נטורי קרתא חילונים

האליטה החילונית-שמאלנית גנבה את השלטון מהעם.

אורי אליצור , ח' בניסן תשס"ח

אורי אליצור
אורי אליצור
באדיבות המשפחה

אני לא יודע במי הייתי מצדד אילו התנהל ויכוח בין השר פרידמן ובין תומכי הסדר הישן במערכת המשפט, אבל ויכוח כזה כלל לא מתנהל. במקומו נשמעות צווחות היסטריות מלוות גידופים גסי רוח. שופטים לשעבר מאיימים לגדוע את ידו של פרידמן, אליעד שרגא אומר פחות או יותר שפרידמן הוא קונסיליירי של המאפיה ששוכב על הגדר כדי להגן על שחיתויות בצמרת הפוליטית, ועדר שלם של עיתונאים ופרשנים מזהיר אותנו יום - יום מפני לא פחות מאשר הרס הדמוקרטיה וחורבן מערכת המשפט. מה יש להגיד, הפשקווילים של נטורי קרתא עושים את זה יותר בחן. הם לפחות משתמשים בביטויים ציוריים, כמו: הזדעזעי ארץ הקודש ת"ק פרסה על ת"ק פרסה.


ועכשיו בא אהרן ברק בכבודו ובעצמו ומצטרף למקהלה המצווחת. "בית המשפט העליון נהרס לנגד עינינו", אומר הנשיא לשעבר, "הוא הפך להיות שק חבטות". האם לא נסחפנו קצת כבוד הנשיא? שק חבטות?! נהרס?!
ועכשיו בא אהרן ברק בכבודו ובעצמו ומצטרף למקהלה המצווחת. "בית המשפט העליון נהרס לנגד עינינו", אומר הנשיא לשעבר, "הוא הפך להיות שק חבטות". האם לא נסחפנו קצת כבוד הנשיא? שק חבטות?! נהרס?! עד כדי כך חלש המבנה המפואר שבנית שאסור להזיז בו אבן או שתיים ימינה או שמאלה שהוא ייהרס כליל בגלל כמה תיקונים ושינויים? אם יורשה לי כבודו להשתמש בביטוי שאתה הרית וילדת, הרי ביטויי ההפחדה האלה נשמעים בלתי מידתיים בעליל. את האדם הסביר, אם להשתמש בעוד ביטוי משפטוקרטי, זה לא יכול לשכנע, ולו רק בגלל ההיסטריה ואובדן הפרופורציות.

האג'נדה הפסולה

זה לא נשמע כמו ביקורת ולא כמו ויכוח ענייני, זה נשמע כמו כובע הבוער על ראש הגנב. והציבור מתחיל לשאול את עצמו מה גנבתם שאתם יוצאים כל כך מגדרכם מול הצעות לשינויים שעל פניהם נראים זהירים ומינוריים למדי. פתאום עולה בזיכרון התיק שתפרתם לשר המשפטים יעקב נאמן בשעתו, והדרך המושחתת למדי שבה החזקתם את שר המשפטים צחי הנגבי ממושמע וצייתני לאורך זמן, כאשר חרב כתב האישום מונפת מעל ראשו במשך שנים ולא מופעלת. וגם הסיפור של רות גביזון שסולקה מהדרך כיוון ש"יש לה אג'נדה", כאילו שלאהרן ברק ולדורית בייניש אין אג'נדה.


זה לא נשמע כמו ביקורת ולא כמו ויכוח ענייני, זה נשמע כמו כובע הבוער על ראש הגנב. והציבור מתחיל לשאול את עצמו מה גנבתם שאתם יוצאים כל כך מגדרכם מול הצעות לשינויים שעל פניהם נראים זהירים ומינוריים למדי
ואולי זה הרגע לחזור ולהיזכר מהי האג'נדה הפסולה של הגב' גביזון. הנה מה שאמרה גביזון ל"הארץ" באוקטובר 99': "יש כאן ניסיון של גורמי אליטה ותיקים לעבוד באמצעות החוקה ובאמצעות בית המשפט כדי לתת מסגרת מושגית-חוקתית הומוגנית לאוכלוסיה שהיא היום מאוד לא הומוגנית. המסגרת הזאת איננה מביאה בחשבון את ערכיהם ותפיסותיהם ואמונותיהם של יותר ממחצית האזרחים - הערבים, הדתיים, המזרחים והמסורתיים. כאשר מנסים להקים חוקה מערבית-חילונית-ליברלית על אוכלוסייה שאיננה כזו, אי אפשר לראות את המהלך הזה אלא כמהלך של אכיפה שבמקום להשיג יותר לכידות אזרחית ישיג את ההיפך הגמור. הוא ייצור יותר תסיסה ופילוג, ובסופו של דבר הוא גם יגביר מאוד את ההתנגדות לביהמ"ש העליון אשר ייתפס כמי שכופה ערכים של חלק מהאוכלוסייה ומבטל חוקים שהם תוצאה של הסכמות ופשרות פוליטיות".

אם לומר את זה במילים קצת פחות מאופקות, האליטה החילונית-שמאלנית-ליברלית שאיבדה את השלטון הפוליטי, משום שאיבדה את הרוב בקלפי, גנבה את השלטון מהעם באמצעות מערכת המשפט, ובעיקר בית המשפט העליון. האליטה הזו מחזיקה עוד כמה מוקדי כוח, למשל: בתקשורת, למשל באקדמיה, והיא מגייסת את כולם בצו שמונה היסטרי ויללות סירנה להגן על הסידור הזה. מכאן הקיצוניות הבלתי מידתית ומכאן הזעם. לא על שלטון החוק היא מגינה בזעם כזה, אלא על השלטון בכלל, על השלטון שבידיה שלא כדין.

מפולת ענקית


הציבור חש כבר מזה כמה שנים שבית המשפט העליון חרג ממידותיו, ופיתח לעצמו תחושת גדלות נפוליאונית ושאיפות אימפריאליסטיות
הציבור לא טיפש ולא חרש. כמו שצפתה פרופ' גביזון לפני כמעט עשור, הוא מאבד אמון. אי אפשר כבר להתעלם מזה. על פי סקר שנערך באוניברסיטת חיפה, בשנה האחרונה ירד אמון הציבור בבית המשפט העליון באופן דרסטי מ-56 אחוזים בשנה שעברה ל-48 אחוזים השנה, ואם מתבוננים על הקטגוריה "אמון רב מאוד" הירידה היא ל-27 אחוזים.  אם לזכור שבשנת 2000 אמון הציבור בבית המשפט עמד על 80 אחוזים, הרי מדובר במפולת ענקית. והצניחה המתמשכת הזו התרחשה ברובה בתקופתם של שרי המשפטים הצייתניים והכנועים, עושי דברו של השופט ברק. אי אפשר בשום אופן לתלות אותה בשר פרידמן ובהצעות המינוריות שלו לשינויים זהירים במבנה המערכת.

הציבור חש כבר מזה כמה שנים שבית המשפט העליון חרג ממידותיו, ופיתח לעצמו תחושת גדלות נפוליאונית ושאיפות אימפריאליסטיות. שופטי העליון התבסמו בהצהרות "הכל שפיט" ו"מלוא כל הארץ משפט", והפכו להיות דובריה ושליחיה של שיכבה מסוימת שהנשיא ברק קרא לה "הציבור הנאור", ולמעשה העניק לה מין מעמד - על שזכותו להכתיב למדינה השקפת עולם ולקבוע את צביונה הציבורי והתרבותי, ברוח ליברלית קיצונית. מול "הציבור הנאור" עומד הציבור הרחב, הדמוקרטי, ומביע אי נחת ואי אמון. זעקות השבר הבלתי מידתיות בעליל של הנאורים הנגזלים, רק מגבירות את אי האמון הזה.