קדימה, המפתחות בפנים

לנשום עמוק, ולראות את בנכם הבוגר כאישיות עצמאית.

הרב אליקים לבנון , ל' בניסן תשס"ח

הרב לבנון
הרב לבנון
הרב לבנון

שאלה: יש לנו ילדים בוגרים. לאחד כבר מלאו 18, ולאחרונה עבר טסט. מהיום בו קיבל את רשיון הנהיגה אני דואגת ולא יודעת האם להרשות לו לנהוג ברכב, עם מלווה כמובן, או לא. כשבעלי מלווה אותו אני שקטה, אבל כשהוא מבקש לנהוג עם חבר מבוגר יותר או משהו דומה, אם אני מרשה לו יש לי כאבי בטן עד שהוא חוזר. ואם אני לא מרשה לו, נוצר מתח וכעס בינינו. אני חייבת עזרה.


הקשר בין הורים וילדים הולך ומשתנה עם השנים. תינוק קטן קשור לאימו ותלוי בה לחלוטין. אין לו כל עצמאות באוכל, בלבוש וכו'. עם השנים הוא הולך ונעשה עצמאי: הולך, מתלבש, אוכל ללא עזרת ההורים
תשובה:
 הקשר בין הורים וילדים הולך ומשתנה עם השנים. תינוק קטן קשור לאימו ותלוי בה לחלוטין. אין לו כל עצמאות באוכל, בלבוש וכו'. עם השנים הוא הולך ונעשה עצמאי: הולך, מתלבש, אוכל ללא עזרת ההורים. חכמים קובעים שאב חייב לפרנס את בנו עד גיל 6. לאחר גיל 6, נחשבות ההוצאות על הבן כצדקה להורים (יו"ד רנ"א, ג'. ש"ך ד'), זאת מפני שהילד נחשב לעומד ברשות עצמו, היכול לקחת אחריות על פרנסתו, על ידי שיחזר על הפתחים. כמובן שבדרך כלל הורים לא נוהגים כך עם ילדיהם וממשיכים לתמוך בהם, לדאוג ללימודיהם ולכל צרכיהם עד גיל מבוגר הרבה יותר, אך הכיוון הנלמד מדברי חכמים הוא שיש לתת לילדים אופציה ליטול אחריות.

כמובן שבגיל 18 אנו חייבים כבר לקצור את פירות החינוך הטוב ולסמוך על הילדים שגדלו והיו לנערים, ושוב הפכו כבר לבחורים. וכי יעלה על הדעת שבחור או בחורה שנישאו והקימו בית יישארו תחת פיקוח ההורים?

אם כן, כאימא טובה, תפקידך לנשום עמוק ולראות את בנכם הבוגר כאישיות עצמאית. להזכירך, שבחורים בני 18 כבר מתחילים לשרת כחיילים והם מגנים עלינו, אזרחי המדינה. ודאי שנסמוך עליהם ונמסור בידם את הגה המכונית. מניסיון משפחתי- אישי יכול אני להעיד שגם בביתנו עלתה השאלה כיצד לנהוג בבנינו ובבנותינו המקבלים רישיון נהיגה. קבלנו יחדיו החלטה ברורה, לתת בהם אמון מלא ביום קבלת הרישיון. עמדנו אנו, ההורים, בפני הבן או הבת, הושטנו להם את מפתחות הרכב, ואמרנו להם מילים חמות על הצלחתם בטסט ועל הביטחון שיש לנו בהם שינהגו ברצינות ובאחריות, ללא קלות ראש וללא משחקים.


בראש ובראשונה, לבטוח בקב"ה שיוביל אתכם ואת בנכם בדרך טובה. ובנוסף, להתרגל לרעיון שהגדיים נעשו כבר תיישים בעלי קרניים, ואי אפשר עוד לשמרם תחת הסינר של אימא
בדרך כלל, ביום קבלת הרישיון היה הנהג הצעיר נוסע נסיעה בינעירונית ארוכה, כמובן עם מלווה, כנדרש בחוק, ולמשך כמה שעות עבר הרכב לרשותו ולאחריותו. ב"ה שיחס זה לא אכזב. הנהיגה התבצעה בבטחה ובמקצועיות. מידי פעם, כאשר ראינו נקודה הזקוקה לתיקון הרגשנו את מלוא הזכות והיכולת לומר הערה בונה, וחשנו שילדינו מטים אוזן קשבת להערות מתוך הידיעה וההרגשה שאנו נותנים בהם אמון.

אם כן למעשה, כיצד את כאימא צריכה לנהוג: בראש ובראשונה, לבטוח בקב"ה שיוביל אתכם ואת בנכם בדרך טובה. ובנוסף, להתרגל לרעיון שהגדיים נעשו כבר תיישים בעלי קרניים ואי אפשר עוד לשמרם תחת הסינר של אימא. מתוך כך, בנוסף על הביטחון בקב"ה עלייך לתת אמון בבנכם, לומר לו זאת בפה מלא ומיד להוסיף גם כמה נקודות זהירות שאת מצפה שייקח אותם לתשומת ליבו בעת הנהיגה. מעבר לזה, הכל הוא בידו של הקב"ה

"הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

המאמר הוא מתוך עלון "קוממיות".