הקלות הבלתי-נסבלת של הגירוש ה'תשס"ה

שימור ההגמוניה השלטונית שלהם על אזרחי המדינה.

פרופ´ אריה זריצקי , ט' בניסן תשס"ח

אריה זריצקי
אריה זריצקי
ערוץ 7

אחת השאלות שמטרידות כל יהודי נאמן היא: כיצד הצליח שלטון הרשע להעביר את חוקי הגירוש ה'תשס"ה, ואת הגירוש עצמו, בקלות כה מדהימה בין אזרחי מדינת ישראל? כיצד בני ישראל הידועים כרחמנים בני רחמנים עברו לסדר היום ובשתיקה יחסית על הפשע ההומניטארי הזה שגובל בפשע נגד האנושות?


כיצד בני ישראל הידועים כרחמנים בני רחמנים עברו לסדר היום ובשתיקה יחסית על הפשע ההומניטארי הזה שגובל בפשע נגד האנושות?
יש כמובן סיבות אחדות ל"הצלחה" זו שאין להתעלם מהן, כגון: שטיפת המוח שבוצעה על-ידי הכת השלטת, תומכת האיסלאמו-נאצים, וחבר עוזריה מהתקשורת ש"הסבירו" מדוע הפינוי יסייע לעם-ישראל. אולם, לעניות דעתי, המרכיב הדומיננטי ל"הצלחה" זו הינו שימור ההגמוניה השלטונית שלהם על אזרחי המדינה.

המונח "הגמוניה של הפועלים" הוטבע בשנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי יו"ר ההסתדרות, דוד בן-גוריון. מפא"י בהנהגתו השיגה הגמוניה ביישוב ובתנועה הציונית באמצעות שינויים שהוגדרו בסדרת ספריו "ממעמד לעם".

הפופולאריות הגואה של התנועה הרוויזיוניסטית סיכנה את ההגמוניה הזו. כדי לשמור עליה מכל משמר, התנועות הציוניות-סוציאליסטיות השתמשו בעלילות דם, כגון:

א. רצח ארלוזורוב (כנראה על ידי ערבי), ב-1933.

ב. מטרות הנשק שהובא על אלטלנה, ב-1948.

ג. ה"טבח" בדיר-יאסין, שלא היה ולא נברא, ב-1948.

ד. רצח ישראל קסטנר ע"י איש ש"ב, ב-1957.

ה. 'רצח האופי' של מנחם בגין, עד 1977.


לאחר "מלחמת ששת-הימים", וביתר דגש לאחר "מלחמת יום-הכיפורים", התחלף מושא השנאה: התנועה הציונית-דתית הפכה למוקד, מכיוון שהיא מסכנת את ההגמוניה הקדושה ההיא
וכך היו יכולים להצדיק הדרה של הציבור הזה ממקורות פרנסה ומעמדות-מפתח בכל המערכות האקדמיות, הביטחוניות והכלכליות של המדינה. המחנה הרוויזיוניסטי עבר במשך עשרות שנים תהליך של "קו-אופטציה" שתוצאותיו משתקפות בהתנהגותם כיום של צאצאי "המשפחה הלוחמת".

לאחר "מלחמת ששת-הימים", וביתר דגש לאחר "מלחמת יום-הכיפורים", התחלף מושא השנאה: התנועה הציונית-דתית הפכה למוקד, מכיוון שהיא מסכנת את ההגמוניה הקדושה ההיא.

בסיס הוויכוח הארוך היא השאלה: האם מדינת ישראל נועדה לקומם את העצמאות המדינית של העם היהודי בארצו או למנוע רדיפות אנטישמיות בעולם אחרי 19 מאות של גלות אכזרית? במילים אחרות ובנוסח מודרני: האם מדינת ישראל תהיה מדינה יהודית או מדינת כל אזרחיה?

כדי לממש את החלופה השנייה (מדינה לאזרחיה), תוך שימור ההגמוניה, ממשלות ישראל פועלות כבר עשרות שנים כלהלן:

א. חינוך הנוער שהוא חף מתרבות יהודית ומקדש ערכים שקריים של "מוסר יחסי".

ב. עיכוב של עלייה המונית מאתיופיה, מהודו ומארה"ב.

ג. מתן זכויות אזרח לערבים במסגרת "איחוד משפחות".

