מצב הרוח הציבורי במדינת ישראל, בימים שלאחר יום העצמאות השישים של מדינת ישראל, מצוי בשפל המדרגה. חגיגות יום העצמאות הסתיימו בדיווח קשה על החשדות המיוחסים לראש הממשלה. חשדות וחקירות המטילים צל כבד על התנהלותה והנהגתה של המדינה.
מהו אם כן ההסבר לדלדול רוח העם, לאובדן הביטחון העצמי, ותחושת הארעיות של מדינת ישראל? מדוע הגאווה שהייתה אמורה להיות מופגנת בראש כל חוצות התחלפה בסוג של קדרות מייאשת? 
רוב אזרחי המדינה שותפים לתחושת ייאוש, דיכאון, חוסר ביטחון, ובעיקר אי אמון בהנהגת המדינה. תחושה סובייקטיבית המעוררת תמיהה על רקע ההישגים המופלאים של מדינת ישראל בשישים שנותיה: הישגים בתחומי הביטחון, המדע, הכלכלה, הטכנולוגיה התעשייה, החקלאות והרפואה. מדינת ישראל נמצאת בקדמת המחקר והפיתוח בתחומים החדשניים ביותר. הישגיה של מדינת ישראל מעוררים השתאות בעולם כולו. ישראל זוכה להכרה בינלאומית, מנהיגי עולם משחרים לפתחה, ובימים של סערות כלכליות ישראל הנה אי של יציבות. אסור לשכוח כי הישגי המדינה הוגשמו תוך כדי מאבק קיומי בלתי פוסק וקליטת מיליוני עולים מכל קצות העולם שנקבצו ובאו אחרי אלפיים שנות גלות מנוולת.
מהו אם כן ההסבר לדלדול רוח העם, לאובדן הביטחון העצמי, ותחושת הארעיות של מדינת ישראל? מדוע הגאווה שהייתה אמורה להיות מופגנת בראש כל חוצות התחלפה בסוג של קדרות מייאשת? מדוע אזרחים אמיצים שעמדו מול צבאות ערב במלחמות בלתי פוסקות נשבו על ידי אין אונים מתסכל? מדוע ניצולי שואה שזכו למנוח על אדמת המולדת חשים מבוכה וחוסר נחת לנוכח מציאות חיינו העצמאית? מדוע צעירים שגדלו כבני חורין חשים מועקה גלותית במקום שבו עמדה להתגשם תקוותם?
שאלות קשות שרמז לפתרונן אפשר לגלות בפרשת בהר."ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני ה' אלהיכם. ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם וישבתם על הארץ לבטח. ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה". (ויקרא כ"ה, י"ז – י"ט).
התורה מלמדת אותנו כי ההונאה הינה תוצאה ישירה של העדר יראת אלוקים. במקום שאין יראת אלוקים הורגים על מקום חניה ורוצחים בשם חוב של חמש מאות שקלהנגע הממאיר המאיים על החברה הישראלית הינו נגע השחיתות. הנגע פשה ברבדים רבים של החברה הישראלית, החל במנהיגי המדינה וכלה בעובדי ציבור השולחים את ידם אל קופת הכלל. מקפידים היטב על ניקיון בגדיהם ואינם מקפידים על ניקיון ידיהם. התנהגות המנהיגים משפיעה על הציבור ובמדינת ישראל הולכת ומתהווה חברה נהנתנית, העסוקה במימוש צרכיה העכשוויים תוך משכון העתיד. חברה הרואה את "האני" במרכז הווייתה ובכך הולכת ומאבדת את הסולידאריות החברתית, סולידאריות היוצרת את הלכידות שהיא הכרחית לקיומה של חברה ומדינה דמוקרטית.
העמדת האני במרכז ההוויה של הפרט מובילה אל אטימות, פוגעת בערבות ההדדית ומקטינה עד למינימום את הרצון לקחת חלק במשא האומה. חוסר המעורבות והאדישות רק מזינים את תחושת העליונות של הנבחרים העושים לביתם, עד כי איש הישר בעיניו יעשה.
התורה מלמדת אותנו כי ההונאה הינה תוצאה ישירה של העדר יראת אלוקים. במקום שאין יראת אלוקים הורגים על מקום חניה ורוצחים בשם חוב של חמש מאות שקל. ההונאה מפוררת את העמיתות (סולידאריות), מובילה אל הפרת חוק ומשפט, וסופה שהיא מהווה סכנה קיומית וביטחונית ממש. ההונאה על פי החסידות אינה רק ביחס שבין האדם לזולתו. הונאה קיימת גם באדם כלפי עצמו. אדם המתרגל להונות את הזולת סופו שהוא מונה גם את עצמו ובכך מאבד את האינסטינקטים ההכרחיים לקיומו.
הבטחה זו אינה דורשת צבא גדול וחזק, לא טנקים טילים ומטוסים, אלא בסך הכל נורמות ראויות של התנהגות בין אדם לזולתו. התורה אינה מצפה שבני האדם ינהגו אלה באלה כמלאכים אלא כבני אדם, שהרי השמים למלאכים והארץ ניתנה לבני אדם
רק חברה הנוהגת ביושר ובאמינות, על פי נורמות מוסריות המעוגנות בתורה הקדושה, זוכה להבטחה האלוהית של "וישבתם על הארץ לבטח". הבטחה זו אינה דורשת צבא גדול וחזק, לא טנקים טילים ומטוסים, אלא בסך הכל נורמות ראויות של התנהגות בין אדם לזולתו. התורה אינה מצפה שבני האדם ינהגו אלה באלה כמלאכים אלא כבני אדם, שהרי השמים למלאכים והארץ ניתנה לבני אדם.
עם ישראל שמתרבים בו מעשי שחיתות, הונאה, ושאר ביטויים של ריקבון פנימי אינו יכול לשבת בארצו בביטחון ושלווה. המדרש מבהיר כי "לבטח לא מפוזרים ולא מפוחדים, עליה ולא גולים". השחיתות זורעת פירוד וניכור, ואלה יוצרים חוסר בטחון קיומי וחברתי. בבחינת "מפני חטאינו גלינו בארצנו". גם במדינת ישראל ניתן לחיות במציאות של גלות.
יש לשים גם לב כי הפסוק אומר "וישבתם על הארץ לבטח", הכתוב אינו אומר ישיבה בארץ. פירוש הדבר כי ישיבה בארץ הינה ישיבה בתוך הארציות, ישיבה בתוך עולם החומר. התורה דורשת מאיתנו להתעלות מעל הארץ. רק ישיבה מעל הארציות יכולה להקנות את הביטחון פרי ההבטחה האלוקית.
תנאי הכרחי לחיים של יושר וכבוד הינו מנהיגות, מנהיגות של "איש אשר רוח בו". לא מנהיג היודע להלך עם כל רוח דעת קהל, אלא מנהיג שיוכל להפיח רוח של חיים ותקווה בעם ישראל המצפה למנהיגות אמונית וישרת דרך שתוביל אותו במעלה ההר את הגאולה. כדברי המשורר חיים נחמן ביאליק שכתב בימים קשים: "הוי בני המכבים, העמידו את עמכם, הקימו הדור, חשפו אור, חשפו אור". לנו אין אור, אלא בתורתנו.
המסר בפרשתנו הוא כי פשר הדיכאון והייאוש הנו בהתגברות נורמות של מרמה והפרת אמונים בחברה הישראלית. רק חיים בעלי תוכן ומשמעות יכולים להחזיר לחברה את הביטחון הקיומי, התקווה לעתיד, והאמונה בימים טובים שעוד נכונו לנו במעלה ההר.