שמחה דווקא עכשיו!

השמחה היא האנרגיה והאומץ להתמודדות עם קשיי המציאות

הרב יוסי דניאל , א' באדר ב תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
ערוץ 7

"משנכנס אדר מרבים בשמחה".

בשנים כתיקונם אמרת חז"ל זו היא דבר טבעי ודי פשוט לביצוע.


הצחוק מושרש בגנטיקה שלנו, עוד מאבינו יצחק שכבר בעצם לידתו צחק על כל הסטטיסטיקות והסקרים האנושיים, ובכך קבע לדורות נצח שעם ישראל אינו כפוף לחוקים האנושיים. הוא מנווט על ידי ההנהגה האלוקית הבלתי מוגבלת
בימים אלו של קאסמים וגראדים של "דרום אדום", של רפיסות ודשדוש מנהיגותיים, ובעיקר של סימני שאלה בנוגע לעתיד נראית השמחה כהזויה או לפחות נאיבית, תלושה מן המציאות, וקשה לביצוע עד כדי חוסר אפשרות.

על מנת לברר מהו מקומה של השמחה בחיינו, נעזר בניתוח דברי הרמב"ם (הלכות דעות פרק ב', הלכה ז'): "לא יהא אדם בעל שחוק ומהתלות, ולא עצב ואונן אלא שמח. כך אמרו חכמים שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערווה. וציוו שלא יהא אדם פרוץ בצחוק ולא עצב ומתאבל אלא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות". בדבריו אלו מציב הרמב"ם בפנינו שלוש תפיסות עולם בסיסיות. דרכם בוחרים בני האדם להתייחס אל המציאות שסובבת אותם.

(1) ליצנות. הלץ הוא אותו אדם שלמעשה "עושה צחוק" מכל דבר. הוא מפגין יחס של קלות ראש וזלזול, ביחס לכל דבר משמעותי וחשוב: כלפי אירועים העוברים עליו ועל עמו, כלפי מעשים הדורשים החשבה וכובד ראש, וכלפי הבריות עימם הוא בא במגע. הוא מחלל (יוצר חלל) את המציאות, כביכול, שאין מי שמנהל ומוביל את הבריאה. הרי, אם הרצון האלוקי מופיע ופועל בעולמנו, יש צורך ברצינות ובהחשבה.

עם הלץ קשה לנהל שיג ושיח שכן בהינף יד ובעקימת שפתיים הוא דוחה אותך מעליו...

יודגש כאן שיש להבדיל בין צחוק לליצנות. הצחוק כשלעצמו הוא דבר חיובי. צחוק = צא מחוק. האדם צוחק בגלותו פער מפתיע בין צפוי למצוי, היוצא מן החוק (ההיגיון) האנושי הרגיל.

הצחוק מושרש בגנטיקה שלנו, עוד מאבינו יצחק שכבר בעצם לידתו צחק על כל הסטטיסטיקות והסקרים האנושיים, ובכך קבע לדורות נצח שעם ישראל אינו כפוף לחוקים האנושיים. הוא מנווט על ידי ההנהגה האלוקית הבלתי מוגבלת. הצחוק, אפוא, הוא דבר בריא וטוב. הבעיה נוצרת כאשר האדם נעשה "פרוץ בצחוק", וזה חובר באופן קבוע לקלות ראש. "שחוק וקלות ראש מרגילין לערווה".
 
(2) עצבות. להבדיל מצער או כאב המהוות תגובות נורמאליות ובריאות במצבים מסוימים. העצבות היא קן הטומאה (הזוהר הקדוש).


שמחה אמיתית אינה תלויה במצבי רוח מקומיים או באירועים מזדמנים וחולפים. היא אינה רק תוצר של מציאות מאירה וטובה. היא - היא האנרגיה, הכוח והאומץ להתמודדות עם קשיי המציאות
האדם העצוב סובל  מדיכאון וייאוש מתמשכים, לאור מצבי החיים המשתנים. הוא אדם אצור, מכווץ, סגור וחסר חיות. הוא נכנס לתוך "מערה", ואף הקרובים לו ביותר מתקשים לתקשר איתו.

העצוב נפגש במציאות. במה שקורה לו באופן פרטי, ובמה שקורה לעם ישראל (ובפרט בתקופתנו זו). ודווקא מתוך הסתכלות "ריאלית", כביכול, הוא בוחר להרים ידיים ולומר: זה גדול עלי. איני מסוגל להיאבק ולהתמודד.

זהו השער למדרון החלקלק המוביל אל התהום. טעותו הבסיסית של העצוב היא בדיוק בפרשת הדרכים הזו: האם להתמודד או להתמוטט. הבדל קטן, אבל הבדל ענק...

(3) שמחה. האדם השמח הוא זה הבוחר להתמודד. השמחה היא נקודת המוצא שלו.

שמחה אמיתית אינה תלויה במצבי רוח מקומיים או באירועים מזדמנים וחולפים. היא אינה רק תוצר של מציאות מאירה וטובה. היא - היא האנרגיה, הכוח והאומץ להתמודדות עם קשיי המציאות.

מניין היא באה? לא מתוך נאיביות, תלישות וחשיבה ילדותית, אלא להיפך: היא באה מתוך התבוננות מעמיקה, ומתוך אמונה גדולה החדורה בקרבו. "שמחה זו באה מתוך עומק הרגשתו שהקב"ה הוא אב רחמן, נאמן ומסור לו ותמיד משגיח עליו להיטיב עימו וכל הנהגתו איתו היא לטובה, בין אם הוא מבין ומרגיש את הטוב, בין אם אינו מבין כי זה לטובתו, כי חדור הוא באמונה טהורה וזכה דכל מה דעביד רחמנא איתו- הכל לטב עביד" (נתיבות שלום).

יתר על כן, שמחה אמיתית יונקת היא מענווה.

לעיתים, גם בעבודת ה' נשאר האדם גאוותן. לא רק שהוא קבע את היעד אליו צריך להגיע בעזרת ה', כמובן, אלא אף סימן את מפת  הדרכים המדויקת שעל פיה אמור וצריך בורא עולם לפעול בדרך להגשמת  יעדיו שלו. או אז, כאשר הדברים לא מתנהלים לפי התוכנית, הוא מתאכזב ונשבר.


במקום לעסוק בתחזיות פסימיות, "ריאליסטיות", בדבר עתידנו כאן ולשקוע בדכדוך ובטלנות, באים ימי הפורים ומציבים בפנינו אתגר. הם נותנים לנו הזדמנות מצוינת לאגור בקרבנו עוד ועוד שמחה אמיתית
העניו, פועל בעולמו של הבורא מתוך תודעת שליחות. מנסה הוא לברר מה רצון ה' ממנו באותה נקודת זמן, ועל פי זה לפעול. אולם, גם כאשר  תוכניותיו אינם מתממשות כפי שציפה, הוא מסוגל להתגמש אל מול הרצון האלוקי. "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, נאום ה' ".

נכון לעכשיו, אדר תשס"ח

במקום לעסוק בתחזיות פסימיות, "ריאליסטיות", בדבר עתידנו כאן ולשקוע בדכדוך ובטלנות, באים ימי הפורים ומציבים בפנינו אתגר. הם נותנים לנו הזדמנות מצוינת לאגור בקרבנו עוד ועוד שמחה אמיתית. שמחה שתוביל אותנו בעזרת ה' לעשייה אמיתית, ענוותנית, שאינה מנותקת מהמציאות אך בוחרת לפעול עם אל.