ד. מתן זכויות יתר לערבים, אזרחי המדינה.

ה. עידוד ההגירה והקלות באזרוח של גויים וצאצאיהם.

ו. יצירת חוקה שתקבע את זכויות היתר של "ערב-רב", על חשבון זכויות הפרט של יהודים בארץ-ישראל.

ז. דלגיטימציה והשחרת פניו של 'המחנה הלאומי' באמצעות עלילות-דם (עיין-ערך "האחים קהלני", לדוגמא).


סעיף אחרון זה, באמצעות השתלת פרובוקאטורים, הרצה של הארגונים השב"כיים, כגון: "אי"ל. ההשמצות לאחר הטבח במערת המכפלה, וגולת הכותרת רצח רבין הוא-הוא שאפשר את הקלות הבלתי-נסבלת בה גורשו ה"אלימים" מביתם על ידי ממשלתם
סעיף אחרון זה, באמצעות השתלת פרובוקאטורים, הרצה של הארגונים השב"כיים, כגון: "אי"ל. ההשמצות לאחר הטבח במערת המכפלה, וגולת הכותרת רצח רבין הוא-הוא שאפשר את הקלות הבלתי-נסבלת בה גורשו ה"אלימים" מביתם על ידי ממשלתם.

עם גבור פעולות הטרור ב-1995 ירדה הפופולאריות של "אוסלו" לשפל חסר-תקדים, ועימה זו של אלה שהמיטו עלינו את הצרה הזו. חודשים ספורים לפני הבחירות שבהן היה צפוי שראש-הממשלה יצחק רבין יאבד את כסאו לבנימין נתניהו ברוב מוחץ, התברר לו ש"תהליך השלום" ע"ש אוסלו (אליו נגרר בעל כורחו) היה מיקח טעות. רבין החל לבצע "רוורס" (בלשונו המושחזת של עזר וייצמן), ויתכן ששילם על כך בחייו. הרצח המם את הציבור, נתניהו איבד את תמיכת הרוב, ורק יהירותו של פרס מנעה ממנו לנצח בבחירות הכלליות לראשונה בחייו. הרצח הוא זה שמנע מרבין לממש את כוונתו להפסיק את תהליך אוסלו, ומאפשר לתומכי אוסלו להרתיע מתנגדים על ידי הזכרת מקורו ומחנהו האידיאולוגי של המורשע בהתנקשות. כתוצאה מהרצח, ליבוי השנאה כלפי המחנה הלאומי והדתי נמשך ומתגבר. שנאה זו אפשרה את גירוש ה'תשס"ה, ומי יודע מה צופן העתיד.

לפי טענות שונות (ביניהן ה"אובסרבר" הבריטי, 31.3.96), נועדה התוכנית להתנקשות דמה בחיי רבין ליצור אהדה ל"תהליך המדיני". ניתן לאשש רעיון זה מעדויותיהם של נהגי ה"קודקודים" (יחזקאל שרעבי של יצחק רבין, מנחם דמתי של שמעון פרס), של המאבטחים (יורם רובין באתר, עמוס גורן מותיקי אגף האבטחה של השב"כ), של שלומי הלוי (שמסר למשטרה מידע על תכניות לרצוח את רבין), של הסוכן פרובוקאטור אבישי רביב (המכונה "שמפניה" מיד לאחר הרצח), ושל יגאל עמיר עצמו (במשטרה ובמהלך משפטו), ומהתנהגותה של מערכת התקשורת (אשר האשימה את הימין כולו עוד לפני שגופת רבין התקררה בביה"ח "איכילוב"). השאלה שנותרה פתוחה עד היום היא: כיצד הפכה תוכנית הדמה הזו לרצח אמיתי?


אשאיר לקורא שאלה קטנה, אחת מני רבות שבאמתחתנו: כיצד תסביר את העלאתו בדרגה של מר יורם רובין, המאבטח האישי של רבין בליל הרצח, לשמש כמפקד היחידה לאבטחת אישים בשב"כ למרות כישלונו הקולוסאלי באבטחת ראש הממשלה
בפקודת המבצע של יחידת האבטחה לקראת העצרת מאוזכר "תימני קטן, בעל שיער שחור ומקורזל שמתכוון לרצוח את ראש הממשלה" (עמוד 259 בספרו של ראש השב"כ דאז כרמי גילון, "שב"כ בין הקרעים") ש"יכול לבוא גם מהרצליה או מדימונה..." (עמ' 13),"מהרצליה או מבית-שמש" (עמ' 138). יגאל עמיר שהיה חבר בארגון השב"כי אי"ל לא הסתיר את כוונתו להתנקש ברבין, והיה ידוע לשירותי הביטחון גם מהתרברבותו בין חבריו.

