געגועים לצדיק

ראויים וצריכים אנו לחיזוקים רוחניים ולאמונה פשוטה.

מרים בר , י' באדר ב תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"הוא היה נוהג להתערב בתוך היהודים הפשוטים ולהדמות כאחד מהם... הוא היה מספר את הדברים כאיש פשוט, כאשר שאיפתו הייתה לנטוע באמצעות הספורים הללו אהבת ה', אהבת תורה ואהבת ישראל בלב הבריות... בדרך זו היה מרומם את רוחם של היהודים הפשוטים שחשו עצמם מושפלים בשל בורותם בתורה" (הבעל שם טוב, לקט סיפורים).
 

הוא היה נודע באהבת ישראל שבו. ייקר מאוד את התמימות והאמונה הפשוטה שבעבודת השם, שלח את תלמידיו למקומות שונים כדי לסייע ליהודים, לעודדם ולקרבם לתורת החסידות
הוא נודע באהבת ישראל שבו. ייקר מאוד את התמימות והאמונה הפשוטה שבעבודת השם, שלח את תלמידיו למקומות שונים כדי לסייע ליהודים, לעודדם ולקרבם לתורת החסידות.
 
הבעל שם טוב (רבי ישראל בן אליעזר), אבי החסידות, יצר את המושג "צדיק". אל הצדיק באו יהודים כדי לקבל ברכה, כדי להתחזק בעבודת הבורא. מי שגדל על סיפורי צדיקים כ"בעל שם טוב" ספג בוודאי געגועים לחסידות, לרוחניות מעמקי נשמה. מי שגדל על סיפורי צדיקים, בוודאי חש געגועים ושאיפה לתפילה מלב טהור.
 
הבעש"ט חי בתקופה בה לימוד התורה היה יקר מאוד מהצד הכספי ומבחינת מקומות הלימוד. לא כל אחד היה יכול לגלות למקום תורה, לא כל אחד מסוגל היה להשקיע מזמנו הלא רב שהרי צריך פרנסה, ומכספו הלא רב שהרי צריך למחיה. וספרי הקודש לא היו כה מצויים.

בתקופתו, רבים בקרב הקהילה היו עגלונים פשוטים, סנדלרים, קצבים, או רוכלים. הם היו יהודים פשוטים שאש קודש בערה בתוכם, מלאה בגעגועים של כיסופים ויראת שמים טהורה. הבעש"ט, מלא אהבה לישראל, לימדם שאהבת השם שלהם טובה לא פחות מכל הידע שנצבר אצל הלומדים. ובוודאי מוכרים הסיפורים על אותו יהודי שלא ידע תפילה אך דקלם את הא' ב', בהנחה שהקב"ה כבר יצרף את המילים או סיפורו של אותו ילד תמים ששרק כי לא ידע דרך אחרת להתחבר לה'. 
 
הבעל שם טוב ייקר את  הפשטות והתמימות בעבודת השם. הוא לקח את הדברים שכל יהודי יכול לעשות ורוממם לדרגת קדושה בעבודת השם: תפילה מלב תמים ומלא אהבה ואמונה, הריקוד, השירה, הטבילה, ואף האכילה. בכל דבר אפשר להכניס קדושה, כל דבר יכול להגיע למדרגות רוחניות גבוהות.
 

כדאי מידי פעם לחזור לסיפורים הפשוטים והיפים על הבעל שם טוב, לסיפורים היפים של ר' נחמן וצדיקים אחרים כדי להרוות קצת את הנשמה היבשה מרוב ציניות וידע עקר. להספיגה באמונה טהורה ופשוטה, ולהתמלא באהבת התורה וישראל
אין ספק שבתקופות קשות, זה נותן עוז ותעצומות נפש. הידיעה שאתה אהוב בשמים על אף הידע המועט, אהוב רק מפני שאתה אוהב.
 
 היום, ברוך השם, יש אפשרויות לימוד בלתי מוגבלות כמעט. אבל גם היום נחוץ לנו צדיק כדוגמת "הבעל שם טוב". והיום  נחוץ לנו בעל שם טוב שכזה מהסיבה ההפוכה. בדור דעה שכזה שהכל שועטים קדימה בצבירת ידע כשהתורה מצויה וכל דיכפין פשוט ייגש וילמד, נוצר מחסור בפשטות, בעדינות ובתמימות.
 
ועל כך אמר הראי"ה זצ"ל: "האנשים הטבעיים שאינם מלומדים יש להם יתרון בהרבה דברים על המלומדים, בזה שלא נטשטש אצל השכל הטבעי והמוסר העצמי על ידי השגיאות העולות מהלימודים, ועל ידי חלישות הכוחות וההתקצפות הבאה על ידי העול הלימודי..." ( קובץ א', תס"ג)
 
כשכולם משקיעים בהעשרה, באימונים, כשהציניות פושה בכל, וכשמתנגדים וספקנים מכל סוג מתרבים, הגיע העת לחסידות. כדאי מידי פעם לחזור לסיפורים הפשוטים והיפים על הבעל שם טוב, לסיפורים היפים של ר' נחמן וצדיקים אחרים כדי להרוות קצת את הנשמה היבשה מרוב ציניות וידע עקר. להספיגה באמונה טהורה ופשוטה, ולהתמלא באהבת התורה וישראל.
 
אולי איננו ראויים, חלילה, לניסים כפי שעשה הבעש"ט, אך בוודאי ראויים וצריכים אנו לחיזוקים רוחניים ולאמונה פשוטה ומלאת שמחה... ואין זה מפתיע שבאולפנות היה נושא ההכתרה "מקימי" בפרט, ורבי נחמן בכלל. הרבה כיפות לבנות, הרבה ריקודי ושירת "רבי נחמן..".

והספר האחרון שנכנס אלינו הוא, איך לא "סיפורי רבי נחמן...". נראה שהילדים גם הם צמאים למים, צמאים לחסידות.