הפרובוקציה של יולי תמיר לא תעזור

על אפם וחמתם של תמיר ודומיה נמשיך לבנות את א"י.

נדיה מטר , ד' באדר ב תשס"ח

נדיה מטר ויהודית קצובר
נדיה מטר ויהודית קצובר
חזקי ברוך

יולי תמיר לא ידעה מה לעשות עם עצמה מרוב תסכול. יומיים שלמים היא סבלה. יומיים שלמים שהתקשורת הישראלית שידרה דיווחים אוהדים לציבור שהיא הכי שונאת, הציבור הדתי - לאומי. מאז נעוריה בארגון של השמאל הקיצוני הפרו-ערבי "שלום עכשיו" היא פועלת ללא ליאות כדי לשבור את הציבור המאיים על השקפת עולמה האנטי-יהודית: ציבור אוהבי ארץ ישראל ותורת ישראל.


כניסתה למשרד החינוך נתן לה עוד יותר כלים כדי לבצע את זממה. אם ב"שלום עכשיו" רוב המאמצים הופנו נגד המתנחלים וההתיישבות ביש"ע, עכשיו במשרד החינוך ניתנה לה הזדמנות לפעול גם נגד רשת החינוך של כל הציבור השנוא עליה
כניסתה למשרד החינוך נתן לה עוד יותר כלים כדי לבצע את זממה. אם ב"שלום עכשיו" רוב המאמצים הופנו נגד המתנחלים וההתיישבות ביש"ע, עכשיו במשרד החינוך ניתנה לה הזדמנות לפעול גם נגד רשת החינוך של כל הציבור השנוא עליה. בשקט - בשקט היא פועלת כדי ל"סגור את הברז" לכל מוסדות החינוך של הציבור הדתי-לאומי המצמיח דור נפלא של אוהבי העם והארץ: אולפנות, מכינות, ישיבות, תוכניות שירות לאומי. כל הפרויקטים של הציבור הדתי-לאומי עומדים על סף פירוק בגלל גזירותיה האנטישמיים של יולי תמיר.

והנה פתאום, צץ הטבח בישיבת "מרכז הרב" ורוח של אהדה לציבור אותו מייצג הישיבה נושבת בכל הארץ: בעיתונים, במהדורות החדשות וברדיו. את זה יולי תמיר וחבריה בשמאל הקיצוני אינם יכולים לסבול. אסור שזה יקרה. אומנם לא איכפת להם מהבחורים שנרצחו, הרי היא וחבריה דחפו את הסכמי אוסלו שבמסגרתם ניתנו אלפי רובים לערפאת וחבר מרצחיו ובגללם נרצחו ונפצעו אלפי יהודים. היום תמיר שרה בממשלת אולמרט, אותה ממשלה שלאחרונה מסרה לאויב הערבי עוד אלפי רובים, שני מיליון כדורים ועשרות שריוניות.

ברור לכל שנשק זה הועבר למרצחים, ביודעין שהם ישתמשו בו לרצח יהודים. אעיז ואוסיף שאולי בין אלה שתמכו במסירת הנשק יש כאלה שיש להם תקווה שבזכות הנשק הזה, הערבים יבצעו כל - כך הרבה פיגועים ביו"ש שהם יצליחו להבריח את רוב המתנחלים בלי שהממשלה תצטרך לדאוג לפיצויים ולתוכנית גירוש יקרה ומסובכת. תהיה סיבת מתן הנשק אשר תהיה, דבר אחד ברור: מי שנותן נשק למחבלים ערבים מזמין רצח יהודים. אז שלא יבכו לנו עכשיו שהם "כואבים" את הטבח בישיבה. זה מזכיר לי את הסיפור של הילד שרצח את הוריו, ואז בכה שהוא יתום.


תהיה סיבת מתן הנשק אשר תהיה, דבר אחד ברור: מי שנותן נשק למחבלים ערבים מזמין רצח יהודים. אז שלא יבכו לנו עכשיו שהם "כואבים" את הטבח בישיבה. זה מזכיר לי את הסיפור של הילד שרצח את הוריו, ואז בכה שהוא יתום
אך דבר אחד לא היה צפוי ליולי תמיר, ולשאר שונאי נאמני ארץ ישראל ותורת ישראל בשמאל הקיצוני: האהדה התקשורתית. 

מהר מאוד בישלה יולי תמיר פרובוקציה מבריקה כדי לנסות לשים לאהדה הזו סוף. היא תבקר בישיבה ותעמיד פנים שהיא באה "לנחם". ברור לה שביקור חצוף כזה לא יעבור בשקט. המזימה הצליחה. בחורי הישיבה הגיבו בצורה בריאה, והוקיעו את תמיר. מיד התייצבה התשקורת לצידה של תמיר. הרי גם לרוב אנשי התקשורת היה קשה לתת כזו אהבה ואהדה לציבור שהם בדרך כלל תוקפים או פשוט מתעלמים ממנו.

תמיר וחבריה חגגו. הצבע חזר לה ללחיים. היא הצליחה להחזיר אותנו לימי השנאה השמאלנית שלאחר רצח רבין. במקום להוקיע אותה ואת הפרובוקציה הצינית והאכזרית שלה, דיווחו כל כלי התקשורת על השרה "המסכנה שהותקפה וחוותה את השנאה". אבל מה כבר אפשר לצפות מהתקשורת ואישי הציבור השמאלנים.