אל קובץ השאלות של אדיר זיק ז"ל על הרצח (ראו באתר:http://www.inn.co.il/News/News.aspx/92503) שנשארו פתוחות עד היום, הצטרפו במשך השנים שאלות חריפות נוספות. חברי הוועדה שנקראת על שמו (גב' רותי אייזיקוביץ, מר נתן גפן, פרופ' הלל ויס, ד"ר דוד חן, ד"ר רחל טסה, גב' קטי כהן ואנוכי), הגיעו למסקנות קשות וחמורות. עתירתם לבג"צ של מר נתן גפן וד"ר יוסי הדר (י.כ.) מ-8 בינואר 2006 (http://rotter.net/forum/politics/6344.shtml) שדרשה לפסול את הדו"ח הפתולוגי של ד"ר יהודה היס נדחתה בטענות מגוחכות, כגון: "צנעת הפרט", על דרישה לחשוף ממצאים קליניים, ו-"אין מה לחקור מעבר לחקירה של וועדת שמגר" על תיאור סצנריו אלטרנטיבי. מכתבו של מר חיים יטיב לראש השב"כ הנוכחי מר יובל דיסקין (ראו באתר: http://www.nakim.org/israel-forums/viewtopic.php?p=151255#151255), לשחרר את ד"ר היס מהסכם הסודיות עליו הוחתם על-ידי הארגון, לא נענה כבר מעל חודש.
 
אשאיר לקורא שאלה קטנה, אחת מני רבות שבאמתחתנו: כיצד תסביר את העלאתו בדרגה של מר יורם רובין, המאבטח האישי של רבין בליל הרצח, לשמש כמפקד היחידה לאבטחת אישים בשב"כ למרות כישלונו הקולוסאלי באבטחת ראש הממשלה.

מעט פרטים נכתבו במאמרי הקודם (ראו ב- http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/7450), אולם המצגת שהכנו מכילה מסמכים מחקירת ההתנקשות של המשטרה: מבית-החולים "איכילוב", מעדויות בוועדת שמגר, וממשפטו של יגאל עמיר. כל אדם הגיוני שילמד את החומר בעיניים פקוחות יגיע למסקנה המפחידה שרבין נרצח לפחות רבע שעה אחרי שעמיר נעצר על-ידי המשטרה. הוא יצא מהכיכר על רגליו וברכבו, והובא לבית החולים "איכילוב" כעבור כ-20 דקות בניידת טיפול נמרץ כשהוא משותק מריסוק של חוליית עמוד-השדרה, מקליע שנורה מטווח מגע מלפנים.


חברי הוועדה משוכנעים שחשיפת פרטי ההתנקשות לאשורן וגילוי הרוצח(ים) הם המפתח לשחרור עם-ישראל מאנשי העולם התחתון האנטישמיים-עצמיים שהשתלטו עלינו בעשרות השנים האחרונות, ומהסכנות הקיומיות שמאיימות על כולנו
לאחר קביעת מותו נורו בגופתו של רבין שני קליעים מאחור, כדי ליחס את זירת הרצח לכיכר. לאחר קביעת מוות בשנית הושמט הקליע הקטלני מדו"ח הניתוח הפתולוגי של ד"ר היס, קלטת הניתוח מוחזרה, ומסמכים רפואיים הועלמו וחדשים שוכתבו.

חברי הוועדה משוכנעים שחשיפת פרטי ההתנקשות לאשורן וגילוי הרוצח(ים) הם המפתח לשחרור עם-ישראל מאנשי העולם התחתון האנטישמיים-עצמיים שהשתלטו עלינו בעשרות השנים האחרונות, ומהסכנות הקיומיות שמאיימות על כולנו. לשם כך, על הציבור להפיץ את המצגת שהכנו. אפשר לקבל אותה בעברית, באנגלית וברוסית או להזמין הרצאה על-ידי פנייה לכל אחד מחברי הוועדה.