סיפור פשוט

אמריקה תצטרך לעבור ניעור יסודי כדי לחזור להיות ענק

אורי אליצור , ט"ז באדר ב תשס"ח

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

לראובן יש שק חיטה עודף, מעבר למה שנחוץ לו כדי לאכול. לדן יש חלקת שדה חדשה שהוא רוצה לזרוע, אבל אין לו זרעים. ראובן נותן לדן את שק החיטה העודף שלו, ודן מבטיח להחזיר לו שק וחצי אחרי העונה הבאה. זה כדאי לשניהם כי החלקה של דן מניבה שני שקי חיטה על כל שק שזרעו בה. יש בדרך עוד אנשים שעוזרים לשניים: לשמעון יש חמור, ללוי יש גמל, ליהודה יש קשרים. ראובן מוסר את השק לשמעון, שמעון ללוי, לוי ליהודה. יהודה מביא אותו לחלקת השדה של דן, וזו כל תורת הכלכלה והפיננסים: איך יגיע השק העודף של ראובן לחלקת השדה של דן, ואיך יחלקו ביניהם בעלי השקים, בעלי הגמלים והחמורים את חצי השק הנוסף שברבות הימים הופך להיות שמונים ותשעים אחוז, וזה עדיין כדאי לדן כי חלקת השדה שלו הרי נותנת מאה אחוז. שק שלם נגד שק.


לבעלי החמורים, הגמלים והקשרים קוראים היום בנקים, בורסות, קרנות, גופים פיננסיים ועוד שמות, ולחמורים עצמם קוראים מניות, אג"חים, אופציות, תוכניות חיסכון, קרנות גמל והשד יודע מה עוד
לבעלי החמורים, הגמלים והקשרים קוראים היום בנקים, בורסות, קרנות, גופים פיננסיים ועוד שמות, ולחמורים עצמם קוראים מניות, אג"חים, אופציות, תוכניות חיסכון, קרנות גמל והשד יודע מה עוד. וכל התסבוכת הזאת, המעמידה פנים כאילו היא מובנת רק למי שבאמת מבין, היא עדיין רק הסיפור הפשוט ההוא על שק החיטה העודף של ראובן שצריך להגיע לחלקת השדה של דן כדי לגדל את היבול של העונה הבאה. בזה הכל תלוי: בצד אחד האם יש מספיק ראובנים שיש להם קצת יותר חיטה ממה שהם צריכים לאכול או שהאנשים אוכלים את כל החיטה שלהם. ובצד השני, האם בטוח שכל השמעון והלוי עם החמורים והגמלים יודעים איך להביא את השקים לדן שזורע אותם בשדה או שמרוב עסקאות סיבוביות ופעילויות מתוחכמות הם בעצמם אוכלים את כל החיטה בדרך.

מנחם מנדל במנהטן

לאפשרות השנייה קוראים משבר הסאב-פריים באמריקה. בעלי החמורים והגמלים שכחו איפה נמצאת חלקת השדה והתחילו להעביר את שקי החיטה של ראובן לכל מיני אנשים שלא זורעים, אלא פותחים את השקים ואוכלים את הגרעינים. ואת המעט שבכל זאת נשאר, הם עצמם מחסלים כי הם הסתחררו מרוב גמלים וחמורים שיש להם. ולכן אם תסלחו לי על הפשטנות, לא מדובר על איזו קומבינה מסוימת של משכנתאות שהתגלתה כמבוססת על שיקול מוטעה. אמריקה בצרות אמיתיות, וסיפור הסאב-פריים הוא רק העילה המזדמנת. אם לא הוא, המשבר היה פורץ בגלל עילה אחרת.


אמריקה מייצרת פחות מדי וצורכת יותר מדי, ומגלגלת מיליארדים על מיליארדים במעגל סגור שמושך אליו את כל שקי החיטה העודפים של הראובנים, ולא מעביר אותם אל שדות התבואה של הדנים
אמריקה מייצרת פחות מדי וצורכת יותר מדי, ומגלגלת מיליארדים על מיליארדים במעגל סגור שמושך אליו את כל שקי החיטה העודפים של הראובנים, ולא מעביר אותם אל שדות התבואה של הדנים. אמריקה השמינה. היא אוכלת המבורגרים ענקיים ונוסעת במכוניות גדולות שזוללות נהרות של דלק, לפעמים שלוש מהן למשפחה אחת לא עשירה. איך אפשר להסביר את העובדה שמחירי הדלק הכפילו ושילשו את עצמם, וזה לא משפיע כלום על חייהם של האמריקאים ועל גודל ומספר המכוניות שלהם? משהו שם מנותק מהמציאות. אמריקה התרגלה לזה שנוח לה, ושאת העבודות הקשות עושים בשבילה פועלים סינים והודים אי שם. והיא גידלה שבט ענק של לובשי חליפות שיושבים במשרדים ממוזגים בפסגתם של מגדלי זכוכית קרוב לשמיים, לא מייצרים כלום ולא מקדמים כלום, אלא מנהלים משם עסקי אוויר וירטואליים מהסוג של מנחם מנדל בסיפורי שלום עליכם, רק בלי העליבות והלוזריות שלו. אמריקה תצטרך לעבור ניעור די יסודי ומכאיב כדי לחזור להיות הענק היעיל והחרוץ שהייתה.

נס פורים

ועכשיו אומר לעצמו הקורא הנבון: נו, מתי כבר יגיע הפיל אל הנקודה היהודית. אז הנה זה בא. אנחנו לא שם. ברור שזה ישפיע גם עלינו כי הכל קשור בכל, והעולם הוא כפר וכולי. הכל נכון, אבל השקל שלנו הוא אחד הבחורים הנחשקים בעולם, והמשק שלנו מייצר, מייצא ומוכר מוצרים של ממש ורעיונות של ממש, והמערכת הפיננסית שלנו מתווכת ביעילות ובפשטות בין הכסף של ראובן והמפעל היצרני של דן, והיא לא מתמכרת לגלגולים וירטואליים של אופציות על עסקאות עתידיות שיעשו המון רווח ביולי בגלל ניצול ההפרש של אוקטובר בין מדרגת המס בדאבוס ושער הריבית באיי גלאפגוס.


הרי מי כמונו מנחם מנדל ועסקי האוויר, מי אם לא אנחנו קומבינות ובלפופים ואוכלי חינם. פתאום מתברר שזה לא אצלנו, ואיפה כן? באמריקה. מי היה מאמין. אז הנה, עובדה. נס פורים תשס"ח
ועוד אומר לעצמו הקורא הנבון: איך זה קרה לנו? הרי מי כמונו מנחם מנדל ועסקי האוויר, מי אם לא אנחנו קומבינות ובלפופים ואוכלי חינם. פתאום מתברר שזה לא אצלנו, ואיפה כן? באמריקה. מי היה מאמין. אז הנה, עובדה. נס פורים תשס"ח. ואם אתם רוצים, גם בשורה טובה לידידתנו הגדולה: זה כואב אבל יוצאים מזה. לפני חמש שנים אנחנו היינו במקום הרבה יותר גרוע. היה פה מיתון עמוק, חנויות שוממות, מפעלים נסגרים, צמיחה שלילית, אבטלה ענקית, אינפלציה זוחלת, גרעון גדול וייאוש. שר אוצר חכם ונחוש שזה ביבי בצירוף עם חכם ונמרץ ויצירתי שזה אנחנו, הפכו את הקערה על פיה די מהר.

אז אל תתייאשי אמריקה.