"משנכנס אדר מרבים בשמחה"



בשבת זו קראנו את פרשת שקלים וזוהי גם "שבת מברכין" של חודש אדר. חז"ל אמרו "משנכנס אדר מרבין בשמחה". זוהי גמרא במסכת תענית, שאומרת כך - "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". מדוע יש ללמוד על השמחה באדר ממיעוט השמחה באב? חשבתי בלבי שאנשים יודעים להצטער יותר מאשר לשמוח. על כן באים חז"ל ואומרים - כמו שאתם יודעים להצטער כשיש דבר מצער דעו גם לשמוח כשיש דבר משמח. יש לי קושיה גדולה מאוד על הציבור. כשבא אב מתחילים להגיע אלי טלפונים - שואלים אותי האם מותר לכבס בגדים לילדים בני שמונה או שש? האם מותר בגן להציג סרט? האם מותר להשמיע תקליטים? לאיזה גיל? האם מותר בקייטנות לעשות טיול בירושלים? המון שאלות נשאלות. אך כשנכנס אדר, אין שאלות. לא שואלים האם אני יוצא ידי חובת השמחה באופן מסוים? האם יש לשמוח יותר? על כך אומרת הגמרא "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה". לא צריכים לבוא לשאול שאלות - אם אתם מסופקים תחמירו........



יש ללמוד על השמחה באדר ממיעוט השמחה באב? חשבתי בלבי שאנשים יודעים להצטער יותר מאשר לשמוח. על כן באים חז"ל ואומרים - כמו שאתם יודעים להצטער כשיש דבר מצער דעו גם לשמוח כשיש דבר משמח

ממשיכה הגמרא - "אמר רב פפא: הלכך בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נוכרי לישתמיט מיניה באב דריע מזליה ולימצי נפשיה באדר, דבריא מזליה". כלומר, אם יש ליהודי דין עם גוי בתקופת אב, ידחה אותו לחודש אדר, כיון שהמזל אינו טוב בחודש אב, ולעומת זאת בחודש אדר המזל חזק. ושוב יש לשאול, מה הקשר בין הלכה זו להלכה הקודמת שיש להרבות בשמחה באדר, שבגללו אומר רב פפא "הלכך"? יש אומרים שבאמת דברי רב פפא מוסבים על הדברים שנאמרו קודם לכן בגמרא שם, שמגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב. כלומר יש ימים שתמיד מתרחשות בהם צרות, כתשעה באב שחרבו בו בית ראשון ובית שני. לכן יש להיזהר מתקופות שמתוחה עליהם מידת הדין. ומאידך יש תקופות שבהם מופיעים ניסים, כפי שאומר רש"י על "משנכנס אדר מרבין בשמחה", "שנעשו בו ניסים - פורים ופסח", כלומר מתחילה שרשרת של ניסים, התחיל המהלך הניסי.



על כן אומר רב פפא שיש לדחות את הדין לחודש אדר, שבו יש סייעתא דשמיא [עזרה משמים]. אך התירוץ הזה לא לגמרי מובן, שאם כן היה צריך לשים את דברי רב פפא קודם לכן, מיד לאחר המימרא הראשונה. לכן חשבתי שזה באמת קשור להלכה של ריבוי השמחה באדר. כשלאדם יש מצב-רוח לא טוב עדיף שלא יתעסק עם הגויים, ורק כשהוא מרבה בשמחה הוא יצליח. מדוע? כפי שאומר הזוהר, שאם אדם עצוב הוא ממשיך עליו דינים, משמים גורמים לכך שהוא באמת יהיה עצוב. ואם הוא שמח הוא ממשיך עליו שפע של ברכה. על כן, אומר הזוהר, נאמר "עבדו את ה' בשמחה". על ידי כך ממשיך עליו האדם שפע של זכויות, שפע של טוב ושמחה ואז הוא יכול לעשות דינים עם הגויים. מאבק יש לעשות מתוך ביטחון ומצב-רוח טוב ואז מנצחים.

האדר העיקרי



אנחנו כבר בסוף אדר ראשון. יש דיון בפוסקים מהו האדר העיקרי. גם לגבי הלכות פורים יש מחלוקת תנאים באיזה חודש לקיימם - האם האדר השני הוא רק תוספת או שהוא העיקר. ושני התנאים דרשו את אותו מקרא, שכתוב "בכל שנה ושנה" - רבי אלעזר ברבי יוסי למד שתמיד פורים נחוג בחודש הסמוך לשבט ועל כן אדר ראשון הוא העיקרי ואדר השני הוא רק תוספת כשמעברים את השנה, אבל רבי שמעון משום רבי יוסי למד שתמיד פורים נחוג בחודש הסמוך לפסח ועל כן אדר השני הוא העיקרי ובו נוהגות כל המצוות הקשורות לחודש.





