נישואין כגן עדן

אל תתנו לציניות מדרך רגל בביתכם, כי אין מנוס ממנה.

מרים בר , א' בניסן תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

בימי הטרום נישואים הם קרנו וזהרו, בשבע ברכות דילגו מברכה לברכה יפים וקורנים ומאוהבים. כשהסתיימו שבעת ימי המשתה זה כנראה התחיל. הם כנראה הביטו זה בזו בבוקר היום השמיני וגילו שעכשיו הם בעל ואישה. אולי חשבו שכך נוהגים זוגות נשואים?
 

בימי הטרום נישואים הם קרנו וזהרו, בשבע ברכות דילגו מברכה לברכה יפים וקורנים ומאוהבים. כשהסתיימו שבעת ימי המשתה זה כנראה התחיל. הם כנראה הביטו זה בזו בבוקר היום השמיני וגילו שעכשיו הם בעל ואישה
מאחר שבעונת האביב עסקינן, יצאו להם מהבית לטייל. היא: "איזה ריח נפלא! ריח של אביב!". הוא הביט בה בציניות: "איזה אביב?! זה עץ תפוזים. את לא מזהה ריח של עצי הדר?".
היא בהחלט מזהה, אבל היא חשבה שהם זוג רומנטי. היא חשבה שיש קסם בביחד שלהם. אחר כך כשהוא יביא לה זר פרחים, היא תביט בו בחיוך מעושה ואולי גם לא תגיד תודה.
 
אחר כך היו עוד מלים ומוטב לא לצטט. אין צורך להעשיר את הידע...
 
איפה מתחילה הציניות בחיי זוגות נישואים? איפה נגמר הקסם, ומתחיל הכובד ראש והעייפות? אולי מסטיגמות, אולי מההרגל, ואולי מאי הכרת הטוב. לפעמים, שוכחים כמה הם חיפשו וטרחו. כמה הם רצו להקים בית, להיות שניים שהם אחד.
 
נישואים זה דבר שביר, כמעט כמו גיל העשרה. בחורים שבטרם נישואים קראו עם ארוסתם-חברתם פרקי חסידות, שירים יפים, קטעי הומור מצחיקים נורא, שמעו שירים והכל היה כה קסום ומבטיח, עלולים יום לאחר שבעת ימי המשתה למצוא עצמם עם בת זוג זרה, וכן להיפך. היא פתאום חושבת שהיא צריכה כובד ראש כמו אימא שלה, הוא מניח שעכשיו עליו להיות רציני ואחראי כמו אביו. אולי כמו התדמית שיש להם על הוריהם... זה מבלבל.
 
וכאן זה מתחיל. אם שניהם נכנסים לנעלי הוריהם, הם יהיו פשוט זוג כבד ובסדר. כי מה העניין הזה של אושר? מה הם, ילדים? מה,
בני זוג מסוים שהכרתי נהגו לקנות לעצמם פעם בכמה זמן מלאי חטיפי ילדות ופיצה, וליהנות כמו ילדים מערב דשטותא... טוב, עד שהגיעו הילדים ורצו להצטרף לחגיגה...
הם התחתנו כדי ליהנות? הם כבר בוגרים מדי לזה. חבל. אם רק אחד מהם יקבל פתאום פרצוף כבד ראש, זה עלול ליצור קושי רציני לאחר, לשמחת החיים הטבעית שלו או שלה. אך אם שניהם יישארו עוד קצת ילדים, עוד קצת זוג צעיר ונרגש ויתפתחו ביחד, יפרגנו, יתייחסו בסלחנות וייהנו מאפשרות ההשתטות ביחד, הם יוכלו להיות מאוד מאושרים.
 
בני זוג מסוים שהכרתי נהגו לקנות לעצמם פעם בכמה זמן מלאי חטיפי ילדות ופיצה, וליהנות כמו ילדים מערב דשטותא... טוב, עד שהגיעו הילדים ורצו להצטרף לחגיגה...
 
במפגש נשים מסוים היו שתי נשים עם בעיות. האחת רווקה בוגרת ומוטרדת ששיתפה את כולנו בלבטיה ובקשייה. האחרת נשואה+ שקיטרה וקיטרה וכולן השתתפו בצערה בהבנה ובהנעת ראש. אפשר לחשוב שבעיות בחיי נישואים זה צו העניין. הרווקה שביקשה לספר על בדידותה לא קיבלה יחס כלל, רק "תשמחי ותיהני כל עוד את יכולה", היה המסר. מדהים כמה הזיכרון קצר לפעמים...

אינני יודעת אם היא שמחה כל עוד היא יכולה, בכל אופן היא שתקה בהמשך הערב או אולי למדה שלאחר שתינשא, בעזרת השם, תוכל גם היא להצטרף למעגל המקטרות.
 

אל תתנו לקסם להיעלם. נסו להחיות את הדמות שמאחורי ה"בעלי", מאחורי ה"אשתי". אל תתנו לציניות מדרך רגל בביתכם, כי אז אין מנוס ממנה. היא מכניסה קור בעצמות ותשישות בנשמה
אל תתנו לקסם להיעלם. נסו להחיות את הדמות שמאחורי ה"בעלי", מאחורי ה"אשתי". אל תתנו לציניות מדרך רגל בביתכם, כי אז אין מנוס ממנה. היא מכניסה קור בעצמות ותשישות בנשמה.

נסו לחזור לקסם ולעדינות בטרם נישאתם, בטרם התקדשתם בברית הנישואים.
 
יתכן שקשיים, ציניות וטינה בנישואים באים מגאווה. דרש רבי עקיבא: "איש ואישה זכו – שכינה ביניהם". ואמר הקב"ה על בעל גאווה: "אין אני והוא יכולים לדור...". אם אחד מבני הזוג בעל גאווה אין באפשרות השכינה לדור ביניהם. אם באים מענווה, מקבלה אחד את השני, הרי פתח גן עדן לפניהם.
 
אפשר להפוך את הנישואים לגן עדן ואפשר גם שלא...
 
ורק בשמחה תמיד...