פרשת פרה עוסקת בהכנת אפר הפרה שתפקידו לטהר את הטמאים. זהו אומנם נושא חשוב, אולם יש עוד פרשיות חשובות. מדוע דווקא אותה קוראים? כנראה שהיא רלוונטית גם לנו היום.





פרשת פרה עוסקת בהכנת אפר הפרה שתפקידו לטהר את הטמאים. זהו אומנם נושא חשוב, אולם יש עוד פרשיות חשובות. מדוע דווקא אותה קוראים? כנראה שהיא רלוונטית גם לנו היום

מהתבוננות בהפטרה של פרשת פרה, "וזרקתי עליכם מים טהורים'', רואים שהינה קשורה לגאולה ואינה רק עניין הלכתי פרטי. גם עיון במיקומה של פרשת פרה מגלה זאת. לכאורה היינו מצפים שפרשת פרה שעניינה טהרה תהיה בספר ויקרא. מדוע היא נמצאת בספר במדבר בפרשה שבא מתחילים את המסע לארץ? כנראה שיש בה דברים משמעותיים שחשוב לאומרם לעם הנכנס לארץ מאז ועד היום.

עם ישראל לאחר 39 שנה במדבר עומד להיכנס לארץ ולהתחיל בדרך ארוכה. קבוצה או יחיד שמתחילים מסע ארוך צריכים כוחות רבים כדי להגיע למטרה הסופית. ההווה מלא במכשולים העומדים בדרכם. מכשולים חיצוניים של אויבים וגורמי טבע ומכשולים פנימיים, כמו: ייאוש, חוסר עוז ופחדים שונים. ההווה נראה פעמים רבות אפור וקטנוני, חסר ברק ומייאש. ההווה שוחק לועג וקורא לך "בעל החלומות". פעמים שהלב מהסס ואומר שאולי המציאות מסתכמת אכן בהווה האכזרי והקר, והעתיד המקווה הוא רק חלום דמיוני שאין לו סיכוי להתממש.

כאשר במקום חלום יש חזון עתידי, יש תקווה שאכן החזון יתממש. ההבדל בין חזון לחלום הוא בשלושה תנאים:

א. חזון הוא מצב בו המטרה האידיאלית העתידית מצוירת בעיני רוחי בצורה חיה וברורה.

ב. חזון אמיתי מזהה כוחות גנוזים ורוצה להוציאם לפועל, ולא סתם מדמיין חלומות.

ג. החזון העתידי מגדיר את ההווה כדרך להגשמת החזון. חזון גדול מאיר את ההווה האפור בכך שהופך אותו לחלק מהדרך לעתיד הנשגב, בכך מקבל ההווה חשיבות גדולה גם אם הוא עדיין מלא חסרונות. וכך אומר זאת הרב קוק באורות עמוד נ''ז: "העתיד איננו פוסק מלתבע את תפקידו מן ההוה, וההוה מתמלא ענין, כפי ידיעתו שהעתיד נזקק אליו". בעמוד קל''ז שם הוא מדמה את ההווה החלש והקטן לשתילי ארזים רכים שעומדים בראשית צמיחתם. אדם בעל חזון הוא אדם שיכול לראות כבר בהווה את ניצניו של יער לבנון כביר. כשיש חזון אמיתי, החזון ייתן כוח להתגבר על כל המכשולים בהווה.



כשעם ישראל עומד לפני הכניסה לארץ הוא צריך חזון גדול. 39 שנה במדבר העם לומד תורה ועוסק בעניינים אידיאליים בלבד. 39 שנה למדו על תפקידו של ישראל בעולם "לתקן עולם במלכות ה'"

