מה בדיוק קשה "...כקריעת ים סוף"?

כשניגשים למצוא בן - זוג יש לבטוח בה' ו"לקפוץ לים".

הסופר הרב יוסף אליהו , ט"ו בניסן תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"שלום, שמי נדב. אני בחור בן 37, ושמעתי שאתם מתעסקים בשידוכים".

פתיחה רגילה לשיחה אחת מִני רבות. השיחה מתפתחת, ואתה מתחיל לברר בעדינות היכן "הנקודה" הפשוטה והגלויה שתוכל אולי להעיר בה את עיניו, כך שהבחור יֵצא עם איזו תועלת מהשיחה. אחרי 15 דקות הבחור מוסיף פרט: "אני חייב להוסיף שאני קצת מלא. לא שמן ובוודאי לא רזה, אבל קצת מלא".
"מותר לשאול מה משקלך?" - "93 ק"ג".
"ומה הגובה?" - "178 ס"מ".

לדעת ריש לקיש אשתו של אדם היא בבואה של מעשיו. אם יהיה צדיק, יזווגו לו אישה צדקת. מוסיף על כך גיסו, רבי יוחנן, שזיווג כזה שהוא לפי מעשי האדם הריהו 'קשה' לפני ה' כקושי שהיה לפניו בקריעת ים סוף שבה נשתנו סדרי הבריאה
"אבל תראה", מוסיף הבחור בחיוך, "זה אולי קצת מפריע אבל אני מאמין באמונה שלמה שאם היא הזיווג שלי, היא לא תגיד "לא" רק בגלל שאני קצת מלא שהרי כתוב שבת-קול יוצאת ואומרת "בת פלוני לפלוני". אתה לא חושב כמוני?". השבתי לו שכרבים אחרים או אחרות הוא שוגה מאוד בהבנת מאמר חז"ל זה, וזהו סוג של טעות שעלול לשנות את חיי האדם. אך כיוון שהשעה כבר מאוחרת, אענה לו באופן מפורט בפינה זו.

והרי תשובתי אליך, נדב: הגמרא (סוטה ב.) מספרת שריש לקיש היה פותח ודורש בפרשת סוטה במילים הבאות: "אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו .

"...אמר רבי יוחנן: וקשין לזווגן כקריעת ים סוף".

לדעת ריש לקיש אשתו של אדם היא בבואה של מעשיו. אם יהיה צדיק יזווגו לו אישה צדקת. מוסיף על כך גיסו, רבי יוחנן, שזיווג כזה שהוא לפי מעשי האדם הריהו 'קשה' לפני ה' כקושי שהיה לפניו בקריעת ים סוף שבה נשתנו סדרי הבריאה, כי מעשי האדם 'מאלצים' את ההשגחה לשנות את הזיווג המקורי שיוּעד לו ולהמציא לו זיווג חדש, ויש בזה מעין "חוק הטבע" החדש שמכוחו נקרע הים.

שואלת הגמרא בהמשך: כיצד אומר ריש לקיש שהזיווג נקבע לפי מעשי האדם? והרי ארבעים יום קודם יצירת הוולד, בת - קול יוצאת ואומרת: "בת פלוני - לפלוני"! משמע שהזיווג נקבע מראש ללא קשר למעשי האדם.  עונה הגמרא: "הא [זה] בזיווג ראשון, והא - בזיווג שני". מבאר רש"י: זיווג ראשון של האדם הוא לפי מזלו שנקבע ארבעים יום קודם יצירתו, ואילו זיווג שני נקבע לפי מעשיו והוא שקשה לפני המקום כקריעת ים - סוף, כיוון שהאישה השנייה אינה בת - זוגו האמיתית (סוטה ב.).

