בשנה השלישית למלכות אחשוורוש ערך משתה מפואר. תוך ימי המשתה גזר להרוג את אשתו ושתי. מיד אחר כך יעצו לו חכמיו לאסוף בנות כדי לבחור לו אישה אחרת. אסתר נלקחה בשבי לארמון המלך יחד עם מאות בנות אחרות. כל יום ויום בחן מועמדת אחרת מי הראויה ביותר להיות מלכה של מאה עשרים ושבע מדינות. בשנה השביעית למלכותו החליט להכתיר את אסתר (אסתר ב', ט"ז - י"ז). ובשנה השתיים עשרה למלכותו יזם המן את תוכניתו הנוראה להרוג את כל היהודים (אסתר ג', ז'). עזר לנו ה' ומה שתכנן לנו נהפך עליו. הוא עצמו נהרג וכן שבעים וחמשה אלף מהשונאים את היהודים. נבדוק את התאריכים הנ"ל. הרי משך תשע שנים הייתה אסתר בשבי אצל אחשוורוש עד שאירע נס פורים, מן שנת ג' למלכותו ועד שנת י"ב.



עזר לנו ה' ומה שתכנן לנו נהפך עליו. הוא עצמו נהרג וכן שבעים וחמשה אלף מהשונאים את היהודים. נבדוק את התאריכים הנ"ל. הרי משך תשע שנים הייתה אסתר בשבי אצל אחשוורוש עד שאירע נס פורים, מן שנת ג' למלכותו ועד שנת י"ב

והפסוק מעיד: "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה ייעשה בה" (אסתר ב', י"א). מביא שם רש"י ממה שאמרו חז"ל במדרש (אסתר רבה, ב'): "אמר [מרדכי], אפשר צדקת זו תינשא לערל זה? אלא לדבר גדול הוא, שעל ידה ינצלו ישראל". והדבר מפליא ביותר. מרדכי היה סמוך ובטוח "לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים". לא ייתכן גורל כה מר עבור צדקת זו, אלא אין ספק שמהרע הזה תצמח ברכה וישועה לעמנו. מרדכי לא היה מסוגל להעלות על דעתו מה הם פרטי הישועה שהרי המן עוד לא חלם על מזימתו הנוראה, אבל המסקנה של מרדכי הייתה ודאית. הוא הבין לכל עומקו דברי רבי עקיבא שחייב אדם להאמין "כל דעבד הקב"ה לטב עביד" (ברכות ס:), כל מה שה' עושה הוא לטובה. .

כמה זמן המשיך מרדכי באמונה תמה זו? לפי החשבון הנ"ל שזה נמשך תשע שנים, כפול שנת חמה של 365 יום, הוא 3285 יום! [אומנם אפשר לשאול הרי אנו היהודים עורכים חשבון לפי י"ב חדשי הירח, ולא לפי השמש? ואצלנו השנה היא רק 354 יום לשנה? אבל כיוון שמפעם לפעם יש תוספת אדר שני כדי לאזן בין שנת חמה לשנת ירח, לתקופה ארוכה נכון להעריך לפי השנה הכללית של 365 יום. וכן עשו חז"ל עצמם (מסכת יומא כ'.)].

יום - יום היה מרדכי עורך "טיול יומי", וזה כולל גם שבתות, כיוון שהיה בן העיר שושן והארמון לא היה מחוץ לתחום. הלשון "מתהלך" בבנין התפעל מורה על פעולה חיצונית, ללא מטרה מסוימת. כמו לשון "יש מתעשר ואין כל" (משלי י"ג, ז') או "מתהלל במתת שקר" (משלי כ"ה, י"ד) שאין בהם ממש. מרדכי הגיע עד גדר החיצוני של חצר הארמון, ומסר לו אחד מהחצרנים המשרתים שם מה שלום האישה האומללה הזו "ומה ייעשה בה". מרדכי היה כה משוכנע בצדקת מהלכו של הקב"ה שרצה להיווכח בכל יום מחדש כיצד "ונצדק קודש". מניין לקח לו אמונה חזקה כזאת? כיצד לא התייאש אחרי שבועיים או חודש או חצי שנה של ציפייה ממושכת? כיצד התמיד בתוקף אמונתו אפילו תשע שנים?!

