית על ידו במקדש מועילה לתיקון העולם כולו. ועל אותו יום אמר זכריה הנביא, הרבה לפני שהמדע גילה שמספר הכרומוזומים בתא הוא 46: "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" (זכריה י"ד, ט').

האומנם יש צורך לספור כדי לגלות שבפסוק זה יש בדיוק 46 אותיות?

אחרי שיחה כזו, חוזר הבעל לביתו לקדש על היין ומגלה בַּפיוט "אזמר בשבחין" שחיבר רבנו האר"י, טעם חדש:

"אסדר לִדְרוֹמָא, מְנרתא דִּסְתִימָא [אסדר לצד דרום, מנורה שסודהּ סתום ונעלם].


מגלה לנו כאן האר"י הקדוש שההשוואה בין הבית היהודי למקדש היא כה מוחלטת, עד שביתו של "הזוג התחתון" צריך להיות ערוך ממש בתבנית המקדש
ושולחן עם נהמא בצפונא ארשין" [ושולחן עם לחם, בצד צפון אשים].

מגלה לנו כאן האר"י הקדוש שההשוואה בין הבית היהודי למקדש היא כה מוחלטת, עד שביתו של "הזוג התחתון" צריך להיות ערוך ממש בתבנית המקדש. כשם שבמקדש המנורה מצויה בדרום והשולחן בצפון, כך יש להציב את השולחן עליו אוכלים בצפון העולם, ואת נרות השבת שהאישה מדליקה מדרום לשולחן (וכתב ה"בן איש חי", שמי שאין השולחן והמנורה מסודרים אצלו כך שיאמר במקום "אסדר לדרומא..." - "אסדרו", וכוונתו על האחרים המסדרים כך - שו"ת "תורה לשמה", אורח חיים סימן פ').

וראו פלא את המתרחש בכל שבת בבית היהודי: שני הנרות שהאישה הדליקה בערב שבת התאחדו במהלך השבת והיו לאחד. ובמוצאי השבת, עת באים אנו להדליק את נר-ההבדלה והנה בוהקים שני הנרות לפנינו, כאבוקה [חבוקה] אחת... כשני הכרובים המעורים זה בזה.