אישה נשואה וכיבוד הוריה

אצל אישה נשואה קודמים צרכי הבית לכיבוד ההורים.

הסופר הרב יוסף אליהו , כ"ה בניסן תשס"ח

יהדות לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

"איש אִמו ואביו תירָאו" (ויקרא י"ט, ג'). אומר רש"י: אין לי אלא ש"איש" חייב במצווה זו. אשה מנין [שגם היא חייבת בְּמורא הורים]? כשהוא אומר "תירָאו", הרי כאן שְׁנים. אם כן שגם אישה חייבת במורא הוריה, למה נאמרה בכלל המילה "איש"? שהאיש סיפק [יכולת] בידו לעשות, אבל אישה רשות אחרים עליה".


כל מצווה בתורה מכוונת לגברים ונשים כאחד, גם אם נאמרת בלשון זכר ("לא תרצח"). אלא שכאן הודגש במיוחד "איש (אמו ואביו תיראו)", ולכן היה מקום לחשוב שרק איש חייב לירא מאביו. לכן נכתב "תיראו", לשון רבים, לומר שגם אישה חייבת בכך
דרשה ידועה ופשוטה זו מחייבת ביאור כשמתבוננים בעומקה:

שני חלקים יש במאמר חז"ל זה (קידושין ל':):

א. כל מצווה בתורה מכוונת לגברים ונשים כאחד, גם אם נאמרת בלשון זכר ("לא תרצח"). אלא שכאן הודגש במיוחד "איש (אמו ואביו תיראו)", ולכן היה מקום לחשוב שרק איש חייב לירא מאביו. לכן נכתב "תיראו", לשון רבים, לומר שגם אישה חייבת בכך.

ב. אם גם האישה חייבת, מדוע אפוא נכתב "איש"?! לומר שרק הגבר חייב במצווה זו תמיד, כי היכולת בידו לעשות למען הוריו בעוד שאצל אישה נשואה קודמות המטלות המשפחתיות וצורכי הבית לכיבוד ההורים. אכן, אם תתגרש או תתאלמן תשוב להתחייב כאיש.

והקושי הוא בולט: הלא רש"י עצמו מגדיר (שם) שיש הבדל בין כיבוד הורים למורא הורים: "איזהו מורא? לא יֵשב במקומו ולא ידבר במקומו וכו'. ואיזהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל", היינו: מורא הורים כולל דברים שאסור לעשות, פעולות שפוגעות בהורים, ואילו כיבוד הורים הוא מה שצריך לקום ולעשות. וכיוון שנושא הפסוק שלנו הוא מורא ההורים ("איש אמו ואביו תיראו"), לכן קשה על שני החלקים שבדרשת-חז"ל זו:

בחלק א': וכי אם לא היה כתוב "תירָאו", לשון רבים, לא הייתי יודע שגם אישה נשואה חייבת במורא הורים?! הרי אישה פטורה רק ממצוות עשה של כיבוד הורים מאותן שצריך זמן וטרחה לעשותן, אך לא להתחצף לאבא, לא להעליב אותו, ודאי שגם אישה נשואה 'יכולה'...


והקושי הוא בולט: הלא רש"י עצמו מגדיר (שם) שיש הבדל בין כיבוד הורים למורא הורים: "איזהו מורא? לא יֵשב במקומו ולא ידבר במקומו וכו'. ואיזהו כיבוד? מאכיל ומשקה, מלביש ומנעיל", היינו: מורא הורים כולל דברים שאסור לעשות, פעולות שפוגעות בהורים, ואילו כיבוד הורים הוא מה שצריך לקום ולעשות
בחלק ב':
נכתב "איש" בפסוק, כי האיש "סיפק בידיו לעשות". אך כפי שהדגשנו לעיל הפסוק מדבר על "תיראו", על לא-תעשה, ומה שייך לומר שאת אלה יכול רק האיש לעשות תמיד? הלא הפסוק אינו מדבר בכיבוד הורים, במצוות שיש לקום ולעשותן!

אלא ששתי הקושיות מתורצות זו בזו (עיין "שפתי חכמים"):

מאחר שהפסוק מדבר במפורש במורא הורים וזאת יכולה גם אישה 'לעשות' תמיד, לכן הבינו חז"ל שהריבוי של "תיראו" (המחייב גם את האישה) מיותר כאן, וחייבים לומר שהוא בא לרבות בנושא כיבוד הורים. היינו: ללמד שגם האישה חייבת בכיבוד הורים, אלא מסיים המאמר: לכן נכתב כאן "איש" ללמד שרק איש מחויב תמיד לכבד את הוריו, בעוד שאצל אישה נשואה קודמת המחויבות לבעל.

