ברוסיה הסובייטית ממתינים אנשים לתורם בשקט, כאשר כל אחד שקוע בתוך עצמו נתון לצרותיו ולדאגותיו ולא מוציא הגה מפיו. לפתע, ניגש אליהם ה"נאצ'אלניק", מנהל המשרד, ואומר: "המצב הזה לא יכול להימשך. אסור לקיים במקום ציבורי שיחות פוליטיות. אם תמשיכו, אאלץ לקרוא למשטרה...".



אומנם ב"ה כאן ב"מדינת ישראל" עדיין לא באים אליך בהאשמות על שאתה מנהל "שיחות פוליטיות" מהסוג האמור, אבל מאידך לא פעם אתה שומע מייפי נפש הנמנים גם על ציבור מתפללי בתי הכנסת: "בבית הכנסת לא מדברים פוליטיקה", וכל כך למה?

אומנם ב"ה כאן ב"מדינת ישראל" עדיין לא באים אליך בהאשמות על שאתה מנהל "שיחות פוליטיות" מהסוג האמור, אבל מאידך לא פעם אתה שומע מייפי נפש הנמנים גם על ציבור מתפללי בתי הכנסת: "בבית הכנסת לא מדברים פוליטיקה", וכל כך למה? כי פלוני אלמוני דיבר "פוליטיקה". הוא השמיע דברים או חילק עלונים העוסקים בחשיבות שלימות ארץ ישראל. הוא הפיץ דפי הסברה תורניים המתריעים על סכנת פיקוח הנפש שישנה במסירת שטחים לאויב. 

"אם התייש לא היה שלי, גם אני הייתי צוחק" אומר הפתגם העממי. לצערנו אנו שומעים סוג טענה מוזרה שכזו גם מיהודים "משלנו".

הבה נחדד את העניין, ומבלי חלילה "לפתוח פה לשטן". מחר או מחרתיים ינסה מאן דהו  מ"הנאורים" להעביר חוק בכנסת נגד ביצוע ברית מילה ב"קטינים חסרי ישע". יעלה רב על בימת בית הכנסת וישמיע מחאה נגד המנסים לערער מצוה יסודית כזו, עליה מסרו יהודים נפשם מדורי דורות. "כבוד הרב", יזדעק הגבאי, "נא לא לדבר פוליטיקה בבית הכנסת. אנחנו רוצים לשמוע רק דברי תורה". וכאן ייכנע הרב לגבאי ובמקום לדבר על "פוליטיקה", הוא ישמיע לצאן מרעיתו כמה דינים בהלכות בישול בשבת. "כבוד הרב", שוב ירעים ה"שייגעץ התורן" בקולו, "אנחנו רוצים לשמוע רק תורה ולא נושאים גסטרונומיים".

הבנתם? הלכות בישול בשבת זו גסטרונומיה, הלכות פיקוח נפש שבוויתור על שטחים זוהי  פוליטיקה. ארץ ישראל ושלימותה זהו ויכוח ציבורי...



אגב, סביר להניח כי גם לפני "מלחמת העולם השנייה", מסתמא, היו כמה מתחכמים שטענו כלפי רבנים שעוררו את הציבור על דבר השואה האיומה העלולה או-טו-טו להתרחש והטיחו בם: "רבנים אל תכניסו פוליטיקה לבית הכנסת", וההמשך כבר היסטוריה

אומנם כן, אצל הנוצרים קיימת "הפרדת הדת מהמדינה". שם להבדיל בין הטמא לטהור, הדת היא טקס, פולקלור גרידא, ברם אצלנו התורה היא "תורת חיים" ("תורה" מלשון "הוראה") שיש לה מה לומר לא רק בהלכות תפילה, אבלות או נישואין, אלא גם בהלכות ארץ ישראל ובכל המסתעף מזה.

אגב, סביר להניח כי גם לפני "מלחמת העולם השנייה", מסתמא, היו כמה מתחכמים שטענו כלפי רבנים שעוררו את הציבור על דבר השואה האיומה העלולה או-טו-טו להתרחש והטיחו בם: "רבנים אל תכניסו פוליטיקה לבית הכנסת", וההמשך כבר היסטוריה (ולא תקום פעמיים צרה).



בכל מקרה, אנו לא מתכוננים למחוק "סימנים" שלמים שב"שולחן ערוך" העוסקים בדיני סכנת נפשות, אבל אנו נמשיך גם נמשיך להכניס "פוליטיקה" אפילו בסידור התפילה, ונתמיד לומר בקול רם ובגאון בברכת המזון: "נודה לך ה' אלוקינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה".