מה זאת אהבה?

כשהתפקידים לא ברורים, לא ברור גם מה יעשו ביחד.

מרים בר , ח' בניסן תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"מה זה האהבה הזאת שכולם רוצים?", כך שאלה אותי בזמנו סבתי עליה השלום. "כשהגעתי לגיל הנישואין הראו לי את סבך, ואמרו לי זה יהיה בעלך. שאלו אם נראה לי, הסכמתי. התחתנו ו... אהבתי אותו", אמרה סבתי במעט בישנות. "פעם הכל היה פשוט כל כך... מה אתם מחפשים?", ולא ידעתי אם מפני שרצתה ללמוד או מפני שרצתה לבטל.


עם הגדלת האפשרויות גבר הרצון להיות מאושרים, לבחור את האושר, אבל הנה באים החיים וטופחים על פנינו. יש יכולות ואין אושר. העצמאות החדשה והמרעננת מותירה אנשים רבים בבדידותם
האם פעם היה הכל פשוט כל כך? זה לא מדוייק. התנהלות דברים היתה פשוטה, החוקים היו ברורים וקל היה לנהל את החיים, אבל לא קל היה לחיות. היום, לעומת זאת, דומה כי קל לחיות, אך לא קל לנווט את דרכנו, את בחירותינו, את החלטותינו.

עם הגדלת האפשרויות גבר הרצון להיות מאושרים, לבחור את האושר, אבל הנה באים החיים וטופחים על פנינו. יש יכולות ואין אושר. העצמאות החדשה והמרעננת מותירה אנשים רבים בבדידותם. יכולת הבחירה מונעת את הדבר הכי חשוב בחייו של אדם: איחוד עם בן או בת זוג לקיום בית מקדש פרטי לעצמם.

זכות הבחירה והאפשרויות מצרות את צעדנו, ואינם תורמות דבר מלבד הדעה שנוכל לעשות מה שנרצה. וזה מביאני למסקנה העתיקה - חדשה: אנחנו, כנראה, לא יודעים מה טוב עבורנו!

אם אדם בורר בן זוג במשך כ-10 שנים של בדידות ואחר כך נושא אישה ומגלה שהנישואים זה לא מה שחלם, הרי שמשהו שגוי במערכת החשיבה, במערכת ההחלטה. משהו שגוי במערכת החינוך לחיים.


והמוסד המופלא הזה קצת התערער בשנים האחרונות. לא ברור מי התחיל... בנות מעוניינות להינשא, בנים מעוניינים להקים בית. קמים בתים ולצערנו לא מעט מתערערים
כשחלוקת התפקידים ברורה ומוכרת לשני הצדדים, הרי שקל להקים שותפות. כשהתפקידים לא ברורים, לא ברור גם מה יעשו ביחד. מה שברור, זה שקשה לבד.

מה שמפתיע הוא שנשים לא שינו הרבה מתפקידן בביתן: את ניהול הבית, את הטיפול בילדים, את הניקיונות והבישול עדיין זה על האישה. הויכוח הוא כמה הוא יעזור, כמה יעריך... גברים לוקחים כמובן מאליו שלאחר החתונה יגישו להם אוכל מבושל, ומי תבשל אם לא האישה? והיא אכן מבשלת בדרך כלל. אך עם הדיבורים הפושטים על פמיניזם וכדו', נראה שנשים חשות מנוצלות כי חברותיהן בוודאי נהנות מהחיים ויש להן עזרה והן מתקדמות כל כך. האמת היא שברוב הבתים עולם כמנהגו נוהג: נשים עדיין המבשלות העיקריות, נשים עדיין המטפלות העיקריות בילדים ונשים עדיין המנקות העיקריות בביתן, אבל מה שהשתנה זה שהן עובדות גם בחוץ. משקיעות מעצמן גם מחוץ לבית.

ועדיין, באופן טבעי, רוב הנשים לאחר הנישואין נכנסות למטבח, בודקות טורחות. ואם האיש מודיע לה חגיגית שהנה קנה לה סיר חדש, היא יכולה לצחוק ולהגיד לו שיבשל בזה בעצמו, והיא יכולה לצחוק ולהגיד שזה לא נקרא מתנה שיקנה לה משהו אישי יותר...


זוגיות איננה מקום לנוח מעמל הרווקות. זוגיות הינה השקעה יומיומית: האזנה, עשייה, התייחסות, אכפתיות, ולב מלא תודה. ותוך עבודת-קודש הנישואים הזאת, נבנה בניין עדי עד, נבנית אהבה...
והמוסד המופלא הזה קצת התערער בשנים האחרונות. לא ברור מי התחיל... בנות מעוניינות להינשא, בנים מעוניינים להקים בית. קמים בתים ולצערנו לא מעט מתערערים.

איפה הבעיה? היהדות מלמדת אותנו הכרת הטוב. אסור שנשכח להודות על כל דבר טוב שקיבלנו. ואמר שלמה המלך: "מצא אישה מצא טוב". נראה שהטוב ביותר שיש לאיש הוא האישה. גבר שידע לכבד, להעריך ולקבל כל מה שרעייתו עושה עבורו בהכרת תודה ובפליאה, לא כמובן מאליו, ועם זה ידע לסייע בכל מקום בפשטות ובנינוחות, ימצא טוב בנישואיו. אך אם ינהג האיש כאילו הכי ברור שלאחר הנישואים הוא רק יגיד לה מה הוא אוהב לאכול והיא תבשל, יש פה קצר רציני בתקשורת - קצר בחיבור.

המפתח לנישואים טובים הוא כבוד הדדי. שום דבר לא מובן מאליו: לא הבישולים שלה, לא הסיוע שלו, לא הארון המסודר לתפארת, לא הקניות שערך, לא החיוך שלה, לא החיוך שלו.

זוגיות איננה מקום לנוח מעמל הרווקות. זוגיות הינה השקעה יומיומית: האזנה, עשייה, התייחסות, אכפתיות, ולב מלא תודה. ותוך עבודת-קודש הנישואים הזאת, נבנה בניין עדי עד, נבנית אהבה...