בנושא זה שאלה אישה בשעת שיעור לנשים: "אימי היא אלמנה וחולה מזה מספר שנים. בחודשים האחרונים היא מאושפזת בבית-חולים, והיא חייבת שמישהו יהיה לצידה. יש לי ארבעה אחים, בנים, וכולם עסוקים מאוד בעבודה. ניסינו לעשות תורנות,  אבל הם לא מסוגלים להתחייב לבוא באופן קבוע. לעומתם אני לא עובדת, ומאוד קשורה נפשית לאימא (זה גם אחרת כשבת מגיעה ויכולה לעזור יותר בנושאים אישיים). לדעתי, ביתי לא נפגע מכך שאני נוסעת שלוש פעמים בשבוע בבוקר וחוזרת בערב, כי את עבודות הבית אני עושה בערבים ובימים שאני לא נוסעת. אבל בעלי טוען שכאשר אני לא נמצאת בשעות אחר הצהריים הדבר פוגע בהכנת שיעורי הבית של הילדים, והם גם לא תמיד זוכרים ללכת לחוגים התורניים שמתחילים בשעה 3:00.


מאחר שהפסוק מדבר במפורש במורא הורים וזאת יכולה גם אישה 'לעשות' תמיד, לכן הבינו חז"ל שהריבוי של "תיראו" (המחייב גם את האישה) מיותר כאן, וחייבים לומר שהוא בא לרבות בנושא כיבוד הורים
אני טוענת שלא ברור כמה זמן אימי עוד תחיה, ומאידך יהיו עוד שנים רבות לדאוג לחינוך הילדים. יותר מזה, מה הערך של לימוד תורה אם בסופו של דבר לא מקיימים!? אני שולחת את ילדי ללמוד "כבד את אביך ואת אמך", ואני עצמי לא עושה זאת. נכון שהאחים שלי היו צריכים לעשות את המצווה, אך הם אינם דתיים ו"מה שכתוב" לא כל-כך משפיע עליהם, לצערי. כרגע, בפועל, רק אני יכולה לעזור לאימי.

תשובה: בתחום קיום המצוות לא קל לראות מיד תוצאות מעשיות. לרוב, רואים את פרי עשיית המצווה או אִי עשייתה רק כעבור שנים. למה הדבר דומה? לגוף האדם הזקוק לויטמינים שונים. בדרך כלל, חיסרון של ויטמין אינו ניכר בשנות חייו הראשונות של האדם. ר' שלמה-זלמן אוירבך זצ"ל היה אומר שחולשתו הרבה בערוב-ימיו באה משום שילדותו עברה עליו בעת "מלחמת העולם הראשונה", בה חסרו בביתו אבות-מזון בסיסיים. גם תלמידו הרב יהושע נויבירט שליט"א, בעל ה"שמירת שבת כהלכתה", היה ילד בעת "מלחמת העולם השנייה" וסבל מתת-תזונה וזה מתבטא בזקנותו: קשה עליו ללכת, בגלל מחסור בסידן. "זו הסיבה", אמר לי בנו ממנהלי ישיבת "קול תורה", "שבישיבה זו ניתן לתלמידים חלב ללא כל הגבלה חרף העלות הכספית.

נמצא שגם אם נדמה ש"לא יקרה כלום" אם הילד ילמד פחות תורה בילדותו, אי אפשר לשער כיצד ישפיע המחסור ב"ויטמין" של לימוד התורה כשהילד יתבגר. התורה רואה את מכלול החיים, את סך ה"ויטמינים" הדרושים לעם, וכל אדם מוּנָה לספק "ויטמין" מסוים לגוף העם. פטור האישה הנשואה מכיבוד הורים לא נבע משום שאין זו מצווה חשובה, אלא משום שחייב להיות סדר במערך קיום המצוות. מישהו חייב לכבד הורים, ומישהו חייב לדאוג שהילדים ילכו ללמוד תורה. כיוון שהאישה מצויה יותר בבית, מצאו אותה מתאימה יותר לדרבן את בניה ללמוד תורה וזהו תפקידה במערך היהדות (סוטה כא.).


נמצא שגם אם נדמה ש"לא יקרה כלום" אם הילד ילמד פחות תורה בילדותו, אי אפשר לשער כיצד ישפיע המחסור ב"ויטמין" של לימוד התורה כשהילד יתבגר
אכן, במקביל, דאגה התורה שבכל משפחה יהיה בן שיהיה פנוי לטרוח ולכבד את הוריו: מצוות פריה ורביה פירושה שיהיה לכל זוג הורים לפחות בן אחד ובת אחת (שו"ע אהע"ז א', ה'). היה להם בן ומת - עדיין לא קיימו את המצווה (שם, ו). כך יהיה תמיד בן המשוחרר מעול הבית שיוכל לקיים את חובתו לבקר את האם המבוגרת שבבית החולים, ואם הוא אנוס יפנו למתנדב כלשהו שיעשה זאת במקומו, וכדו'. ושימי נא לב: את טוענת שאחייך אינם מקיימים מצוות, ולכן נפל התפקיד עלייך. ובכן, מי יטפל בך כשתתבגרי אם בנייך לא ילמדו תורה כראוי, וחלילה לא יקיימו מצוות בעתיד? אומנם, כך היא שורת הדין.

אך בכל זאת מן הראוי הוא שבעלך יעשה מאמץ לסייע לך להתפנות למצווה יקרה ונדירה זו של הטיפול באימך. בדקו, למשל, אם ניתן לשכור מישהו שייקח את הילדים לתלמוד-תורה וכדו', וכך יהיו דרכיה של תורה דרכי נועם המאהיבים שם-שמים על הבריות.