נביא בזה את הסברו העמוק של איש האלוקים - רבנו הרמח"ל:


אגב, גם במקרה שאירע "זיווג שני" (ולדעת אנשי ח"ן, רוב הזוגות כיום הם "זיווג שני") "הזיווג הראשון", המקורי, לא נמחק... הוא ממתין לשעת כושר כדי שישוב ויתקיים רצון הבורא
הכוונה ב"זיווג ראשון" ו"זיווג שני" אינה לאישה ראשונה או שנייה של האדם, אלא "זיווג ראשון" הוא הזיווג הראשון שקבעו לו מן השמים, וזה אכן נקבע ארבעים יום קודם יצירתו. אך אם מעשיו גרמו לכך שאינו יכול לשאת כעת את זיווגו "הראשון" המקורי, יזווגו לו מן השמים "זיווג שני" - אפשרות נוספת לנישואין. הפעם לא תהא זו בת - זוגו שמשורש נשמתו, אלא מישהי שקרובה לשורשו, כך שהם יוכלו בכל זאת "להסתדר". מימוש אפשרות שנייה זו היא שקשה לפני הבורא כקריעת ים-סוף, כפי שיבואר להלן.

כיצד גורמים מעשי האדם שיאבד את זיווגו המקורי? האפשרויות רבות: ראובן נסע לטייל בעולם, והלך והתדרדר מבחינה רוחנית. בת-זוגו, רחל, יושבת כעת ולומדת במדרשה-תורנית. ברור שאפילו אם יפגשו באקראי, אין אפשרות מעשית שהשניים יתחתנו שהרי לא יעשו ניסים לכבוד ראובן המטייל. בינתיים, שופכת רחל יום - יום תפילות שתזכה לבנות בית בישראל וכידוע, שערי דמעות לא ננעלו... מה עושים? מזמנים לה את שמעון הקרוב לשורש נשמתה, וכך עם הרבה רצון טוב ועבודה על המידות הם יוכלו לחיות חיים מאושרים.

רגע, אבל מהיכן 'שלפו' את שמעון, הלא גם לו יש בת-זוג מקורית? נכון, אלא שגם שמעון הפסיד את זיווגו בנסיבות מסוימות, כגון: שחיפש בחורה יפה או חכמה במיוחד, ולא ידע שה"זיווג ראשון" שמשורש נשמתו היא "יפה או חכמה", אך לא "במיוחד"... וכיוון שגם לו נמאס יום אחד להיפגש ולהיפגש וגם הוא שפך תפילות חמות למצוא מנוחה לנפשו, זימנו לו את רחל. מובן שגם בת-זוגו המקורית של שמעון, זאת שנדחתה על – ידו, "מסתובבת" כעת ומחפשת בן-זוג וגם היא תיאלץ להינשא למישהו ש'התפרק' מזוג אחר... כעת יש לנו אולי מושג קלוש מדוע "זיווג שני" קשה לפני המקום כקריעת ים-סוף שכן הדבר דורש חישובים וחישובי-חישובים אינסופיים החובקים עולם ומלואו.


כשניגשים למצוא בן - זוג יש לבטוח בה' ו"לקפוץ לים", להתקדם בכל שלבי ההיכרות מתוך שילוב של תפילה והגיון בריא, לדעת שכשם שה' רצה להעביר את ישראל בים ועזר להם בכך, כך הוא רוצה שנתחתן והוא יעזור לנו שלא ניכשל
אגב, גם במקרה שאירע "זיווג שני" (ולדעת אנשי ח"ן, רוב הזוגות כיום הם "זיווג שני") "הזיווג הראשון", המקורי, לא נמחק... הוא ממתין לשעת כושר כדי שישוב ויתקיים רצון הבורא. ולכן, אם ידידנו ראובן יתעורר אחרי עשר שנות טיולים ויחזור בתשובה, הרי שכעת הוא מתאים לרחל הצדקת מהמדרשה, הנשואה כבר לשמעון... תפילותיו לזיווג עלולות לגרום כעת לטרגדיה. שמעון שאינו "החלק המקורי" של רחל, כזכור, עלול לפתע להתגרש מאשתו כדי לאפשר לראובן להתחתן עם בת-זוגו המקורית... גרוע יותר: שמעון גם עלול למצוא את מותו בעת שינהג בפזיזות בכביש... (הוא אומנם עשה זאת תמיד ולא קרה לו מאומה, אך כעת הצטרף גורם נוסף 'נגדו' והוא ראובן המתפלל לבת-זוגו!).