כשעם ישראל עומד לפני הכניסה לארץ הוא צריך חזון גדול. 39 שנה במדבר העם לומד תורה ועוסק בעניינים אידיאליים בלבד. 39 שנה למדו על תפקידו של ישראל בעולם "לתקן עולם במלכות ה'". למדו על ניצחון הטוב על הרע, והבינו שתפקידם הוא להעלות את העולם משפלותו עד המצב של ''בלע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים''. הכל התחיל בהתעלות הגדולה של מתן תורה. המדרש אומר שאז הגיעו למצב כל כך מתוקן עד שלא שלט בהם היצר הרע וכן מלאך המוות לא שלט בהם. אולם בסוף תקופת המדבר, לאחר חטא העגל והמרגלים, הם במצב אחר. כעת הם עומדים בפני דרך מאוד ארוכה ומתישה עד שיגיעו לימות המשיח. דרך זו אפשר להתחיל מתוך שאיפות קטנות שנובעות מהערכה נמוכה של מצבם בהווה. ולכן, כעת הם לומדים את סוד פרה אדומה שמציב לפניהם חזון גדול.



כיצד פרשה זו הינה חזון? מסביר זאת הרב קוק בספר אורות עמוד כ''ו. עניין פרה אדומה נוגע בנקודות הכי רגישות של מערכת הקדושה בעולם. פרשת פרה מתמודדת עם הדברים השפלים ביותר: התוצאות של המוות בעולם. התוצאה של המוות הוא טומאה שאוטמת אותנו לכניסה של קודש. לולא פרה אדומה היה אפשר לחשוב שאכן זו הגדרתנו, אם המוות נוגע בנו הרי שטמא אותנו לנצח. מגלה לנו משה את סוד פרה אדומה: יש לנו את הכוח להתרומם מעל המוות. יש בעם ישראל בגניזה את הכוחות הללו שהיה לנו בזמן מתן תורה. הם מסוגלים לנצח כל רע בעולם, והראיה שאפילו עם המוות אפשר להתמודד.

זו כוונת חז''ל במדרש על פרה אדומה :''תבוא פרה ותקנח צואת בנה''. העגל הוריד אותנו ממדרגתנו, ופרה אדומה מגלה שאנו שייכים לגדלות. פרשת פרה היא סימן לכוחם של ישראל. הפרשה נאמרה דווקא לפני הכניסה לארץ, כיוון שהדרך להגיע לכך היא דווקא על ידי הקמת מדינה בארץ ישראל. פרשת פרה נותנת את החזון שעומד ביסוד הכניסה לארץ: הניצחון על כל רוחות הטומאה עד שנעביר את רוח הטומאה מן הארץ. וכך אומר שם הרב קוק ''שאיפת ישראל לבנין האומה והארץ היא שאיפה של עומק הטוב...לחשוף את המקור...ועולם חדש יבנה''.



כמאז גם היום. אנו קוראים פרשת פרה כהקדמה לפני החודש הראשון ולפני החג הראשון כדי לשאת את העיניים קדימה אל העתיד. אנו קוראים את ההפטרה ומציירים את כל העתיד הנפלא ויודעים שהוא מפרש לנו את כל ההווה הקטן

זו הייתה פקודת היום לפני היציאה לדרך. תלו אותה בכל האוהלים, כל יוצאי הצבא החזיקו אותה מנוילנת בכיסם וחרותה על לוח ליבם. עם עולם קורא תיגר על מצבו השפל של העולם והולך להקים עולם חדש. גם אם ייקח הדבר שנה או ארבעת אלפים שנה, עם שיש לו חזון לא מפחד מדרך ארוכה.

כמאז גם היום. אנו קוראים פרשת פרה כהקדמה לפני החודש הראשון ולפני החג הראשון כדי לשאת את העיניים קדימה אל העתיד. אנו קוראים את ההפטרה ומציירים את כל העתיד הנפלא ויודעים שהוא מפרש לנו את כל ההווה הקטן. גם אם אנו חותרים במים סוערים, הראש נמצא מעל המים. אנו לא מתבלבלים מכל הפירושים המצויים של ההווה. המאבק עם הערבים זה לא מאבק על שטחים, גם לא מאבק על ביטחון. המאבק הפנימי על דמותה של המדינה זה לא כדי להגיע למצב מוסרי ודתי "סביר". ההווה שלנו הוא חלק מהחזון הגדול של פרה אדומה. לצורכו ומכוחו אנו צועדים את כל הצעדים הקטנים שבדרך.

מי ייתן לנו אנשי חזון, מי ייתן לנו אנשי פרה אדומה!