יסודות בחינוך

עיקר החינוך הוא האבחנה בין טוב לרע, בין מותר לאסור

הרב אליקים לבנון , כ"ה בניסן תשס"ח

הרב לבנון
הרב לבנון
הרב לבנון

שאלה: בננו כבן 5 הוא שני מתוך ארבעה ילדים. לפעמים תוך כדי משחק עם אחים או חברים הוא עובר גבולות, מכה, צועק וקצת משתולל. מהדרכות קודמות שקיבלנו הבנו שאנו כהורים לא צריכים להתערב יותר מדי, אלא צריך להניח להם להסתדר בכוחות עצמם. הבעיה היא שהמצב הולך ומחריף. כבר זמן ארוך שאנו לא מתערבים, ומה שקורה זה שהוא משתלט על סביבתו. יש ילדים הפוחדים ממנו ולא רוצים לשחק איתו. ילד אחר נכנע לכל דרישותיו, כמעט "שפוט" שלו. האם להמשיך בדרך זו?


המחשבה שלנו על ילדינו מבוססת על אמון כלפיהם: אמון שהם ילדים טובים, אמון שאינם רוצים להרע לאחרים, אמון שהם יכולים לבנות קשר טוב עם חבריהם
תשובה:
"תורת ה' תמימה משיבת נפש". כאשר היא תמימה, היא משיבת נפש. כאשר היא חלקית, אינה משיבת נפש. גם ההדרכה שלא להתערב היא נכונה, אך אינה שלימה ויש לצרף לה עוד שתי נקודות.

הראשונה, מתייחסת למחשבה אשר אנו כהורים חושבים על ילדינו. אם בליבנו אנו רוצים מאוד להתערב ולנסות להשליט סדר, להגביל את הילד ולתת לו הנחיות, אלא שקיבלנו הדרכה שלא להתערב ולכן אנו בולמים את עצמנו. דרך כזו לא תצלח. המחשבה שלנו על ילדינו מבוססת על אמון כלפיהם: אמון שהם ילדים טובים, אמון שאינם רוצים להרע לאחרים, אמון שהם יכולים לבנות קשר טוב עם חבריהם. כאשר זו המחשבה שאנו חושבים, המבט שלנו על ילד מכה, צועק וכדומה משתנה לחלוטין. במקום לדאוג ולחשוש מה יהיה עם הבן הסורר? לאן יגיע, וכיצד יסתדר בחיים? העין רואה תמונה אחרת. אנו רואים ילד הזועק למשהו, רוצה יחס, רוצה התחשבות, רוצה לבלוט להרגיש עצמו מיוחד. אם נדע לתת לו יחס מתאים, הרי יש לנו אמון בו שידע לקבל את היחס הנכון ומתוך כך תיפסק האלימות שלו.


אין הכוונה לכך שבכל פעם שהוא צועק או מכה, נחבק וננשק אותו ונסביר לו עד כמה הוא טוב. עלינו לחשוב ולמצוא מה יביא אותו להרגשה שהוא מקבל תשומת לב
אין הכוונה לכך שבכל פעם שהוא צועק או מכה, נחבק וננשק אותו ונסביר לו עד כמה הוא טוב. עלינו לחשוב ולמצוא מה יביא אותו להרגשה שהוא מקבל תשומת לב.

בנוסף, חובה עלינו כהורים לחנך את ילדינו. החינוך העיקרי הוא האבחנה בין טוב לרע, בין מותר לאסור. את זאת עלינו להעביר כתשדירים לילדינו במשך כל החיים, כשם שאנו משננים תשדירים חיוביים ותשדירים שליליים. צריך לומר אמת: טוב לעזור לאבא, אימא וחברים. תמיד אנו שומעים לגננת, למורה. אנו שמחים במצוות, נוטלים ידיים בשמחה, מתפללים בשמחה, וכדומה. כל אלו דברים חיוביים אשר אנו מעודדים את הילדים לעשותם. בנוסף, אנו חייבים לתת להם חיזוקים על מעשים טובים שהם עושים. כאשר ילד מקבל מילה טובה או חיבוק בעשותו הטוב, עבורו זה תשדיר חיובי המעודד אותו להמשיך בדרך טובה. לכך יש להוסיף את התשדירים השליליים: לא טוב לצעוק ולהכות, אסור לשקר, אסור לדבר לשון הרע וכו'.


בניית מערכת התשדירים הנכונים הבנויים על סור מרע ועשה טוב. גם ילד בן חמש, לפי הבנתו ויכולתו, קולט את התשדירים ומפנים אותם ויודע לקחת אחריות על עצמו. כך אנו משוחררים מלהתערב בהתנהלות של הילדים
ככלל, את כל התשדירים, החיוביים והשליליים, אין לומר כציווי על הילד: אל תכה, אל תדבר, עזור לאימא או טול ידיים. פנייה ישירה לילד עלולה לגרום לו להתנגדות ולדחיית התשדיר.

אם נסכם את האמור, עלינו לבנות את התשתית החינוכית בבית כדי שנוכל על יסודותיה, לתת חופש לילדים ולא להתערב במריבות, בהכאות וכדומה. התשתית מורכבת מאותן שתי נקודות:

הראשונה, אמון מלא בילד ביכולתו לקבל אחריות, ברצון הטוב שלו וכדומה.

והשנייה, בניית מערכת התשדירים הנכונים הבנויים על סור מרע ועשה טוב. גם ילד בן חמש, לפי הבנתו ויכולתו, קולט את התשדירים ומפנים אותם ויודע לקחת אחריות על עצמו. כך אנו משוחררים מלהתערב בהתנהלות של הילדים. וכמובן, לא לשכוח את החיזוקים על התנהגות טובה שזוהי תשומת הלב החיובית שהוא זקוק לה.

המאמר הוא מתוך עלון "קוממיות".