הזדמנות קרבן פסח

לשתף את בע"ח בהודיה לבורא עולם על הולדת האומה.

יגאל אמיתי , י"ט בניסן תשס"ח

יגאל  אמיתי
יגאל אמיתי
ערוץ 7

ההתנפלות העונתית של החילוניות המאורגנת על תפיסת העולם הדתית איננה בחוק החמץ. הרבה יותר צבועה ממנה וגם הרבה יותר מאתגרת היא התנגדות ארגוני בעלי החיים ללימוד הקרבת קרבן פסח.


ההתנפלות העונתית של החילוניות המאורגנת על תפיסת העולם הדתית איננה בחוק החמץ. הרבה יותר צבועה ממנה וגם הרבה יותר מאתגרת היא התנגדות ארגוני בעלי החיים ללימוד הקרבת קרבן פסח
לדברי עמותת "תנו לחיות לחיות" החזרה הגנראלית להקרבת קרבן פסח לצרכי למידה מהווה "התעללות, עינוי והתאכזרות לבעל חיים כמשמעותם בסעיף 2 א' לחוק צער בעלי חיים, ולפיכך מהווה עבירה על החוק על כל המשתמע מכך. במיצג האמור עשויים לצפות גם נערים צעירים וילדים רכים בשנים אשר נפשם עשויה להישחת בעקבות צפייה במיצג".

הטענה הזו למעשה קוראת תיגר על כל ספר 'ויקרא', על כל התפילות של "והשב את העבודה לדביר ביתך", "ותחזינה עינינו בשובך לציון", על כל אמירת הקורבנות טרום שחרית ומנחה, על ציפייתנו וגעגועינו בסדר ליל פסח מהעיקר החסר בו ועל רוב רובם של תרי"ג המצוות.

עבודת הקורבנות זרה לנו, בני התרבות המערבית. אנו ממלמלים את פרשיות הקורבנות, אבל בלי שום דמיון מודרך. נוכחים בבית הכנסת בעת קריאת פרשיות ספר 'ויקרא', אבל הכל רק עובר ליד האוזן. לא ממש נכנס, ובטח לא גורם להזדהות. הקורבנות מצטיירים לנו כמשהו של עולם קדמון, פרימיטיבי, לא מודרני, ובוודאי לא רווי עומק מחשבתי ומקיף.

התורה אף פעם לא התאימה לתרבות השלטת, לא אז  ולא היום. היא תמיד קראה תיגר על הנחות היסוד התרבותיות והחברתיות, ועימתה אותם עם אמיתות יסוד שונות בתכלית. כל דור חושב שהוא המתקדם, המודרני והנאור מכולם, וכל דור חושב שהתורה היא מיושנת, לא-מעודכנת. בכל דור יש לא-מעט יהודים שמתפתים להזדהות עם רוב הנחות היסוד התרבותיות שמסביב.


התורה מתירה לבני האדם לשחוט ולאכול, כי עדיף שיצר השתלטנות והאכזריות יופנה (בינתיים, כשהאנושות איננה מתוקנת דיה) אל בעלי החיים, ואילו הרחמנות והנתינה איש כלפי רעהו
העולם המערבי ניתק בין האדם, לחי ולצומח. אצל רוב האנושות קיימים בחיי היומיום, בתודעה, בחלומות ובהתייחסות רק הדומם והמדבר. החי והצומח נעלמו לגמרי מהחיים והם קיימים רק במוזיאון, בספרים ובספארי. רק תרבויות טבעיות יותר כמזרחית והאפריקאית מרשות לעצמן לחוות במלוא העוצמה את החי והצומח ולחיות איתו בהרמוניה.

אבל התורה מציעה לנו משהו אחר: לא התעלמות מערבית ויצירת חיי-אינסטנט שבהם הכל מלאכותי, ולא סגידה מזרחית והתבטלות לפראיות וטבעיות החיים כאילו כל טבעי הוא טוב. התורה מציעה חיים של איזון בין הסובב אותנו לבין נפש האדם, והיחס לבעלי החיים הוא מקרה-מבחן מעולה. לאנושות יש נטייה טבעית לרחמנות, צדק, הענקה ונתינה. מאידך, אין להכחיש ולהתכחש לכוחות ההרסניים בנפש האדם, לרצון השלטון, לאכזריות. איך מכלכלים סתירות כה-עמוקות?! איך יוצרים נפש מאוזנת ובריאה?!

התורה מציבה בפני האדם אתגר של שלטון על בעלי החיים ולא של רודן מוצץ לתועלתו, אלא של שליט דואג ומוביל. התורה מתירה לבני האדם לשחוט ולאכול, כי עדיף שיצר השתלטנות והאכזריות יופנה (בינתיים, כשהאנושות איננה מתוקנת דיה) אל בעלי החיים, ואילו הרחמנות והנתינה איש כלפי רעהו. כשפירמידה זו מתערערת או כשהאנושות מנסה לקפוץ ללא מדרגות ביניים אל המצב האידיאלי של חיים ללא ניצול בעלי החיים נוצרות מפלצות אנושיות. זכור היטב כיצד רבים מבכירי הנאצים היו חברים באגודות צער בעלי חיים או כיצד ב"התנתקות" הובעה דאגה לפרות ולכלבים המשוטטים, תוך אטימות מוחלטת לבני האדם שמסביבם.


בקורבן פסח באה לידי ביטוי יכולתנו לשתף את בעלי החיים בהודיה לבורא עולם על הולדת האומה הישראלית, על אופייה המיוחד, על שליחותה הערכית והמוסרית
התורה מעוניינת לטפח אצל האדם את רגש הבושה במעשה השחיטה, וזאת על ידי המצווה לכסות את דם החיה הנשחטת. אבל הבושה הזו אין תפקידה לפעול על האנושות כאן ועכשיו להפסיק את השלטון על בעלי החיים, אלא ליצור בסבלנות במשך אלפי שנים בהם תתקיים מצווה שכזו נפש אחרת לבני האדם, נפש בה גם לבעלי החיים ולעולמם יהיה מקום. אי אפשר לקצר את התהליך, וכל היתממות בעניין היא צביעות שאחריתה הרסני.

בקורבן פסח באה לידי ביטוי יכולתנו לשתף את בעלי החיים בהודיה לבורא עולם על הולדת האומה הישראלית, על אופייה המיוחד, על שליחותה הערכית והמוסרית.

התרבות הישראלית מחפשת נואשות אחר חיים של משמעות בעולמנו, חיים שיאזנו את נפש האדם, אך יתנו לו גם תקווה לעתיד טוב יותר. קורבן פסח הוא הזדמנות שכזו, אם אכן יהיו בנו הכוחות לצאת מקיבעון המחשבתי של התרבות המערבית.