נקודה הנ"ל מזווית ראיה אחרת:

יש לפנינו מדרש פלא. "ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה (אסתר ג', ב') אמרו לו [אחיו היהודים] הוי יודע שאתה מפילנו בחרב. מה ראית לבטל קלווסין [גורל וגזירה] של מלך? אמר: שאני יהודי! אמרו לו, הרי מצינו אבותיך [כלומר השבטים בני יעקב] שהשתחוו לאבותיו? [הכוונה לעשו הרשע, בבראשית לג, ו-ז] אמר להם: בנימין אבי במעי אמו היה [אז] ולא השתחוה. ואני בן בנו שנאמר 'איש ימיני' (אסתר ב, ה). וכשם שלא כרע אבי, כך איני כורע ולא משתחוה" ("אגדת אסתר" פרק ג', מובא ב"תורה שלימה", וישלח ל"ג, פסקא יד. ובשינויים קלים במדרש אסתר רבה ז, ז. ושם מסיים: "שכל [שאר] השבטים נולדו בחוץ לארץ [בבית לבן הארמי], וזקני [סבא שלי] נולד בארץ ישראל").



.

מבאר מהר"ל: "המדרש הזה בא לומר כי יוסף ובנימין הם שווים בזה שהם חזקים באמונה, והם קשים ועומדים. אין אדם יכול לפתות אותם אל הרע רק הם עומדים באמונתם. וכל זה מפני שהם נטועים עם השכינה. כי בנימין הלא השכינה הייתה בחלקו, כדכתיב 'ובין כתפיו שכן' (דברים ל"ג, י"ב). ועוד כי הוא נולד בארץ ישראל שמזה תראה כי הוא שכן אל השם יתברך וקשה להוציאו משם באשר הוא עם השכינה. ויוסף גם כן הייתה השכינה בחלקו, הלא משכן שילה הוא בחלקו. לכן נחשבים שהם דבקים עם השכינה" ("אור חדש", עמ' קכ"ט).



מרדכי היהודי שהיה מתגאה ביהדותו, לא נתלש בקל מאחיזתו בארץ הקודש. הפסוק מבאר כיצד הגיע לגור בשושן הבירה: "אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל"

מרדכי היהודי שהיה מתגאה ביהדותו, לא נתלש בקל מאחיזתו בארץ הקודש. הפסוק מבאר כיצד הגיע לגור בשושן הבירה: "אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה עם יכניה מלך יהודה אשר הגלה נבוכדנצר מלך בבל" (אסתר ב', ו'). מבאר הגר"א מדוע שורש "גלה" נמצא בפסוק זה ג' פעמים? וזו לשונו: "להודיע חיבת ארץ ישראל עליו, שבכל פעם [שהיה יכול,] חזר לירושלים. והיה (נגלה) [הוגלה] ג' פעמים. וזה שנאמר בגמרא שגלה מעצמו, כלומר מדעתו, [הענין הוא] שחזר לארץ ישראל, משום כך (נגלה) [הוגלה] פעם שנית. וכן פעם שלישית" [מקורו בילקוט שמעוני]. פירוש לדבריו, חיילי נבוכדנצר היו סורקים בשדות ארץ ישראל, וכל יהודי שמצאו אספו אותו והגלו מהארץ. ובדרך שהוליכו אותו לבבל, נשמט מרדכי בסתר, ברח מידי שוביו, וחזר למולדתו. ובסריקה הבאה שוב מצאו אותו ושוב הגלו אותו, ושוב לא אמר נואש ושוב ניסה להימלט.

מהר"ל מבאר פסוקנו זה ביאור מעמיק שהרי כל הפסוק "אשר הגלה מירושלים עם הגולה אשר הגלתה" וכו' אינו נחוץ לסיפור נס ההצלה בפורים ומעשה אסתר? וזו לשונו: "אלא כתב זה שלא תאמר שיצא חוץ לארץ ישראל מדעתו, ודבר זה אינו ראוי לצדיק. ועל זה אמר 'אשר הגלה' ולא יצא מדעתו. ושלא יקשה, כיון שהיה מרדכי מוכן ל[הביא] גאולה באחרונה, אם כן היה ראוי שלא ילך בגולה הוא בעצמו [מרצונו]. ועל זה אמר שהוגלה" [בעל כורחו]. עד כאן לשונו.

ומזה אנו לומדים פרקים רבים בענייני הביטחון בה' שהוא ודאי מושיע. "לא ינום ולא יישן שומר ישראל". כל מה שהקב"ה עושה בענייננו הוא הכל הכנות לקראת גאולתנו הנצחית, גם כאשר אין אנו רואים שום מוצא ושום מפלט, שום אפשרות וסיכוי. וכך כותב רמח"ל: "שאין לך מעשה קטן או גדול שאין תוכיות כוונתו לתיקון השלם וכו' [ועוד יתגלה] איך אפילו התוכחות והיסורין לא היו אלא הזמנות לטובה, והכנה ממש לברכה" ("דעת תבונות", פסקא נ"ד).

המשך