שריפה בכרם המלך

החוב מוטל על כל איש ואיש לכבות את האש הנורא הזה.

צבי פישמן , כ"ב באדר ב תשס"ח

פיגועים נוראים, אסונות לאומיים ובעיות כלכליות קשות, זה היה המצב בשנת תרפ"ז כשהחפץ חיים כתב מכתב גלוי לכל רבני ישראל עם בקשה נרגשת לדבר בפומבי נגד הפריצות שהתחילה להתפשט בקהילות ישראל. אם כך היה המצב אז, קל וחומר היום כשהפריצות נמצאת בכל מקום: ברחובותינו, במרכזי קניות, בחתונות, באירועים, במפגשים חברתיים, בהפגנות, בטלוויזיה ובאינטרנט.


פיגועים נוראים, אסונות לאומיים ובעיות כלכליות קשות, זה היה המצב בשנת תרפ"ז כשהחפץ חיים כתב מכתב גלוי לכל רבני ישראל עם בקשה נרגשת לדבר בפומבי נגד הפריצות שהתחילה להתפשט בקהילות ישראל
זה זמן רב כבר שהמקובלים מתריעים על סכנת אי הצניעות בעם ישראל, לדוגמא: הרב "באר יעקב", הרב המקובל האלוקי, ר' יעקב אבוחצירא הסביר שכל הצרות בפרשת בחוקותיי נובעים מפגם הברית, וכן הוא כותב: "הראשונים והאחרונים כתבו ברוב עיקר צרות האדם בין דבר בין חרב בין רעב הרוב מצד פגם הברית".

כשהמסר הזה גם מגיע מהחפץ חיים, עלינו לראות זאת כקריאת התעוררות שאי אפשר להתעלם ממנה. הוא לא כותב שהצרות בימיו נבעו מחוסר לימוד תורה, לא מלשון הרע ולא משנאת חינם, אלא בגלל הפריצות. השריפה התפשטה בכרם המלך. הגיע הזמן לשמוע את דבריו, ועלינו להרים את הדגל של קדושה כמו שהרמנו את הדגל של התיישבות עד עכשיו, כדי לכבות את השריפה. והנה המכתב כדלהלן:

בעזר השם יתברך, ראש חודש תמוז, תרפ"ז, ראדין.

"אל כבוד הרבנים והאדמו"רים: די בכל אתר ואתר, אולי יש בידם לתקן דבר, יהי שכרם רב מה'".

"הנה יש לי צער גדול מפני עצם הענין, וגם מתמיהת רבים, אף שכולם מאמינים, שכל מה שמתהווה למטה, בין לטוב בין למוטב, הכל הוא מאת הקב"ה, מכל מקום כל אחד עומד ומשתומם ופלא הוא בעיניו, מפני מה נשתנה העתים כל כך לרעה. הלא מלבד מה שכל ישראל בכל מקום פזוריהם בין העמים, כולם נעשים משועבדים, היוקר הולך וגדול מיום ליום, המסים והארנוניות גם כן מתגדלים מאוד. על כולם עוד הגזרות שנסבבו על התורה ומצוותיה נורא מאוד, שהתינוקות של בית רבן בטלים במאות עירות. גם מצב הפרנסה בכל מקום הוא רע מאוד. כלל הדבר עם ישראל הולכים ומתאוננים כל אחד ואחד על רוע מצבו".


"הוא ציווה לנו 'והתקדשתם והייתם קדושים' (ויקרא כ', ז'), ואמרו חז"ל (יומא דף ל"ט ע"א): כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה. מעט, מקדשין אותו הרבה. בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא"
"והיה בשנים שלפנינו, אף שהיו גם כן מצויות צרות וגזרות, מכל מקום מי שהיה בכלל תמימי לב, היה יכול להתנחם בנפשו ולומר: הגם שבענינים החיצוניים אינו מתנהג כענינו, אבל בעניני הנפש הוא בטוח שאינו מרוחק מהקב"ה, ובוודאי יעמוד הקב"ה לבסוף לימינו".
"וכמו שכתוב (תהילים כ"ט ל"א): 'כי יעמוד לימין אביון להושיע משפטי נפשו'. אבל כהיום בעוונותינו הרבים, מר לנו מאוד מכל צד, כי כשהוא מביט בעצמו בעניני עולם הזה, אין לך יום שאין קיללתו מרובה מחברו. וכשהוא מתבונן לאחריתו בעניני תורה ומצוות, גם אין לו שום הצלחה, והגם שכל אחד מישראל מבקש מהקב"ה שישמע לבקשותיו וייטיב לו כרצונו, אין שומע לו, הלא דבר הוא".
"ואמרתי, שעיקר סיבת הדבר, שאנו מרחיקים בעצמנו את הקב"ה מאתנו".

"הוא ציווה לנו 'והתקדשתם והייתם קדושים' (ויקרא כ', ז'), ואמרו חז"ל (יומא דף ל"ט ע"א): כל המקדש עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה. מעט, מקדשין אותו הרבה. בעולם הזה מקדשין אותו לעולם הבא. וכתוב אחר אומר (דברים כ"ג, ט"ו): 'כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך, ולתת אויבך לפניך'".