אנחנו עכשיו באמצע, בין אדר ראשון לשני. לפי הרבה הדעות אדר השני הוא העיקרי, וודאי לעניין פורים. "החודש אשר נהפך מיגון לשמחה" - כל החודש ולא רק יום הפורים עצמו

יש כל מיני דיוקים, ומכל מקום הדיון הזה הוא רק לגבי פורים עצמו האם הוא חייב להיות סמוך לשבט או לפסח, אבל לא לגבי עניינו של החודש כולו. יש לכך מספר נפקא-מינות:

א. האם אדם שנולד באדר וכעת סיים את שנתו ה-13 מתחייב במצוות מחודש אדר ראשון או שני?

ב. יש דין שניתן להביא כבש לקרבן רק בתוך שנתו הראשונה. האם היא מסתיימת באדר ראשון או שני?



ג. ניתן לפדות בתי ערי חומה תוך שנה. מתי מסתיימת השנה?



כל אלו נפקא-מינות לדינים דאורייתא [מן התורה]. ואכן נחלקו בכך הפוסקים, ויש בכך שלוש שיטות: שיטה אחת, שאינה מקובלת, אומרת שלכל הדברים אדר ראשון עיקר, חוץ מפורים שעליו למדו באופן מיוחד בדרשות מפסוקים. שיטה שניה אומרת שאדר שני הוא האדר העיקרי, והאדר הראשון הוא רק תוספת. מקורה של דעה זו הוא בירושלמי במסכת מגילה דף ע"א, בדעת רבי אייבו בר נגרי. גם הרמ"א אומר שבר מצוה נעשית באדר השני, ואמנם היה מקום לומר שכוונתו לחומרא, אך מדברי הירושלמי רואים שיש כזו דעה הסוברת שאדר השני הוא העיקרי. שיטה שלישית אומרת ששני חודשי האדר חופפים - יש פעמיים א' אדר, פעמיים ב' אדר וכו'. אם כן כיצד יש לנהוג למעשה על פי דעה זו בעניין הקרבת הכבשים? כנראה שיהיה ניתן להקריב כבש בן שנתו עד לאדר השני, כיון שכל זמן שלא הגיע אותו יום בחודש אדר השני לא הושלם היום.

אנחנו עכשיו באמצע, בין אדר ראשון לשני. לפי הרבה הדעות אדר השני הוא העיקרי, וודאי לעניין פורים. "החודש אשר נהפך מיגון לשמחה" - כל החודש ולא רק יום הפורים עצמו. בירושלמי נאמר שאם אדם צריך לצאת לדרך לפני פורים, ולא יוכל לקרוא את המגילה בזמנה, יכול לקרוא אותה מראש חודש אדר. אמנם במשנה נאמר שמגילה נקראת רק בין י"א אדר לט"ו בו, אך לפי הירושלמי כבר מראש חודש אדר ניתן לקרוא את המגילה בדיעבד. להלכה נפסק שרק בי"ד באדר ניתן לקרוא בברכה, אך מכל מקום זמן הקריאה הוא כבר מראש חודש. כלומר כל החודש שייך לשמחת הפורים, לנס הגדול שנעשה בפורים.

"סוף הזמן"





אנחנו לא יודעים אילו התרחשויות יכולות להיות בחודש אדר הזה. מכל מקום אנחנו יודעים שיהיה טוב, וודאי אלו ימים מסוגלים לניסים כנס פורים. הממשיך של המן הרשע נמצא, והנס צריך להופיע שוב

פעם היה בישיבות מושג של "סוף הזמן", היה רפיון בלימוד. המשגיח היה נוסע מהישיבה כי הוא לא יכול היה לראות את הבטלה של סוף ה"זמן". אצלנו אין דבר כזה. כשמגיע ראש חודש ניסן נמצאים בתנופה כזו, שאי אפשר להפסיק ורצים הלאה כמו בסוף מסלול הריצה כאשר מגיעים לקו הגמר.

אנחנו לא יודעים אילו התרחשויות יכולות להיות בחודש אדר הזה. מכל מקום אנחנו יודעים שיהיה טוב, וודאי אלו ימים מסוגלים לניסים כנס פורים. הממשיך של המן הרשע נמצא, והנס צריך להופיע שוב. כמובן, ככל שנוסיף זכויות יהיה טוב יותר, והזכות היותר גדולה היא שקידה בתורה. "משנכנס אדר מרבין בשמחה", ואין שמחה כשמחה בתורה. ובכלל צריך להיות שמח, ללמוד בשמחה ובטוב לבב.

שאלו פעם את הנצי"ב מהו סדר היום בישיבה, אז הוא ענה שבשמונה בבוקר אוכלים, באחת בצהרים אוכלים ובשמונה בערב אוכלים. - אז מה התוכנית בישיבה? - כל שאר הזמן לומדים. זו התוכנית. יש תוכנית לאוכל, לא ללימוד. ב"ה הישיבה לומדת בשקידה עד כה, וצריך להמשיך כך עד סוף הזמן. זהו חודש של "ונהפוך הוא", שבו מתקדמים במדרגות הקודש. יהי רצון שיהיה החודש הזה חודש טוב ומבורך, חודש של לימודים טובים, חודש של גאולה, חודש של ניסים לכל ישראל. אמן.