מה שמקומם אותי הם אותם ממלכתיים תמימים בציבור שלנו ששוב נפלו בפח שהשמאל הקיצוני טמן להם, והצטרפו למקהלת הגינויים נגד בחורי הישיבה. "מקור ראשון - הצופה" (של יום שלישי ד' אדר ב') כותבים כמה וכמה מהם משפטים פתטיים, כגון: "מוטב להיכשל באהבת חינם" (עמ' 9) או "יולי תמיר באה בכוונה טובה להזדהות עם אבלם של תלמידי הישיבה, ולכן אין מקום לסלוח על גירושה מהישיבה" (עמ' 9), או "שרת החינוך מייצגת את המדינה ויש לתת לה את הכבוד הראוי" (עמ' 3).

אני קוראת את המשפטים האלו ושואלת את עצמי: האם לא למדנו כלום? האם אין אנו יודעים שבמקורות שלנו כתוב "אוהבי ה' שנאו רע"? ומה עם "עת לאהוב ועת לשנוא"? האם עוד לא ברור לנו שעל מנת לשמור על עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל יש להוקיע ולגנות את המיעוט בתוכנו המשתף פעולה עם האויב הערבי, ומביא על כולנו חורבן והרס?

האם עוד לא הבנו עדיין שיותר מ1,500 יהודים נרצחו בגלל האנשים הרעים האלו שנתנו נשק, תחמושת וערי מקלט לאויב הערבי, ולכן אסור לנו לחבק אותם, לקבל את פניהם, ולתת להם לגיטימציה? יולי תמיר היא רק אחת מתוך רשימה ארוכה של פושעי אוסלו, גירוש ואנאפוליס שעלינו לגנות דווקא מתוך אהבת העם והארץ. מי שאוהב את עם ישראל, ארץ ישראל ותורת ישראל חייב להוקיע את אלו המשתפים פעולה עם האויב.


האם עוד לא הבנו עדיין שיותר מ1,500 יהודים נרצחו בגלל האנשים הרעים האלו שנתנו נשק, תחמושת וערי מקלט לאויב הערבי, ולכן אסור לנו לחבק אותם, לקבל את פניהם, ולתת להם לגיטימציה?
ולממלכתיים בתוכנו אני שואלת: האם עוד לא הבנתם שגוש קטיף וצפון השומרון הוחרבו בגלל עודף אהבת חינם במחנה שלנו? הקסאמים על שדרות ועל הנגב הם לא רק אשמתם של מבצעי הגירוש, אלא גם אשמתם של כל אלו במחנה שלנו שסירבו להיאבק באמת בתוכנית הגירוש, והעדיפו לרקוד עם המגרשים. לו כולם היו מצטרפים לקריאות של סירוב פקודה ושל מרי אזרחי לא אלים, היינו יכולים למנוע את הגירוש ובכך למנוע את הקסאמים על אשקלון. כן, לפעמים אהבת חינם גורמת נזק לעם ולארץ, ואין היא הדרך.

הבשורה הטובה היא שלא יעזור ליולי תמיר. ברוך ה' רוב העם אינו טיפש, ואינו מקבל את דברי ההסתה ושטיפות המוח של יולי תמיר וחבריה בתשקורת. רוב העם יודע שמי שמייצג הכי נאמנה את אהבת העם, הארץ והתורה הם דווקא אלו שיולי תמיר ודומיה אוהבים להשמיץ, לרדוף ולדכא. אבל אותנו אי אפשר לשבור, לא על ידי מתן נשק לערבים ולא על ידי גזירות של גירוש והקפאת בנייה.

על אפם וחמתם של יולי תמיר ודומיה נמשיך לבנות את ארץ ישראל ולהפיץ תורה בכל מקום. "ככל שיענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ". קרוב מאוד היום, בו בעזרת ה'  הנוער הנפלא הזה הנמצא בישיבות, כגון: "מרכז הרב" ובגבעות ביו"ש ייקח את השלטון, ויולי תמיר וחבריה יושלכו לארכיונים של דפי ההיסטוריה יחד עם כל אלו שתקעו סכין בגב של עמם וארצם.


קרוב מאוד היום, בו בעזרת ה' הנוער הנפלא הזה הנמצא בישיבות, כגון: "מרכז הרב" ובגבעות ביו"ש ייקח את השלטון, ויולי תמיר וחבריה יושלכו לארכיונים של דפי ההיסטוריה יחד עם כל אלו שתקעו סכין בגב של עמם וארצם
לבחורים הנפלאים מישיבת "מרכז הרב" נותר לנו להגיד: אנו אתכם באבלכם הכבד. אנו גאים בכם.

נסיים בדברים  שנכתבו בשנת 1945 על ידי יהושע חנקין, גואל אדמות ארץ ישראל:

"לנוער שלנו ברצוני לומר: האמנתי בכוחו של היחיד לפלס דרכים חדשות לרבים, ומערכת דוד וגולית שימשה לי תמיד דוגמא ועידוד. במקום שהיום נמצא יחיד, יבואו מחר עשרות ומחרתיים אלפים ורבבות...עלינו לדעת כי רק על ידי התמדה עקשנית ואמונה בלי מיצרים בצדקת רעיוננו הנשגב, נשיג את גאולתנו השלמה במולדתנו היקרה".