"[והמאמר "להצילך" כולל הרבה ענינים, להצילך מן החרב, מן הרעב, מן השבי, ומן הביזה] "והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך". הרי באר לנו הכתוב מפורש, שכאשר נהיה קדושים, הוא מתהלך בנינו להצילנו מכל דבר רע. אבל אם יראה בנו ערוות דבר, הוא שב מאחרינו, וממילא יחולו עלינו כל הסיבות חס וחלילה".

"והנה אמרו חז"ל (ברכות דף כ"ד, ע"א): טפח באשה, במקום שהדרך להיות מכוסה, הוא בכלל ערווה. וכהיום, בעוונותינו הרבים, נתפרץ הדבר מאוד מאוד, והיצר הרע מפתה לנשים לילך פרועי ראש בלי שום כיסוי, וגם לילך בזרועות מגולות, וחלוקיהן עשויות בלא בתי זרועות. ועוד חלק גדול מלבושיהן כנגד הלב וכי האי גונא הכל מגלה, כדי שבכל מקום שיביט שם האיש יהיה נגד הערווה".
"וממילא, כל הברכות שמברך האיש בביתו, או כשהוא מתפלל בביתו נגד אשתו או בתו הגדולה – הם כנגד ערווה...".


"והנה ידוע דסוף האדם, אף אם יחיה אלף שנים, הוא מוכרח להשיב נשמתו אל האלוקים, לתת דין וחשבון על מעשיו ועל דיבוריו. ואזי ימצאו אלפי ברכות ושמות הקדושים שלא היה עליהם קדושה, ולא עלו למעלה כלל"
"והנה ידוע דסוף האדם, אף אם יחיה אלף שנים, הוא מוכרח להשיב נשמתו אל האלוקים, לתת דין וחשבון על מעשיו ועל דיבוריו. ואזי ימצאו אלפי ברכות ושמות הקדושים שלא היה עליהם קדושה, ולא עלו למעלה כלל. ועל הכל יטבעו ממנו בשעת הדין. וגדולה מזה מצינו בחז"ל (חגיגה דף ה', ע"ב): על הפסוק (עמוס ד', י"ג): 'ומגיד לאדם מה שיחו." אפילו שיחה קלה מגידין לו לאדם בשעת הדין'".

"כלל הדבר: ה"מאדע" (מודה) הגרועה הזו מביאה לאדם לידי הרהורי רעים, ולפעמים גם לזרע לבטלה חס וחלילה (ומסכן בזה בניו הקטנים, כמו שכתב הגאון יעב"ץ בסידורו). וכמעט ע"י ה"מאדע" הגרועה הזו מבטלים בידיים מאמרו של הקב"ה, שנאמר: 'והיה מחניך קדוש, ולא יראה בך ערוות דבר'".

"והנה ידוע לכל, כשפרצה תבערה בכרם המלך והלהב גדול מאד, הכרוז יוצא מגדולי המלך לאנשי העיר: התחזקו כולכם לכבות האש באיזו עצה שתוכלו, כי כרם המלך בוער באש, ואם תתעצלו בדבר תדעו כי בנפשכם הוא, חס ושלום, ומורדים תקראו, כי אינכם חוששים לכבודו. ואם תתחזקו כראוי, ותכבו האש, יקבל כל אחד שכרו ורוב כבוד לפי ערך התחזקותו. כן הדבר בענינינו, כי הנה ידוע שכל ישראל נקראים כרם ה', כמו שכתוב: 'כי כרם ה' צבאות בית ישראל' (ישעיה ה', ז')".

"ובעוונותינו הרבים תבערה גדולה נפלה בכרמו בכמה מקומות ע"י ה"מאדע" הגרועה הזו, כי מתבצר כח הטומאה מאד ע"י זה. כמאמרם ז"ל (כתובות דף מו ע"א): על הפס' (דברים כ"ג, י'): 'ונשמרתם מכל דבר רע', אזהרה שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. וממילא נפסקה ההשפעה והברכה מכל אחד ואחד במעשיו, ונסבבו ע"י זה כל הצרות הרעות, כמו שכתוב בספרים הקדושים".


"עד כאן החוב מוטל על כל איש ואיש, לכבות את האש הנורא הזה, ולתקן בביתו שיהיה עשוי כדין, ולא התנהג בפריצות, חס ושלום. ויזכה עבור זה לצאת ממנו בנים ישרים וקדושי עליון"
"עד כאן החוב מוטל על כל איש ואיש, לכבות את האש הנורא הזה, ולתקן בביתו שיהיה עשוי כדין, ולא התנהג בפריצות, חס ושלום. ויזכה עבור זה לצאת ממנו בנים ישרים וקדושי עליון".

"וביותר החוב מוטל על רבנים ועל כל החרדים לדבר ה', שבכל עיר ועיר, לדרוש ברבים מגודל הענין הזה, הנוגע לקיומנו והצלחתנו בגוף ובנפש בזה ובבא, ויתקיים בזה מאמר הכתוב: 'והיה מחניך קדוש'".

"דברי הכותב לכבוד ה' ותורתו, ומצר בצרת עמו ישראל, המצפה לגאולה במהרה בימנו אמן".

ישראל מאיר ב"ר אריה זאב הכהן, בעל המחבר ספר החפץ חיים ומשנה ברורה.