הדוגמא של שמעון שאיבד את בת - זוגו משום שחיפש יפה או חכמה "במיוחד" מביאה אותנו להסבר עממי על "...כקריעת ים סוף" שלקח חשוב בצידו:

כיצד אירעה קריעת ים - סוף? הים נקרע כשנחשון בן עמינדב צעד בביטחון לתוך המים הסוערים כשנתקיים בו (תהילים ס"ט, ב'): "הושיעני אלקים כי באו מים עד נפש", וכמעט טבע - אז נקרע הים (סוטה לז.).

שלושה מסרים יש מהשוואת זיווגו של אדם לקריעת ים - סוף:

א) כשניגשים למצוא בן - זוג יש לבטוח בה' ו"לקפוץ לים", להתקדם בכל שלבי ההיכרות מתוך שילוב של תפילה והגיון בריא, לדעת שכשם שה' רצה להעביר את ישראל בים ועזר להם בכך, כך הוא רוצה שנתחתן והוא יעזור לנו שלא ניכשל. כדאי גם לזכור שאין דרך אחרת: "המצרים" לוחצים ומתקרבים מאחור. דחיית הנישואין "עד ש..." ("נסתדר", "נתבגר", "נלמד", וכו' וכו') תקרב אלינו לבטח בעיות חדשות.


לא היה נעים לומר לו שגם לכן הושווה כל זיווג ל"קריעת ים–סוף", כי חז"ל אמרו ש"לא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן" (שמות רבא כ"א, י'). ברגע שהמים עלו והגיעו לאפם של ישראל, נקרע הים
ב)
כשישראל עמדו על שפת - הים, המצרים מאחוריהם והים גועש לפניהם, איש לא העלה בדעתו כיצד תבוא הישועה. אם היינו שואלים אדם מאמין שהיה נוכח במקום: איך יִנצלו בני ישראל? הוא היה אומר: ה' יכה את המצרים מן השמים! ה' ירים את ישראל וינחית אותם מעבר לים, וכדו'. אך איש לא היה מעלה בדעתו שהים יבָּקע לשניים.

לעיתים הורים חושבים: בתנו לא מתאימה כרגע לנישואין. בשום אופן. היא "פקעת של עצבים". היא לא עושה כלום בבית. איך היא תנהל בית משלה? היא רוטנת על הלימודים, על העבודה, על ההורים, על כל העולם! איך היא תקים בית שליו? והנה כשהבת פוגשת את בן - זוגה חל בה שינוי מדהים. קורה משהו שאיש לא דמיין... והוא שאמרה נעמי לכלותיה: "וּמְצֶאןָ מנוחה, אִשה בית אישהּ" (רות א', ט').

ג) פעם דיבר איתנו אב בטלפון וביקש עזרה במציאת שידוך לבנו. אפשר היה להיות המום משלל המעלות הרוחניות והגשמיות שדרש מהבת, כך למשל בעניין היופי אמר האב כך: "לבן שלנו יש אימא נאה מאוד. הוא פשוט רגיל שנים לרמה גבוהה של אסטטיקה", ולכן "כשתהיה לך הצעה אמור לנו בבקשה באיזו חתונה אותה בת תימצא כדי שאשתי ואני ניסע לשם ונראה אותה"...

לאחר 'הלם קל' הצלחתי לשאול: "אז אני מבין שהיא צריכה לעבור שני מבדקים, שלכם וגם של הבן...?".

"מי כמוך יודע", מגיב האב שהוא בר - אוריין, "ש'חכמת אדם תאיר פניו' (קהלת ח', א'). היופי מעיד על פנימיות הנפש ומגיע לבן שלנו אישה עם נפש יפה".

לא היה נעים לומר לו שגם לכך הושווה כל זיווג ל"קריעת ים–סוף", כי חז"ל אמרו ש"לא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן" (שמות רבא כ"א, י'). ברגע שהמים עלו והגיעו לאפם של ישראל, נקרע הים. המזל היה שה"אף" שלהם לא היה גבוה במיוחד, כי אז היה חולף זמן רב עד שקריעת ים - סוף הייתה מתרחשת...